00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

תהיות מוסריות

 
מאיר אריאל כותב בשיר `שפריץ חרוזים ללואיז` (www.shiron.net)

 

ואם גם הציבור נותר נבער
מרוב פרטים וניסוחים וכל השאר
אתה יודע בביתך המפואר
מכל חייך מה באמת נשאר
וגם על איזה אש אתה תבער

 

אריאל מציג בשיר את תחושתו של אדם שהעדיף את השררה והעושר על צווי המוסר. עוזי אורנן הגדיר בספרו `ציפורניו של אשמדי: 10 שיעורים בחילוניות` את החילוני כאדם החב דין וחשבון לאנשים ולא לכוחות אלוהיים (בין אם הוא מאמין מכוחות כאלה ובין אם לא). האם השורות `מכל חייך מה בדיוק נשאר` ו-`ואם גם הציבור נותר נבער` הן המקבילות החילוניות של `וגם על איזה אש אתה תבער`?

פול גוגֵן עשה בחירה אחרת. הורדתי מהאתר

http://www.abcgallery.com/G/gauguin/gauguin68.html

את תמונתו `מהיכן אנו באים, מה אנו, לאן אנו הולכים?`  בה נראים אנשים מהורהרים וסמלים דתיים.

גוגן נטש עבודה מכניסה, אישה וילדים ונסע לצייר באיים נידחים בתנאי רעב. ציוריו לא נמכרו בחייו והוערכו רק על ידי קומץ אומנים שגם לא מכר היטב באותה תקופה. לימים אותם אומנים הפכו לאהודים אבל רק אם יש אלוהים מישהו יודע כמה אומנים דגולים לא הצליחו לתת תרומה תרבותית.

איזה דין וחשבון יוכל גוגן לתת לאורנן? ילידיו? לזר נהנה מציוריו?

איך ידונו אותנו האנשים שהכרנו?

מה נשאר אחרינו?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת