00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

כשחיוך של מישהי נתקע לך בראש.

ניסיתי השבוע להתחיל לחשוב חיובי. להפסיק להיות כל-כך פסימי, ולהתחיל ולנסות ולהכריח את עצמי למצוא את הטוב בכל דבר, לא משנה כמה שלילי הוא יהיה. אתמול ניסיתי, זה קצת עבד, אבל זה ממש לא תפס בצורה אבסולוטית.
 
היום לא כל-כך שמתי לב לזה, האמת היא שהייתי די מבואס היום. יום ריקני כזה. עשיתי בו הרבה בצבא, אבל הוא ריקני. לא בגלל השגרה, לא יודע למה, הוא פשוט, נמשך כזה.
 
זה כזה, שלפעמים אתה חוטף זבנג בראש כשאתה מבין שהעולם נמשך עם או בלעדייך. נניח, כשאתה אוהב מישהי, והיא לא רוצה אותך, וכל העולם שלך מאבד משמעות - העולם ממשיך, וזה אמור, עד כמה שההגיון אומר, לתת לך משמעות לחיים.
 
נגיד, כשהחיוך של מישהי תקוע לך בראש. צרוב לך בראש כזה, טוב טוב. חיוך כזה שחושף שיניים, עשר ועשר דקות כזה (או עשרה לשתיים). ואז חלק גדול מהשכל שלך מעבד נתונים רק במחשבה על החיוך הזה. וזה נמצא לך שם בפנים ולא מרפה, בערך כמו החיוך הזה של החתול מאליסה בארץ הפלאות, שהוא נעלם אבל החיוך נשאר. קריפי כזה.
 
ובזמן שהחיוך הזה תקוע לך בראש, הכל ממשיך. האוטובוס ממשיך ליעדו, השניצל מוגש בארוחת הצהריים, המפקד יושב לך על הראש, והמכונת שתייה לא מקבלת את השקל שלך. וכאילו, כשאתה חושב על זה שהחיוך הזה פשוט נמצא שם כדי להישאר עד הודעה חדשה, אתה מתבאס, כי אתה יודע שאתה לא הולך לראות אותו שוב, וכל מה שנשאר לך זה זיכרון עמום של חוויות שהיו יותר מידי טובות.
 
נו, נכון. יש הרבה כוסיות שמסתובבות ברחובות. חלקן יותר חכמות, חלקן פחות. לרובן יש חבר, ואם אין להן אז בטח יש סיבה אחרת שתגרום להן לחסל אותי שיטתית, אבל לאף אחת מהן אין חיוך כזה, וזה מה שמתסכל בכל הקטע הזה. בכלל, הקטע הזה, שאף פעם לא תמצא בחורה אחת כמו בחורה אחרת.
 
אבל אני עדיין מחייך, אפילו אם לא עמוק עמוק בפנים, ואפילו אם אני לא יכול לסבול את כל הסיאוב שאופף את החברה שלנו, ואפילו אם חיי המין שלי מסעירים כמעט כמו משחק ברידג` סוער בערב של שישי, ואפילו אם אין לי חופש בסוכות. אז נו, לפחות אני יודע שיש לי את המוסיקה שלי ואני יודע איפה למצוא ת`דיסק הזה שחיפשתי כי אני כזה מלך.
 
עדיין בסוף, איכשהו, תמיד בפנים אני מרגיש כמו שמונה ועשרים.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

64 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת