11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

זהו, אני מתגייס מחר...

נכון, היו עוד כמה רשומות שאני צריך לפרסם, אבל בגלל הגיוס שלי מחר, החלטי היום לכתוב רשומה על זה. ואני מתנצל בפי כל מי שחיכה לרשומות האחרות. אני רק יכול לומר שהן יגיעו בזמנן.
 
זהו, מחר אני מתגייס...
מחר בשעה 7:30 אני אתייצב בלשכת הגיוס של ירושלים, אסע לתל השומר ואעבור את שרשת החיול.
מחר, אני הולך להכנס לגוף שלא בהכרח אני מסכים עם כל מה שהוא עושה, אבל איכשהו במהלך השנת שרות שלי, הבנתי שזה מאוד חשוב להתגייס (אני אפרט על זה בהמשך).
לפני כמה זמן, עיינתי בספר "על הממשל המדיני" של ג `ון לוק (המסכת השניה), ובו הוא הסביר עיקרון מעניין (שאם הבנתי נכון, הוא מבוסס על האמנה החברתית) - הוא טען שלכל אדם יש את החופש לעשות כרצונו, וכחלק מזה גם להגן על עצמו ועל חירותו, אבל בשביל שיהיה ממשל תקין (או איך שג`ון לוק קורא לזה בספרו), אותו אדם צריך לתת לגוף שהוא מסכים שיהיה בשלטון את החרות שלו להגן על עצמו, כלומר לתת לאותו גוף את הסמכות להגן עליו (ובכך לוותר על חרותו. אבל צריך לזכור שמדובר בקבוצה, כלומר, כל אחד נותן את החרות שלו להגן על עצמו לטובת אותו גוף, והוא דואג לטובת כולם)...
נכון שבעיקר מדובר פה על ביטחון פנים, אבל אני חושב שיש פה עיקרון הרבה יותר גדול - אם אתה חי במדינה מסויימת, אתה חייב לציית לחוקים שלה
 כי אתה נתת לה (לשלטון) את החרות שלך (ע"פ ג`ון לוק).
ככה גם לפי דעתי צריך להתנהל משטר דמוקרטי תקין - החוק הוא דבר שצריך לקיים אותו גם אם אינך תמיד חפץ בכך.
 
באותו נושא, אני רוצה לספר לכם על עוד מקור שטוען משהו דומה - סוקרטס:
בדיאלוג "פיידון" שבו סוקרטס אמור לשתות את הרעל שלו (אני לא אסביר עכשיו למי שלא יודע את כל הסיפור, אבל בהחלט אפרסם על זה בהזדמנות רשומה) מציעים לו תלמידיו לברוח מהכלא.
סוקרטס, לעומת זאת, מבין שקיבל גזר דין מוות ושאין לו דרך מוסרית לחמוק מזה.
הוא עושה משהו מאוד יפה וחכם כדי להסביר את הדבר לפיידון (או, אם היו שם עוד תלמידים שלו אז לתלמידיו). הוא עושה, כאילו שחוקי אתונה הפכו ליישות שיכולה לדבר וכעת היא מדברת איתו.
בחלק מהשיחה, הוא מספר, אותה יישות מסבירה לסוקרטס למה זה לא מוסרי לברוח. היא מסבירה לו שהיא בעצם זאת שחיתנה את ההורים שלו (הרי חוק מסוים איפשר להם להתחתן), זאת שהולידה אותו (תקנות שאיפשרו ללדת אותי מבחינה חוקית) וזאת שחינכה אותו (החוקים גם קבעו את החינוך האתונאי). זא עכשיו שיש פתאום חוק שקובע שעל סוקרטס למות (אחרי הצבעה דמוקרטית הוחלט ברוב קולות על גזר דין מוות לסוקרטס) הוא פתאום יוצא כנגד החוקים?
כי ע"פ המשטר באתונה, או שאתה מקבל את כל החוקים ואתה אזרח אתונאי, או שאינך מקבל אותם ואז מגלים אותך לעיר אחרת. (בעיקרון, באתונה, כל אדם שהיה מגיע לגיל 18, היה מובא לבית משפט (או משהו דומה) ובו הוא היה נשאל בנוכחות השופטים אם הוא מוכן לקבל עליו את חוקי אתונה. אם כן - הוא היה מקבל אזרחות אתונאית, אם לא - היו מגלים אותו).
 
אחד מהחוקים שיכולו עלי הוא שאני יכול לבטא את דעותי הפוליטיות (בכל מיני מקומות), ככה שככל הנראה אני לא אוכל לפרסם מלא רשומות בבלוג על כי מיני אירועים שנחשבים במדינה לפוליטיים, גם לי זה יהיה קצת קשה לפעמים, אבל אם זה מה שהחוק אומר, אז עלי להשתדל לקיים אותו.
אבל למרות הכל, כשיהיה לי זמן אני אפרסם בבלוג כל מיני סיפורים ומחשבות.
 
אחת הסיבות שבגללה אני מתגייס הוא - שהחיים פה הם סוג של נס. מלא מדינות מסביבינו שגדולות מאיתנו בהרבה מאיימות להשמיד אותנו ורוצות לעשות הכל כדי זה יקרה. גם פעם יריא לפיד כתב בטור שלו, שזה שיש פה מדינה "מערבית" זה סוג של נס, כי אחרי הכל - יש לנו את המאפיינים של מדינת עולם שלישי: עם רוב המדינות שסובבות אותנו, אנחנו ביחסי מלחמה; אין לנו שום אוצר טבעי; ורוב התקצבי שלנו הוא לטובת הביטחון. אבל למרות הכל, אנחנו עדיין חיים פה ונחשבים למדינה מערבית.
אני מאמין, שיש נס כזה או אחר, אסור לשבת בחיבוק ידיים ולהודות שהוא קרה, אלא צריך לנסות לשמור אותו כמה שאפשר. חלק מזה לפי דעתי זה להתגייס לצבא. 
גם אחרי הכל, חלק גדול מהצלחת הקיום של המדינה הזאתי, זה מתרומות של כסף ושל התנדבות של אנשים. חלק מזה, זה הגיוס של אותם אנשים של צה"ל. 
 
אני הולך להכנס לגוף שהוא לא פוליטי, אלא גוף שהוא כלי של המדינה כדי לשמור על קיומה. כלומר, אני הולך להיות חלק מכלי מסוים. פעם חשבתי על זה שאי אפשר כל-כך לומר ש"הצבא כובש", היות והצבא הוא כלי שלא נוקט עמדות בנושאיים פוליטיים. זאת המדינה שכובשת ע"י הצבא.
לכן אני אומר, שלא משנה מה דעותייך הפוליטיות, יהיו אשר יהיו, חשוב מאוד שתלך לצבא. כי בהסתכלות מסווימת, זה שאתה הולך לצבא לא אומר שאתה מסכים עם דעה זו או אחרת, זה אורמ שאתה מבין את זה שמישהו פה חייב לשמור עלינו.
__________________________________
 
אומנם אני מתגייס כמתנדב, אבל זה עדיין גיוס, עוד שלב בחיים שאני הולך להכנס אליו. לתקופה מסויימת.
את הבקשה שלי להתנדבות הגשתי ב- 6.1.2005 וסוף סוף מחר זה קורה - אני מתגייס.
אני מתגייס אחרי שכבר 4 פעמים דחו לי את הגיוס (מכל מיני סיבות שהם). כל פעם זה היה נראה כאילו זה מגיע...אבל אז פתאום היה משהו והגיוס נדחה, והנה מחר מגיע לו היום הזה. חשבתי על משהו בתור חובב חלל שיכול להסביר קצת את ההתרגשות שלי - (להבדיל אלף הבדלות) אילן רמון ז"ל, סיפר באחד הרעיונות שלו לעיתון שהוא מאוד התרגש שיום השיגור הגיע מכיוון שהשיגור נדחה כבר כמה פעמים. ותסכימו איתי, שכשמחכים למשהו שנדחה ונדחה, בסוף יום-יומיים לפני שזה קורה, יש מין התרגשות כזאתי של "סוף-סוף".
 
בנוסף, אני מרגיש שאני הולך השנה להכנס למסגרת שיהיה לי די קשה להסתגל אליה, אחרי הכל בשנתיים האחרונות היה מין סוג של "חופש". את כיתה יב סיימתי ביולי 2004, שנה אח"כ עשיתי שנת-שרות בשומר הצעיר וניתן לומר שעבורי זאת הייתה סוג של "שנה פתוחה", השנה האחרונה הייתה עבורי שנת חופש כזאתי, סוג של פסק זמן. אבל עכשיו, אחרי שנתיים כאלו, אני הולך להכנס למסגרת, שכל יום משעה 8:00 עד 17:00 אני אהיה עסוק, ולא יהיה לי באותן שעות זמן ללכת ללכת לעיר וכו`...
כן, אז יהיה לי קצת קשה להתרגל, אבל אני מאמין שלמרות הכל, חשוב לפעמים להתנסות בדברים שקצת קשה איתם בהתחלה, או שהם קשים בכלל.
 
דיוויד יום (פילוסוף סקוטי שחי בין השנים 1711-1776) אמר פעם שמי שראה פרות חומות, יאמין כי ישנן רק פרות חומות. אני חושב שזה נכון גם לגבי מסגרות - חשוב להתנסות בכמה שיותר דברים (כמובן כם גבולות), כי רק ככה אנו לומדים דברים חדשים, אודותינו ואודות הסביבה.
 
אחד הבדרים שהכי מוזרים לי זה שפתאום אני אקבל את התווית של "חייל", כלומר, אנשים שיראו אותי ברחוב כבר לא יראו אותי כאדם מהרחוב, אלא כחייל.
אני זוכר שתמיד אני כשהלכתי ברחוב וראיתי כל מיני אנשים, תמיד היה משהו אצל החיילים שבודד אותם משאר האוכלוסיה מבחינת ההסתכלות שלי על האנשים, כלומר הם "חיילים"; כשאני רוצה לקורא לאחד מהם, אני לא אומר "הי, אתה", אלא "חייל".
עכשיו, גם אני הולך להיות חלק מזה, גם לי הולכים לקרוא "חייל", וגם מי שיראה אותי באוטובוס יראה אותי קודם כ"חייל".
 
 
טוב, יש לי עוד מלא דברים להספיק היום ואני רוצה להשאיר טעם של עוד, אז זהו, זאת הרשומה האחרונה שלי לפני הגיוס ואני אסיים לכתוב פה ואם יהיו לי עוד רעיונות ומחשבות בנושא הזה, אכתוב אותם בפוסטים הבאים שקשורים לצבא.
 
ואני מצטער אם הרשומה יצאה קצת מבולגנת ולא ברורה, אחרי הכל, תנסו לשחוב מה עובר עלי היום...
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת