00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

שרירות לב

אומרים שלמבוגר כבר אין טעם להתנצח אם הוריו או מוריו לשעבר. את העבר כבר אי אפשר לשנות. על המבוגר שסבל כילד מוטל לדאוג שהילדים של היום לא יחוו סבל כשלו...

יצאתי עם הכיתה של הבן לטיול בגינה בוטנית קטנה. הבן שלוקה בהפרעה תקשורתית יקבל בשבוע הבא סייע אישי בנוסף לסייעת שמקבלים כלל התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים בכיתה המשולבת. בינתיים, באירועים כמו טיול כיתתי שבהם ממילא צריך הורים מלווים, אנחנו מתנדבים לעזור (אישתי נדבה אותי והסכמתי).
הילד ניסה להקשיב להסברים ולהשתלב בפעילות במשך 20 דקות ולא הצילח. לא נתתי לו להפריע לפעילות והוא החליט לשחק לבד בלי להפריע. מישום מה החלטתי שלפחות ישמור על מרחק קצר מהכיתה ובזה הוא ממש נלחם.
המורה שהבינה אותו הייטב נגשה אלי ושאלה אם אני רוצה שהיא תקרא למישהו מבית הספר שייקח אותנו חזרה כי הילד סתם סובל. אמרתי שלא צריך והבנתי את הרמז. נתתי לו לשחק במה שרצה וקינתי בו על זה שלמורים שלו איכפת מהרגשות שלו בניגוד למורים שהיו לי.

לקראת חלוקת התעודות בכיתה ה`, לפני כ25 שנים, המחנכת החליטה לתת לנו להעתיק מהלוח חוברת שלמה ולהגיש אותה להורים יחד עם התעודה - כמתנה. המורה ידעה שיש לי צרכים מיוחדים ונפגשה לעיתים עם המורים הפרטיים שלי למרות שבית הספר סרב להכיר באבחון שלי.
אחד התלמידים ביקש מהמורה שתכתיב בקול רם יחד עם הכתיבה על הלוח כדי שנוכל לכתוב מהר יותר את החוברת. כשהמורה הכתיבה, לא הצלחתי לעמוד בקצב ולא הצלחתי גם להעתיק מהלוח - אפילו לא לאט. הריכוז שלי פשוט לא עמד בזה. חשבתי על ההורים שלי שלא יקבלו את חוברת המתנה יחד עם התעודה וביקשתי מהמורה לא להכתיב בקול רם כי אני לא מצליח לכתוב כלום.
המורה העמידה את הנושא להצבעה. אני הייתי היחיד שלא רצה הכתבה בקול רם ולכן היא המשיכה להכתיב.
כעבור דקות אחדות - כשלא הצלחתי לכתוב כלום ושוב חשבתי על זה שאני אהיה הילד היחיד בכיתה שלא ייתן להוריו את המתנה עם התעודה התחלתי לבכות. התלמידים עצרו את המורה. הם אמרו לה שאני בוכה. היא שאלה אותי מה קרה ואחרי שהסברתי לה היא העמידה את הנושא להצבעה מחודשת וחזרה להכתיב.
בכיתי שוב ולאף אחד זה כבר לא שינה דבר.
כשאבא שאל אותי מה כל התלמידים האחרים מגישים עם התעודה, התחמקתי מתשובה. ממש כמו שהתחמקתי שנתיים קודם כשהוא שאל למה הייתי הבן היחיד בכיתה שלא השתתף במופע ההתעמלות הכיתתי לרגל סוף השנה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת