אני מתבייש בזה שמעולם לא הלכתי לזונה

בעבר הייתי יותר עסוק במה שקרה באותו ערב שנגמר לא נעים. היום אני רואה שהשגיאות שלי החלו הרבה קודם.

התחלתי לקחת תרופות לשיפור הקשב והריכוז. הייתי צריך הרבה זמן לעצמי. זמן להירגע מההיפר אקטיביות ומהאימפולסיביות שהביאו אותי לכל כך הרבה מריבות עם כל כך הרבה אנשים במשך 23 שנים. הקשרים הרומנטיים והחברתיים הקודמים שלי כשלו והרגשתי צורך להמתין ולא לחפש עדיין קשרים חדשים.

מטבע הדברים הייתי צריך גם מין פה ושם. מין בלי רומנטיקה. מצאתי אותו אצל מישהי שהיו לה לא מעט יזיזים – כולם קוקואים כמו שהייתי. מבחינה ויראלית היא מעולם לא עשתה לי רושם בטוח.

למה לא הלכתי לזונה? הכבוד שלי לא נתן לי לשלם על מין והתמימות שלי נתנה לי לחשוב שהיזיזות זולה. לכן, כל פעם כשהייתי לחוץ הייתי דופק לה על הדלת.

היא אף פעם לא גמרה איתי וגם לא נתנה לי יותר מדי לעבוד כדי להביא אותה לגמירה. הייתי מלקק לה את הדגדגן לפעמים והיא הייתה מלטפת את כולי ומוצצת לי בקביעות ובאדיקות. היא די השקיעה במציצות ואחרי לחץ מילולי קל היא הסכימה שאגמור לה קבוע בפה.

פעם יצא לנו לשכב כשהיא הייתה שיכורה. היא רצתה שאני אפעיל כוח רב בלחץ על השדיים שלה וסיפרה על מעסה שהיה צריך לטפל בה אחרי ניתוח וביצע בה בעיקר מעשים מגונים. אחרי שהמשגל נפסק היא התחילה לבכות. שאלתי אותה למה היא בוכה והיא נתנה תשובה שהטונציה שלה נשמעה אז מאוד לא אמינה: אתה מזכיר לי את אבא שלי.

עברתי לסדר היום וכעבור איזה חודש שוב דפקתי לה על הדלת. כרגיל. בסופו של דבר, חָברַי ואני הגענו אליה למסיבה רבת משתתפים. אני פילרטטתי עם מישהי אחרת והיזיזה השתכרה, נכנסה לחדר, גירשה את `האחרת` בגסות ולחצה עלי להישאר אתה לבד.

קיימנו מין ביזמתי ובהסכמה מלאה וכשהאקט הסתיים הודעתי לה שאני הולך לחפש את `האחרת`. פחדתי ש`האחרת` מאוד נעלבה וברגשות של היזיזה כבר התרגלתי לא להתחשב. היזיזה התחילה לבכות ואני קישרתי את זה רק לאלכוהול.

כשהיא יצאה מהחדר, בוכה, כבר הייתי בחצר. אנשים פירשו את הבכי בדרך מאוד הגיונית. הם חשבו שאנסתי אותה. היא כנראה הייתה שיכורה מדי כדי להכחיש או לפחות כדי להכחיש בצורה אמינה.

בעבר, כשסיפרתי לאנשים על המקרה סיפרתי בעיקר על מה שקרה מהרגע בו חצי מסיבה הייתה בטוחה שהתרחש אונס. היום אני כבר לא בטוח שזה מעניין.