00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

עוד אחת לרשימה.

המקום: תחנות האוטובוס צפונה שמול הקריה, ליד מגדלי עזריאלי.
 
השעה: משהו בסביבות 4 בצהריים.
 
המצב: אנטוניו, הסמל הקשיש, עייף ומרוטש מיום העבודה שבו פיהק כל שתי שניות, ממתין לאוטובוס שיביא אותו למקום האהוב ביותר עליו - הבית. והנה מגיע האוטובוס, והנה הוא עוצר, והנה הוא מטפס אט אט אל כלי התחבורה הציבורית הקסום הזה שיביא אותו למחוזות ילדותו.
 
אך לפתע! אבוי! דרך עינו האינטר-גלקטית-סופר-שרמנטית של הסמל המרוטש מעייפות, נקלטת חיילת בדרגת סמל גם היא, מהסוג של הבחורות שגורמות לסמל לבלוע רוק ולחשוב על כל מיני דברים מתוקים כמו נשיקות ארוכות, חיבוקים ליד תחנות אוטובוסים, ואמא שמתביישת לדפוק על הדלת, והוא לא יכול להתעלם ממנה.
 
ברונטית עם שיער גלי אסוף בקפידה, עיניים קטנות אך עמוקות, ופרצוף אירופאי כזה. עומדת לה וממתינה לאוטובוס שלה. מעיפה מבט או שניים על הסמל המרוטש שהיה מוותר על לעלות על האוטובוס העמוס בכדי להחליף עימה מילה או שניים. אבל בעצם, מה היה קורה אילו היה עושה זאת הסמל המעורער? הבה נבחן האפשרויות, כפי שהן היו משתקפות מהפוסט שהיה בא בעקבות:
 
במקרה והיה ניגש:
 
"אז, היום, בעודי עולה על האוטובוס שיביא אותי home sweet home, נתקלתי באחת מהבחורות הכי יפות שאי פעם ראיתי. מה גם שהיופי שלה היה טבעי כזה, לא מישהי עם יותר מידי דברים שיעשו אותה יפה, יפה כזו, מהסוג של הילדות הטובות שמקבלות 95 בבגרויות בהכל אבל נוהגות אחרי כוס בירה בלילות.
לאחר שעין הנשר שלי תפסה אותה, ניגשתי אליה, מוכן לכל סוג של תבוסה אפשרית (יש משהו שאני לא מכיר כבר?) ויריתי ישר, בלי להסס, את כל התחמושת. מאיפה את, באיזו יחידה את, לאיזה קו את מחכה.
הבחורה חייכה כמובן, והשיבה, אבל לאחת השאלות שלי ענתה בתשובה הברורה לכל חסר-בחורות-פאתטי שכמוני, "החבר שלי טס היום לצרפת."
נו בטח. ואני המלכה של אנגליה. פשוט תגידי שגם אם היינו שני האנשים היחידים שנותרו על כדור הארץ לאחר שואה גרעינית לא היית אפילו לוחצת לי את היד."
 
במקרה ולא היה ניגש:
 
"עוד אחת לרשימה, אני מניח. אחת הבחורות הכי מדהימות שאי פעם ראיתי. סתם עמדה לה שם. הייתי כל כך עייף שפשוט לא הייתה לי אנרגיה רק בכדי לגשת אליה ולחטוף עוד ייבוש-בחורתי-מובהק. למה בכלל לנסות אם אתה יודע שתיכשל? ככה אני, תמיד נכשל. במתמטיקה, בטסט שני, ועם כל בחורה מזורגגת שאני מנסה לתפוס. או וול. חזרה לעולם הפנטזיות בסאן-טרופז, איי גס!"
 
אז מה, ילדים? איזו אופציה הסמל המדוכדך בחר?
 
נו, אתם בטח יודעים. כן, כן! כיף-כף ומקופלת לכולם!
 
ובחוסר הבנה מוחלטת למה הוא לא מצליח בשום דבר מזורגג בחיים המבוזבזים שלו, הוא בחר לכתוב על זה פוסט מטומטם.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת