00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

גנרל חורף מכה באנטוניו שוב.

היום בעוד פילסתי את דרכי לביתי החם והדל, כשאני כמעט מחליק מהמדרכה הרטובה, מנסה לחשוב אם קיסריה באמת יכולים לחסל את אחמדניג`אד בלילה ולהיעלם בלי עקיבות, וכמה טעימים המלפפונים החמוצים של כיפה אדומה, הגשם הרך שהתמזמז עם המדים שלי גרם לי לחשוב על החורף הממשמש והבא.
 
יש כזה שיק של לאהוב את החורף. זה לא חדש. זה היה גם כשהייתי אזרח. כולם אוהבים את החורף, את הגשם, את הסערות והמטריות והשוקו ששותים במיטה (שאף פעם באמת לא שותים), ואז כשיורד ברד, זו ממש ממש חגיגה. יש כזו הערצה מוזרה לקטע של להתעורר בבוקר ביום גשום וחורפי ולא לרצות ללכת לעבודה/בית-ספר/צבא, אבל לעשות זאת בכל מקרה. בזמן בית-ספר, אני אף פעם לא הבנתי זאת. פשוט הייתי ממשיך לישון.
 
ותכל`ס, כן, זה מוצדק. כל אהבת החורף הזו. אני אוהב את כל העונות. קיץ זה סבבה כי יש הרבה בחורות עם חצאיות קצרצרות, סתיו זה אחלה כי מתחילים להרגיש ת`חורף, החורף זה אחלה בגלל חלק מהסיבות שרשומות לעיל, ואביב זה, נו, זה רומנטי כזה, זה פריחות (מהסוג הטוב), שיר בלב, וואלסים של שטראוס, אוברטורות של צ`ייקובסקי, וזה גם היום-הולדת שלי.
 
אמנם נראה כי היחס לחורף הוא "חם" יותר מאשר לקיץ. כמובן שיש את שוחרי החופים, הטיולים הסתמיים בטורקיה ויוון, וחובבי הבשר שכמותי - שהקיץ עושה להם, חוץ מהחום, רק טוב. אבל כפי שנאמר, נראה כי דעת הקהל הכללית נוטה לכיוון החורף. שוב, הגשם, הסערה, הברקים, הרעמים. ונו, נכון זה כיף. להסתגר בבית בפינה המוכרת ולשתות תה חם. בטח שזה טוב, אבל לא יודע, יש חלק בי שגם לא אוהב את כל הגשעפט הזה וכל שוחרי החורף אולי נוטים לשכוח.
 
כל הקטע של הגשם. כן, זה מגניב, אהה.. גשם. זה טוב גם לחקלאות. אבל אה? נרטבים מזה. אז לפני שיוצאים מהבית או מהמשרד לא יודעים אם לשים מעיל או להשאיר בתיק. האם לקחת מטרייה, או לא לקחת מטרייה? נעליים מלאות בבוץ כשנכנסים לבית זה גם לא משהו. כמובן שאין כמו ללכת ולהתחרמן עם התנור, אבל למי יש כוח לחכות שהמטרייה תתייבש אם עוד חצי שעה אתה יוצא שוב?
 
וכל הלבוש הזה, וכל השכבות, ואנשים שקר להם כל הזמן ובוכים על זה, ושדרני רדיו בבוקר יום א` שמדכאים אותך עוד יותר כשאתה בדרך לעוד שבוע כשכל מה שאתה מצליח לחשוב עליו זה יום ה`, ובחורות שלובשות יותר מידי ואי אפשר לראות כלום וגם לא לשפוט או לקבל דעה כללית, ושמירות בגשם, ותורנויות בגשם, ונהיגה בגשם, ותאונות דרכים, וערפל, והפסקות חשמל, כבלים שמשתבשים, בוץ שנמרח בכל מקום (שוב), אירועים שמתבטלים ומסמכים שנרטבים ונהפכים ללא שמישים, בחורף. החורף הנפלא הזה.
 
עוד אלמנט, יותר אישי, שמעצבן אותי בחורף הוא הקטע, של איך לא, אהבה.
כן. יש ת`קטע הזה. של "להתרכבל בחורף עם מישהו". שאף פעם לא הבנתי כ"כ. באמת, נכון? כאילו. טוב נו, אולי אני מתכחש לעובדה שאני באמת צריך בחורה שתתכרבל איתי גם בחורף וגם בקיץ, ומנסה להתעלם מעובדה שגם החורף הזה, השלישי והאחרון שלי בצבא, אני לא אתכרבל עם אף אחת, ואף אחת לא תחכה לי בבית (הוווו).
 
אז נכון, זה מתסכל. ואני באמת לא יכול לשפוט איך זה להתכרבל עם מישהי שאתה אוהב באהבה רומנטית, אבל מעבר לזה שזה מתסכל, לא יודע, אני קצת בז לכל תרבות ה"להתכרבל עם מישהו". כאילו, לא יודע. מה הקטע? מספיק כיף להתכרבל עם השמיכה והכרית. ללטף את השמיכה, לאחוז אותה בתנוחת "כפית" (עוד המצאה מעצבנת), לדחוף את הכרית בתוך הפרצוף ולא לרצות להתעורר אף פעם.
 
אז ברור שזה יכול להיות יותר כיף כשיש שפתיים שאפשר לנשק, שוב, ושוב, ושוב.
אבל כשאין, אז אין.
 
אבל אני לא בוכה על זה בכלל! מי צריך את זה! כשאני יכול להתכרבל עם אחד האנשים שאני יותר מחבב בחיי.
 
עם עצמי.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

57 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת