00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

סבתא שושנה הלכה לעולמה

ביום רביעי בערב.
הלכה? שני צעדים, שני צעדים שהיו מלווים בהרבה אושר, אחרי ניתוח בשל הירך ששברה ביום אלף
. זה היה בבוקר יום דלת. אחה"צ התפתחה תעוקה בחזה וכאבים בגב. החיוך כבר לא התנוסס על פניה. בערב היה ארוע לבבי, מה שנשמע כמו שם של וולנטיין די אך בעצם לגמרי ההיפך. התחלת הפרידה.
ידיה החמות והרכות היו קרות כמו בובה, גופה היה סתם גופה. ועם זאת אני מתגעגעת למפגש האחרון הזה, בו הנחתי את ידך בתוך ידי, הבטתי בפנייך פעורי הנשמה ונישקתיי לגופתך נשיקת פרידה. אחר כך כשהתבוננתי בגופי העירום במראה שאחרי המקלחת, הופתעתי לראות את החיים שוקקים בתוכי כמו נמלים בריצת הסתיו, את הצבע באצבעותיי לעומת הגוון התכלכל שעטית על גופך המת.
בהלוויה שלך, שהיתה ביום שישי באחת עשרה בכרמיאל, היו המון אנשים, קיבלתי המון חיבוקים ועם זאת היתי כה בודדה. את לא היית שם לצידי ובלעדייך הייתי לבד.  הצטערתי שלא ביקשתי ממי מחברותיי לבוא לעמוד לצדי.
עכשיו השבעה, בבית הוריי.
נכון, סבתא היתה "רק" סבתא, אך היתה עולם ומלואו, וכמו שאמרה מישהי בהלוויה- "היא היתה לך חצי אמא". ועם זאת, סבתא.
סבתא שלי, נוחי על משכבך בשלום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת