00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהספקטרום האוטסטי ועד לתולעים פלורסנטיות

עוד שנה

מחר הפשוש, שהוא עדיין ציפור שיר אבל לא כבר כל כך קטן יהיה בן שש. בשבילנו התאריך או יותר נכון התקופה הזאת בשנה היא מאד טעונה. קיבלנו את האיבחון לפני שלוש שנים בשבוע האחרון של אוגוסט עברנו לארצות הברית לפני שלוש שנים בראשון בספטמבר והתחלנו לטפל בפשוש שבועיים לאחר שנחתנו.
 
כך שאנחנו חוגגים יום הולדת שש ושלוש שנים לאיבחון וטיפול חגיגה אם אפשר לומר כפולה ומכופלת. איך שהוא הזמן עבר וזה נראה כמעט כמו אתמול.
 
אני חושבת שאחד הדברים שלמדתי בדרך היה לא לקחת שום דבר כמובן מעליו. החיים יש להם מן דרך כזאת לסובב אותך בדרכים שלא תכננת או רצית לקחת. מן קיצור דרך כזה של 40 שנה במדבר כדי להגיע לארץ המובטחת.
 
שש שנים של הורות לפשוש ושלוש שנים של עבודה אינטנסיבית איתו הראו לנו גם שיש גם הפתעות נעימות במדבר כמו המן. שנוחת עליך מהשמים ואתה מרגיש שהתברכת - כשסך הכל קבלת ארוחת צהרים טובה...  
 
ואני מניחה שעם מבט לעתיד לארץ המובטחת כל יום בדרך נותן לנו עוד קברת דרך לשם. וגם אם לפעמים אנחנו מסתובבים בסיבובים או שאנחנו פוגשים עמלק אחד או שניים בסופה של דרך מחכה לנו החלום.
 
אבל אולי במובנים רבים ובאופן מתפיע משהו אנחנו מוצאים את עצמנו נהנים מהדרך. לא כל כך לחוצים על להגיע לסוף של הסיפור די בטוחים שאנחנו יודעים איפה הוא יגמר יותר רוצים לראות איך הדברים משתנים, מתרחשים והופכים לממשות.
 
אז מתוך שלווה של עשיה קדחתנית אני יכולה להגיד שאני גאה בפשוש על ההשגים המדהימים שלו בשש השנים האחרונות יש לי ילד מדהים, מקסים, ומיוחד. אוהב ואהוב ואני מחכה בשמחה להרבה שנים כאלה. 
 
המון אהבה!
 
ענת
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ענת בן צבי אלא אם צויין אחרת