00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ציפור הנפש

הבורסלינו של אבא

אבא שלי היה יקה. למען האמת, לא יקה טהור, אלא יקה למחצה. הוא נולד בליטא בשנת 1905, בעיירה וילקובישקי, וכשהיה בן שש עקרה משפחתו לברלין, שם גדל ולמד, עד עלותו ארצה ב-1933 (עם עליית היטלר לשלטון).
 
את חייו הבוגרים חי בתל אביב, אז עדיין "תל אביב הקטנה", אך גינוניו נשארו כשהיו - אירופאים. אבא היה חילוני גמור, אך נהג לספר כי הוא נצר ל-28 דורות רבנים (סבי היה זה שהתפקר, אך סבתי המשיכה לשמור על המסורת עד יום מותה). אולי בשל כך, כשרצה להגן על קרחתו מפני השמש הים-תיכונית הקופחת, נהג לחבוש כובע, אבל לא סתם כובע, אלא מגבעת עשויה לבד ובעלת "ייחוס" (מסתבר שלידתה בפירמה איטלקית, שנוסדה ב-1857) - בורסלינו. תמיד, כשיצאנו לטייל ברחובות תל אביב, היינו אומרים לאבא: "נו, קח כבר את הבורסלינו ונצא". אבא היה מבריש את המגבעת, כדי שתהיה רפרזנטטיבית, וחובש אותה לראשו. רק אז היה מוכן ליציאה.
 
                  Borsalino
                  התמונה נלקחה מאתר Miller Hats
 
ברחוב דיזנגוף של שנות השישים, אנשים היו הולכים להנאתם כדי לראות ולהיראות ("מזדנגפים" , בלשון הרחוב). אבא, כשהיה פוגש מכר כלשהו, היה מברכו לשלום תוך הרמת המגבעת בתנועה אלכסונית ומנוד ראש. זו הייתה מין תנועה אינסטינקטיבית, שחזר עליה פעמים רבות, כי באותם ימים כולם בתל אביב הכירו את כולם.
 
היום דיזנגוף כבר לא מה שהיה פעם, ואבא כבר איננו, אך הבורסלינו עדיין חי וקיים (ואם חשקה נפשכם לרכוש אחד, דעו לכם שהוא עולה הון).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת