00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Young lady, I´m an expert on humans!

הרהורים במקלחת.

אני לא יכולה להפסיק להתגרד. זה חזר. כבר כולם התחילו להחמיא לי על כמה שהרגליים שלי נראות פחות פצועות. אבל זה הלחץ. הלחץ והעצבים. וכולי מכוסה בשלפוחיות שמגרדות בהיסטריה. אי אפשר להסביר במילים כמה שזה מגרד. אי אפשר לא לגרד. ושוב כל הבגדים שלי מלאים בדם, והמגבות, והמצעים, ואני משאירה כתמי דם על מושב האסלה.

 

לא מזמן אמר לי ד` שאיזה רופא הסביר לו, שעם הרפואה המודרנית אין סיבה שבנאדם יסבול ממשהו. אמנם אין מרפא להכל, אבל יש פתרונות לסימפטומים. כמובן שחשבתי שזה בולשיט, ועכשיו אני עוד יותר חושבת שזה בולשיט. רופא האלרגיה שלי, שהוא דווקא איש חביב ששיבה זרקה בשערו, חושב לעצמו בטח "נו שוין, היא רק מתגרדת, זה לא שהיא גוססת" והוא צודק. אבל הייתי מעדיפה למות מהר וללא סבל מאשר להתגרד ככה במשך חצי שנה. חצי שנה, ואין לזה סוף.

 

לקחתי היום כבר שלושה אופטלגינים, וביחד איתם שתיתי בקבוק מים שלם כי חשבתי שכאב ראש כזה לא קורה אלא אם התייבשתי. ביחד עם הכדור לאלרגיה, האופטלגין ממסטל. אני בולעת אופטלגין כמו סוכריות. אחד מזמן לא עוזר לי, ועכשיו אפילו שניים לא. גם השלושה האלה לא עושים רושם של עוזרים.

 

דווקא היום שמתי מסקרה. תמיד כשהגיבורות בוכות בסרטים, המסקרה שלהן זולגת יפה כזה, בפסים שחורים דקים על לחיהן החלקות. גם לי יש לחיים חלקות, אבל המסקרה שלי פשוט מתרכזת בשקעים שמתחת לעיניים שלי. מעניין אותי איך מאפרים ככה את נינט, עם כל השחור הזה בעיניים, ולמה אני נראית כמו מפלצת. בלי קשר לנינט. אני מביטה בעצמי בראי הקטן שבחדר האמבטיה. השחור בשלולית מתחת לעיני השמאלית (למה מתחת לימנית לא?) והפריחה מסביב לעיניי משווים לי מראה של זומבית כעורה. כמובן כשכאמות, בטח כבר לא יהיה לי עור מכל הגירודים.

 

ביקשתי מאחי האמצעי שידאג לכך שאיקבר בקבורה אזרחית ביום מן הימים. הוא אמר שגם הוא רוצה. אמרתי שאני ביקשתי קודם.

 

אני מסירה את העדשות. תמיד אחרי שבוכים עם העדשות, הן קצת נדבקות לעין. כאילו הדמעות שימשו להן מעין דבק זול. מגרדת אותן, פושטת את בגדיי ספוגי הזיעה ומתקלחת. יש לי ארבעה זוגות של שמפו-מרכך באמבטיה (בעברית קוראים לשמפו "תחפיף", אבל זה נשמע לי כבר יותר מדי), ואני תמיד חופפת רק בסוג אחד. היום אני חופפת בסוג אחר. יש לו ריח טוב, אבל הוא לא מריח כמוני. קצת ממנו נכנס לי לעין ושורף, וכשאני משפשפת את העין אני בטעות מכניסה שמפו גם לעין השניה. אני שונאת שנכנסים לי חומרים כימיים לעיניים. לפעמים אני שוטפת את הפנים בסבון פנים, במקלחת, ואז אני מסבנת רק מתחת לעיניים, כדי שלא יהיה סיכוי שייכנס לי לעין. מה כבר יכול להיות רע בעור שבמצח?

 

מעניין מה האוס היה אומר על הפריחה הזו. כל הזמן אני צופה בהאוס. בעצם, הוא משודר פעמיים בשבוע, ואני צופה בו רק בפעמיים הללו, אולם בשאר השבוע אני חושבת עליו. לא ברור למה הוא חדר כה עמוק לתת המודע שלי. אני חולמת עליו בלילות. לפעמים אני קצת צולעת בהליכתי.

 

הרבה אנשים הביטו בי היום כשישבתי באוטו. אני יושבת הרבה באוטו, כשאני חוזרת מאיפשהו ולא בא לי לצאת מהאוטו. יושבת, מכבה את הרדיו ואת האורות וחושבת. פעם גם נרדמתי ככה לכמה דקות. זה תמיד גורם לי להרגיש רע יותר ממה שהרגשתי מקודם, אבל אני מרגישה שאני צריכה את זה. לפעמים אני יוצאת מהעבודה ולא רוצה לנסוע הביתה. אני לוקחת את האוטו לסיבוב, סתם ככה לשומקום, עד שמתייאשת וחוזרת הביתה. פעם ישבתי שלוש שעות במתחם קניות הומה אדם בנס ציונה כי לא היה לי חשק לחזור לכיוון הבית.

 

היום היה המפגש באוניברסיטה. הפקולטה למדעים מדוייקים. מאוד תאם את הסטיגמה: כ-80% היו בנים, ל-70% היו משקפיים, 50% היו רוסים. אבל זה בסדר, כי אין לי בעייה עם בנים, עם משקפיים או עם רוסים. איתרתי לי בחור שישב כמה שורות לפניי, עם קוקו בלונדיני, והחלטתי שהוא יהיה בעלי. נלמד ביחד כמה קורסים, נכין עבודות ונתאהב. אחרי כמה חודשים נעבור לגור ביחד. ב-30 בספטמבר 2012 נתחתן. החלטתי שקוראים לו גיא. כשסיפרתי את זה ל-נ` היא שאלה "ואיך ההורים שלו החליטו שקוראים לו?". אמרתי שאני לא יודעת, אבל שבטח אני אגלה, נו, כמה אנשים כבר יש בפקולטה.

 

זה ממש כיף לשבת באולם מלא אנשים ולהמציא לכולם אישיות. הבעייה היא שלרוב הבנים שם נתתי את השם בוריס, גם אם לא נראו רוסים. בבנות לא התעמקתי, כי אני לא אוהבת בנות. לפעמים אני חושבת שאני כמו איזו חיה בטבע; נלחמת אינסטינקטיבית בבנות מיני, סתם, בלי סיבה. היופי הוא שבפקולטה אין מחסור בבנים. נראה לי שסטטיסטית, לכל בחורה יש בממוצע עשרה בנים לבחור מהם, אם לא יותר. אני יודעת שזה לא תואם את האחוזים שלי מקודם; אני גרועה באומדן.

 

בעצם האוס לא היה מתרגש. כולה פריחה. לא איזה גידול מסתורי. החלטתי שחברתי צ` תמצא תרופה לסרטן. עכשיו רק חסר שהיא תחזור מתאילנד בשביל זה.

 

למה הם נסעו כולם באותו זמן, בעצם? גם צ`, גם ש`, גם נ` וגם נ`. והם כל כך חסרים שזה מזעזע. את נ` ואת נ` אני מכירה מכיתה אל"ף, וצ` וש` הם מהחברים האלה שאפשר לסמוך עליהם גם באמצע הלילה כשאני לבד ולא רוצה להיות לבד. אם כי לא מפריע לי להיות לבד. אבל לפעמים מפריע. מילא אם הם היו נוסעים אחד אחד. אבל ארבעה ביחד זה הרבה.

 

רק שלא אשכח להקליד כלום. כשאסיים לכתוב את זה, כבר לא אוכל להוסיף. כשאני מסיימת משהו, אני לא יכולה לשנות אותו. אני משחקת פריסל בפנאטיות. זו המקבילה שלי ללעשן בשרשרת, שכן אני לא מעשנת. ההתמכרות שלי – פריסל. פריסל ואופטלגין. כל הזמן אני רצה לשירותים. לא הייתי צריכה לשתות את כל המים האלה. גם בלי קורנפלייקס לא הייתי יכולה להסתדר. תמיד כשרע, אני אוכלת קורנפלייקס. מרוב הדכאון אני לא עומדת בדיאטה שהצבתי לעצמי. כשאני בדכאון, אני אוכלת הרבה. כשהדכאון הופך פיזי, זה כבר רע. הכל מסתחרר. המסקרה נוזלת. מעניין מה יהיה כשאנשא לגיא הזה ונחיה ביחד. הוא בטח מושבניק, אבל אני אשכנע אותו לגור בדירת פאר איפשהו במרכז. אני בתמורה אסכים שבנוסף לשפרה ניקח גם כלב. הוא נראה לי אחד שאוהב כלבים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל noaya אלא אם צויין אחרת