00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מסעותיי עם עצמי

המסע בדרך למלגת שכר לימוד

 

בשבוע הבא אתחיל את מסעי לעבר התואר השני ביהדות זמננו. תואר עם תיזה לא פחות. למה זה טוב? רק אלוהים יודע. מצד אחד, זה תואר ממש לא פרקטי. מצד שני, תמיד יהודים בעולם ותמיד תהיה קהילה שתשמח לרכוש עבורי כרטיס טיסה רק כדי שאתעד אותה.

רק מה, מצב הבנק של עבדכם הנאמן די בקרשים ולכן עליו להתחנן לכל מיני מלגות של יוצאי טורקמניסטן. אחת המלגות כרוכה בהדרכת ילדים זבי חוטם באזור המרכז וכדי להשיג אותה, על הסטודנט לעבור סדנת מיונים. ובעצם התכנסנו כאן היום כדי לחלוק רשמים מהסדנה.

 

ראשית, עליי לגלות שאכן, הגשתי את מועמדותי ביום האחרון. זה לא הפריע לבחורה שקיבלה את הטופס שלי לומר לי שהגשתי אותו באיחור. כבר אז ידעתי שמשהו כאן חורק. "צפניה, תדע שגם אם תעבור את סדנת המיון, עד שאוני` בר אילן לא תאשר שאתה זכאי כלכלית – אתה לא זכאי למלגה" טרחה הצפצפנית לומר לי בלי להתבייש. "אם היית מגיש בזמן את הטפסים זה היה נמנע" המשיכה, "אבל הגשתי בזמן" ניסיתי להתווכח ללא הועיל.

 

מכאן לשם הגעתי לסדנה כשברשותי פרזנטציה בת 3 דקות בנושא מדע וטכנולוגיה לתלמידי חטיבת ביניים. הנושא שבחרתי היה איך להשתמש באינטרנט בדרך הטובה ביותר על מנת להכין את המטלות בבית הספר.

 

מה אומר ומה אגיד. כשראיתי את שותפיי לסדנת המיון הרגשתי כל כך טוב עם עצמי. חלקם נראו חדלי אישים, חלקם לא ידעו לדבר ברור וחלקם ריחפו בחלל משל היו לוויני ריגול שנשכחו.

 

"אסור לכם לדבר אחד עם השני" פתחה המפלצת שהובילה את הסדנה. "מסביבכם יושבים 4 מעריכים. אסור לכם לדבר גם איתם או ליצור איתם קשר בשום אופן". "ואם תתנהגו יפה תקבלו בוטן" השלמתי את ההמשך בראשי. אלוהים אדירים, מה שסטודנט בישראל צריך לעבור כדי לקבל מלגה. "תזכור צפניה. אתה רוצה את הכסף שלהם" מלמלתי בראשי ללא הפסקה.

 

"אמרתי שאסור לכם ליצור איתם קשר!!!!1" זעקה המפלצת לעבר אחד המשתתפים שביקש עט מאחד המעריכים. כל תשעת משתתפי הסדנה בלעו את הרוק וחיכו להמשך.

 

"עכשיו יש לכם 10 דקות לעשות מה שאתם רוצים" אמרה ושתקה. הבטנו אחד בשני בבלבול. מישהי אמיצה הציעה את הרעיון המקורי: "כל אחד יגיד את שמו ואת מה שהוא לומד". המעריכים מיד כתבו את שמה בטפסים וכולנו שיתפנו פעולה. כמעט כולנו. הבחורה המנומסת שלידי התגלתה כאבולוציה של דג. דינמיקה קבוצתית לא הייתה כאן.

 

לאחר 10 הדקות המביכות בחיי עברנו לפרזנטציות. אלוהים שבשמיים, לצפות בחברי הסדנה מנסים לגמגם את דרכם בדרך למלגה היה כמו לצפות בשדה קטל של אלפקות נרמסות. "תנסי עכשיו לדבר בלי הדפים" הקשתה המפלצת על אחת המשתתפות שענתה: "אני לא יכולה". "טוב" ענתה המפלצת "שיעברו שלוש הדקות שלך נאמר לך". המשתתפת עמדה בשקט עד תום הזמן ואני המשכתי לקבור את המבט ברצפה.

וכך זה נמשך. עד שהגיע תורי. אחרי שני משפטים המפלצת עצרה אותי: "דבר על כל נושא אחר פרט לאינטרנט. כל מה שעולה לך בראש". "אממממ... אבל זו הפרזנטציה שלי?" ניסיתי להתחכם. "יש לך שלוש דקות לדבר" ענתה והתחילה למלא את הטופס. הבטתי במשתתפים, הבטתי במעריכים, קיללתי את היום בו לא נולדתי לשרי אריסון והתחלתי לדבר על כמה אופרות סבון מועילות לחברה. נשבע לכם. בהן צדקי. כשסיימתי המפלצת פנתה אליי שוב: "עכשיו תדבר על התנועה הציונית". דמיינתי את עצמי בועט לה בראש והתחלתי לדבר על התנועה הציונית, דולה פרטים שלמדתי אי שם באייטיז.

 

בהפסקה כולם ניגשו אליי ובירכו אותי על הגבורה ועל האומץ לדבר במשך כמה דקות על נושאים שלא קשורים לכלום. אני נפנפתי אותם בנימוס והמשכתי לשקוד על בניית בובת הוודו למפלצת.

 

השלב הבא היה משחק תפקידים. חולקנו לזוגות (לא ידענו מראש מי עם מי. המפלצת הקריאה שמות בכל פעם) וגילמנו בסימולציה תפקידים של מדריכים ותלמידים. 6 משתתפים עברו סימולציה אחת. 2 משתתפים עברו שתי סימולציות. עבדכם הנאמן עבר 5 (!) סימולציות כשבאחרונה המפלצת אמרה: "בא לי להשתעשע" והגישה לי את הטקסט של המדריך שמבריז לתלמיד שלו.

 

מעולם לא הרגשתי כמו הראל סקעת כמו באותו הרגע. ידעתי שסומנתי אבל גם ידעתי בעמקי ליבי שאין לי סיכוי לנצח את המערכת.

 

השלב הסופי כלל חוות דעת על משפטים רנדומליים. המשפט שלי היה קשור לדיון האם לנטוש את המסורת ולדבוק בקדמה. מיד פתחתי והגנתי על המסורת הדתית ואז עברתי לתקוף אותה. לא הופתעתי כשהמפלצת אמרה לי: "מי אמר לך שמדובר במסורת דתית?". חומד, אנחנו בפאקינג בר אילן, איזה עוד מסורות קיימות כאן?
"מדובר במסורת תרבותית" הדגישה והמשיכה להתווכח איתי כשלפיצוץ הגענו בקטע הבא: "אתה חושב שצריך ערוץ מוזיקה מזרחית?" שאלה והביטה לי בלבן של העיניים. "לא. יש את ערוץ 24" עניתי בחיוך. "מתי יש בערוץ 24 קליפים מזרחיים?" חקרה וקיבלה את התשובה: "בכל יום יש רצועת שידור בערב". "ואם בא לי אחה"צ להקשיב למזרחית. לא מגיע לי ערוץ מוזיקה מזרחית?" הקשתה. בשלב הזה באמת כבר איבדתי את הסבלנות: "יש לך גם את רשת ג` וגם את גלגלצ. ואם מישהו רוצה להקים ערוץ שיקים, אבל זה לא מגזר שמתעלמים ממנו". "מה יש בגלגלצ?" נבחה עליי המפלצת "מתי בפעם האחרונה שמעת את שרית חדד שם? אתה מקשיב הרבה לגלגלצ?". ניסיתי לבחון את ההשתקפות של עצמי בחלון, אולי הפכתי לאלדד קובלנץ ולא גילו לי את זה.
החלטתי להשיב לאלימות באלימות: "מאז ששרית חדד משתפת פעולה עם עברי לידר משמיעים אותה הרבה". אמרתי וקלעתי את סל השלוש בשניה האחרונה למשחק.
"טוב. תודה" הקיאה עליי המפלצת ופנתה לבאה התור: "את חושבת שצריך ערוץ מוזיקה מזרחית?", משם היא קיבלה את התשובה (ואני מצטט): "וואלה, מי שבא לו שידליק. בכיף". המפלצת הפריחה אנחת ייאוש והודיעה לנו שיש משוב למלא ושיודיעו תשובות תוך שעתיים.

 

מילאתי את המשוב ואף כתבתי ש"נצלבתי" ע"י מובילת הסדנה. בחוץ גם אמרתי לה את זה בפנים והיא אמרה לי שזה לא משהו אישי נגדי, שזה חלק מהסדנה ושכמובן היא לא יכולה לחשוף את שיקולי ההדרכה.

 

הלכתי לדרכי כשאני יודע שהסיכוי שלי לקבל את המלגה שווה לסיכוי של שמעון פרס להיות נשיא המדינה. אני יודע שאני פייבוריט, אני יודע שיש לי סיכוי – אבל ברגע האחרון זה יידפק ע"י פרט טכני כמו אי זכאות כלכלית.

 

שנת לימודים אקדמית מוצלחת לכולם!

עדכון (22/10): עברתי את המיונים. עוד תופעה לא ברורה בעולם. בערך כמו ליברמן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צפניה בן שבתיאל אלא אם צויין אחרת