00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

האם זהו סופה של המוזיקה הקלאסית?

 

``האדם הנעלה מנסה לקדם מוסיקה כאמצעי להשלמת התרבות האנושית`` קונפוציוס

 

מה יכול להיות יותר גרוע:אם יפרצו לתיבת האימייל שלך ויתפסו תמונות של חברתך/אשתך בעירום ויפיצו אותן מבלי שתדע ברשת? לראות את ויקי קנפו מתערטלת למגזין "החיה והיפה"? או לשמוע מוסיקה קלאסית?

מי שבחר בויקי כנפו, שיצא החוצה.

 

מוסיקה קלאסית נחשבת לתרבות לעומת מוסיקת הטראנס, הטכנו, היפ הופ וכו`. זהו המקום שהרגש פוגש את האינטלקט. רק השימוש במילה "קלאסי" כבר משודרג הרעיון כמה שלבים למעלה, למאין האליטה של המוסיקה.

בעבר על מנת להירגע, להפחית את המתח הנפשי ולהצליח בעבודות הגרפיקה שלי בלילות, הייתי מכוונת את הרדיו על "קול המוסיקה" ובבוקר מתעוררת לרגל יצירה מופת שהכינורות המתנגנים בה נותנים תחושה כאילו חותכים לך בבשר החי, זה מגרה את המחשבה והדמיון וגורם לעקצוצים נהדרים. בעיקר זכורה לי הסימפוניה התשיעית של בטהובן, מהרגע ששמעתי את הרֶקְוִיאֶם שלו התמכרתי.

 

הרבה מהיצירות הגדולות של הז`אנר הקלאסי גרמו לי אינספור פעמים להנאה עצומה יותר ממה שאפשר לתאר, לא שאני זוכרת את שמות כל הסימפוניות ולמי הם שייכים, אבל ההאזנה אליהם היא ממכרת ומזכירה לי את ג`וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" כשהחלה לבכות מהתרגשות כשישבה וצפתה באופרה לצידו של ריצ`ארד גיר (האמת גם אני הייתי מתחילה לבכות אם הייתי מתיישבת לידו) .

תחשבו כמה עוצמה קיימת ביצירה שגורמת לרף רגשות חזק המטלטלת את הגוף כמו ספינה בים וגורמת להעלאת אסוציאציות, לנירוונה המתבטאת בקצב המוסיקה ובהרמוניה שהיא יוצרת.

 

אמור לי מה אתה שומע ואומר לך מי אתה.

 

אני משערת שאם מאמר כלשהו על מוסיקה קלאסית יופיע בדף הראשי של תפוז, ynet מעריב או וואלה, אף אחד לא יטרח להביט ב"חדשות המסעירות" ולהיכנס לקרוא כאם ידלג למאמר שמתאר את חיו של רווק נואש המחזיק קרטון חלב עבש במקרר מתוך רצון לסחוב אמפתיה מבנות התשחורת הרחמניות.

הסברה הרווחת בקרב התרבות החברתית היא שמי ששומע מוסיקה קלאסית הוא חנון, או מהחברה הגבוהה ש"מתפלצן" (המצאתי מילה) באופרה ובמבחר תקליטים המעלים אבק בסגנון באך, בטהובן, אמדאוס, מוצרט, צ`יקובסקי שאלו בערך השמות המרכזיים שעולים מיד בראש ומתוך חנפנות לאליטה תרבותית או שייכות לגיל הזהב.

אז למה נחשב מי ששומע מוסיקה מזרחית?

נ.ב ריגולוטו היא לא מסעדה איטלקית או פסטה כאם אופרה שכתב המלחין ג`וזפה ורדי.

 

כששואלים אותי איזו מוסיקה אני אוהבת, לוקח לי דקה לחשוב בכדי להבין מי הטיפוס שמולי ומה הוא היה רוצה לשמוע שאגיד, פעם התכחשתי לאהבתי למוסיקה הקלאסית, היום אני אומרת בפה מלא שהיא הכוס תה שלי, בעיקר בלילה, היא מרדימה אותי יופי מעונג כמובן. יש מי שיגיד שהמוסיקה הזו היא רעש אימתני צורם ויש מי שיגיד כי הוא נרדם כשהוא שומע מוסיקה קלאסית, כמו באוכל, קשה לדרוש שכולם יאהבו את אותו טעם.

 

כאחת שבאה מתחום האומנות, ומנסה להביט בתמונה ולנתח מה התכוון הצייר להביע ביצירתו בכך גם דומה ההקשבה למוסיקה הקלאסית המאזין צריך ללא הרף לעקוב אחרי הצלילים ולנסות להבין מה מסתתר מאחוריהם.

לא מזמן החלה בערוץ 23 בטלוויזיה סדרה מדהימה בה מראים את חייהם של המלחינים בעיירות שגרו, מאין מסע אל העבר בצורת טיול לחייו של האומן. (זה רץ בלופ בד"כ שכך תמיד אפשר לתפוס קטע כלשהו). פתאום התחלתי להבין מה הניע את שוברט לכתוב יצירה לאור מקום מגוריו הדל שבו הוא חי. ומדוע מוצארט התגלגל לכל כך הרבה מקומות כי היה נרדף ובסוף הגיע להיות עטיפת שוקולד הנחשב ליוקרתי ולמה בטהובן הפך להיות בדמות כלב בסרטי קולנוע המרייר כמעיין נובע.

 

ידוע שהרבה אומנים "ברחו" ליצירותיהם ע"מ להוציא את כל כאבם ולכן הרבה יצירות נחשבות לטרגיות המספרות את סיפורו של המלחין שכתב אותם. ניתן להבחין בכך בקצב המוסיקה שגובר (הלמות התופים) או נחלש, למרות שהפרשנות ליצירה היא סובייקטיבית לחלוטין.

לא סתם נשים במהלך הריונן שמות אוזניות על בטנן הטופחת עם מוסיקה קלאסית שמרגיעה את העובר ואולי אף מקנה לו ידע סמוי שיגרום לו לפתח שמיעה מוסיקלית לכשיגדל. מחקר גילה כי פרות השומעות מוסיקה קלאסית מצליחות להניב חלב טוב יותר. (מעניין אם יש לזה השלכה שמוסיקה קלאסית גורמת להורמונים להשתולל ולסקס משובח יותר. טוענים שאלו השומעים היפ הופ עושים יותר סקס- עכשיו אני מבינה איפה טעיתי).

מוסיקה קלאסית נחשבת כיום למיושנת, ברגע שהחלו להגיע פיתוחים טכנולוגיים חדשים לקלאסיקה מתוך ניסיון לייצר מוזיקה עם רובוטים היא הפכה למזויפת בדיוק כמו שעושים כאברים חדשים לשירים, וכל מיני בוסקילות וסקאטים הפכו לאנינות מאולצת. פעם הקלאסיקה שלטה ביד רמה בטירות חשוכות ובמופעים ממלכתיים, היום הפופ והראפ יותר מיניסטרים. ואת התרבות הקלאסית שנכחדת לאיטה, אפילו באתרים השונים היא לא מוזכרת, ולו בכמה שורות.

מי שזוכר מהילדות שלו, קיימת תופעה משעשעת בה היינו נוהגים להמציא מנגינה למילים שלא קשורות לכלום המוכיח כי במעשה ההלחנה והביצוע קיים מרכיב המשחק-הנאה. ז"א ההלחנה הופכת למשחק משעשע שאין בו חוקים כאם הנאה נטו המראה כי עולם המוסיקה נבנה לפי הבנה ולפי הדמיון. בבוא היום אותם ממלמלים הפכו את הזמזום הטורדני הזה ליצירות וחלקם עברו לבנות טילים ולייצר משחקי מחשב מתחכמים. לטעמי בכל גיל אפשר לפתח כיוון מוסיקאלי, למרות שדור הקלאסיקה הולך ונעלם ובמקומו נכנס דור האייטמים, ההיפ הופ, המוסיקה האלקטרונית, המטאל והטראנס.

 

לפעמים כדאי לנקות את הדיסק שיש בו אוסף רומנטי של קלאסיקה ולשמוע אותו לא רק ברגעים שמנסים ל"הרים" את הבחורה בדרך למיטה. יש בקלאסיקה רבדים של תקופות, תאריכים, אנשים וסיפורים שביחד יצרו משהו שאסור שייכחד מעל פני האדמה.

 

קחו לכם משהו טוב לשמוע שמתאים כמו לחמניות טריות שנאפו על הבוקר לקראת ימי החורף הנעימים.

 

רגע איך אפשר בלי נ.ב

"הימים חולפים שנה עוברת הימים חולפים, שנה עוברת,

הימים חולפים שנה עוברת, ורק המנגינה, ורק המנגינה -לעולם נשארת".

מה מאחלים לבלוג ליום ההולדת?

רבותי המכובדים, התכנסנו כאן היום לעשות רביזיה על השנה שחלפה. לקח לי יום כיפור שלם לקרוא ולהתפעם שהגעתי ליצירה ספרותית במו ידי ומקלדתי. בהתחלה הייתי סקפטית, אמרתי לעצמי שאף אחד לא יקרא את בליל השטויות שלי,שזה בערך כמו לצפות בעוד סדרת ריאלטי משעממת ואני עוד אחת מעשרות אלפי אנשים מוכשרים כמו טיפה בים.

שמו של הבלוג הגיע למרחקים כמו שיטפון באמצע אוגוסט והשכר הוא הקוראים, שהפך לגמול הראוי ביותר עבורי. האם המטרה שלי הושגה? כן בהחלט, כתבתי מתוך הנאה את פלטי מוחי הקודח הישר לדפי הוירטואלייה, כמעט כמו לבנות בית בובות מנייר קשיח- שנקרא לזה התחביב השבועי. אני מאמינה שהצלחתי להטמיע קצת תובנות וקצת תהיות בי ובקוראים. כולם כבר יודעים על רף הרגישות, תסכול, הומור, ציניות שלי ושהייתי מוכנה למכור את גופתי תמורת אורז לבן או בצע רול סלמון עם סקין אבוקדו, ובעיקר על השובבות והכמיהה העצומה שלי לחיים, לנתינה ולאהבה.

אבל החשוב מכל, אני גאה שיש לי עשרות קוראים קבועים וכותבים, השאר סמויים שנחבאים אל הכלים ומחזקים אותי מאחורי הקלעים למרות שהייתי שמחה אם הם היו יוצאים לאוויר העולם ומגיבים מידי פעם זה יגרום לי לעונג צרוף. אז תודה לכל מי שקורא, מבקר, מציע, מביע או שהגיע במקרה דרך "גוגל" כשחיפש מילים כגון:" שופוני יא נס", "כוסית","מכוערים", "גפילטא"," תינוק יונק גזים מסריחים"(נשבעת לכם)," סקס ערבי חינמ", "בנות שנותנות" וכו`. שום דבר לא היה אפשרי בלי קהל קוראים נאמן שכמותכם. תודה}{

ברקע ) ניסיון לגרור כיסא ולהרים ת`בלוג פעם אחת, קריאות הידד, מחיאות כפיים סוערות, והפרחים לכם)

}{

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

71 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת