11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

חלומות של תפוחים בדבש

לכל הקוראים שלי (ולמי שקורא את הסיפור הזה), אני מאחל לכם שנה טובה טובה ומתוקה!
 
חלומות של תפוחים בדבש
 
ערב ראש השנה, אחד הרגעים הכי מדהימים בשנה. מין רגע כזה של התחלה, של משהו חדש שנפתח. אתה מרגיש שאתה עוד נמצא בשנה החולפת, אבל אתה כבר גם בשנה החדשה, רק שפשוט עוד אין לך חוויות ממנה.
כל המשפחה יושבת סביב השולחן, מצד אחד מדברים על השנה שהייתה על כל מה שקרה בה, על הדברים הטובים, הרעים, המהנים, המעציבים.... ומצד שני – מדברים על מה שרוצים שיקרה בשנה הקרובה, על כל הציפיות, התקוות, הפחדים; מין רגע מיוחד כזה שאתה בין לבין, בין מה שהיה למה שיהיה.
 
אנחנו מתחילים לברך את הברכות הנהוגות, מדי פעם אני או מיכל (שיש לה ראש מעניין ביותר) מעירים איזו הערה קצרה, אבל אחרי הכל משתדלים שזה יהיה כמה שיותר טוב ובמקום, כי אחרי הכל, אולי ככה תראה השנה. הגענו ל"ראש דג", מיכל הוסיפה שחלק מהברכה זה שנהיה בראש (או "הראש"), כי הראש זה בדרך-כלל מה שמוביל, וכמו שנהיה "הראש", ככה אנחנו נוכל להוביל את השנה שלנו לאן שנחפוץ.
האמת, זה היה רעיון די מעניין, אחרי הכל זה חלק מהאיחולים שאנחנו מאחלים לעצמנו.
סבא שלי הוציא את התמרים וחילק את לכל אחד תמר. מיכל הסתכלה על התמרים כל-כך חזק, כאילו היא מחפשת בהם משהו נסתר. אני זוכר שבשנה האחרונה היא תמיד אמרה לי שגם בדבר שנראה לנו הכי פשוט, אם נשקיע המון מחשבה, נמצא אצלו משמעות עמוקה ביותר.
באמת ככה זה היה נראה, שהיא מחפשת בתוך התמר הפשוט את המשמעות העמוקה.
מיד אחרי שסבא שלי סיים לברך, היא התפרצה ואמרה שהברכה של התמר היא גם שנהיה מחוברים לארץ שלנו ובנוסף לחיבור, תמר זה פרי שצומח באקלים מדברי, החום המדברי עוטף אותו, ככה גם שבשנה חום רב יעטוף אותנו (מאנשים כמובן). היא אמרה עוד כמה דברים על התמר והמדבר, שחלקם דווקא היו ממש חכמים.
 
הארוחה המשיכה כסדרה, מיכל כרגיל, המשיכה להגיד את דבריה החכמים. פתאום היא שאלה אותי שאלה מאוד מוזרה: "יצא לך פעם לחלום חלומות של תפוחים בדבש?". "מה??" שאלתי בהפתעה, "על מה את מדברת???". "כן, כן, חלומות של תפוחים בדבש. אתה לא מאמין לי?". מיכל, שכמעט אף-פעם לא אומרת שטויות, רק במקרים מיוחדים שבהם היא לא באמת מיכל, אמרה משהו שנראה לי כ"כ טיפשי. לא האמנתי שמשיהי כמותה תשאל שאלה ברמה כזאת. מיכל, שהיא ילדה חכמה ביותר (כפי שכבר אמרתי), מיד הבינה מה אני חושב והבינה שכמה שהיא תדבר זה לא יעזור - אני לא אשתכנע. היא הבינה שהיא צריכה לעשות משהו מעבר לדיבור כדי שאני אאמין לה.
היא לקחה חתיכת תפוח שהייתה על הצלחת, טבלה אותה בדבש הכתום שהיה ליד, הגישה לי ואמרה: "עכשיו תעצום עיניים ותטעם...". זה היה נשמע לי קצת מוזר, מה יצא לי אם אני אעשה דבר כזה? אבל ידעתי שאני לא לוקח שום סיכון בזה שאני עושה את זה, אז למה לא לנסות?
דחפתי את החלק שהיה מכוסה בדבש לתוך הפה ונתתי ביס. בהתחלה הרגשתי כמו בכל שנה, אותו טעם מדהים שמשלב בתוכו מתיקות עם קצת חמיצות - ממש טעם נפלא!
אחרי כמה שניות, שהחתיכה עוד בתוך הפה שלי ואני עדיין עוצם עיניים, זה קרה! עלה לי איזה זיכרון מתוק מהשנה שחלפה. לא הספקתי להכנס לתוכו ואני שומע את מיכל צועקת אלי: "נו, אתה רואה שזה עובד?". האמת, לא ממש ידעתי איך להגיב לזה, כי היה לי ברור שהחלום הזה (או הזיכרון) הוא של התפוח אלא הוא שלי. אמרתי למיכל בבטחון מלא: "על מה את מדברת? זה חלום שלי, לא של התפוח!!!". מכיל צחקה למשך כמה שניות, כאילו אני אחד שלא מבין ואמרה שאלו חלומות של תפוחים בדבש, זה מה שתפוח חולם כשעוטפים אותו בדבש. התעקשתי שזה חלום שלי מה שהיה ולא של התפוח, הרי, איך תפוח יכול בדיוק לחלום? תפוחים חולמים בכלל?
לי ולמיכל הייתה שיחה של כמה דקות בנושא, שאלתי אותה איך זה בדיוק ייתכן. היא סיפרה לי שהתפוחים מסוגלים לשאוב מאיתנו זיכרונות שקשה לנו להיזכר בהם, התופחים חולמים אותם ואיכשהו מעבירים לנו את החלום... אבל הם חולמים.
הסתכלתי למשך כמה דקות על התפוחים, או יותר נכון, על החתיכות תפוחים שהיו ליד הדבש. קצת היה קשה לי לדמיין איך בדיוק תפוח יכול לחלום משהו ואיך הדבש מוסיף לזה. אבל מיכל נשארה בשלה, היא התעקשה שזה אכן מה שקורה, אחרי עוד כמה דקות של דיבורים, תוך כדי הארוחה, מיכל אמרה כתוספת לברכת השנה המתוקה (שבה טובלים תפוח בדבש), שחלק מהברכה היא שלא רק תהיה שנה מתוקה, אלא גם שאחרי אותה שנה נזכור אותה כמתוקה שזה דבר שעושה אותה גם לטובה.
 
חשבתי על זה שכל מה שקרה עם התפוח הפך להיות זיכרון מתוק, ובכלל כמו כל חג, גם החג הזה הפך להיות אצלי עוד זיכרון טוב...
אני ומיכל דיברנו עוד קצת, עד שהיא שמעה את ההורים שלה אומרים לה לארוז את הדברים כי הם צריכים לזוז.
כולם הלכו, ואני כבר הייתי עייף ועליתי לישון.
כשהגעתי למיטה הרגשתי משהו מתחת לכרית, הרמתי אותה ומצאתי תפוח ולידו צנצנת דבש עם פתק קטן שבו יש שרטוט שמראה שצריך להכניס חתיכת תפוח לתוך צנצנת הדבש ולאכול...למטה היה כתוב - "שנה טובה ומתוקה. ממני, מיכל".
 
 
 שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה!
מלאה ביצירתיות והנאה!
 
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת