00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גלגלית החיים

סופר מרקט כמכשיר סחיטה אימתני

כאשר הולכים לקניות עם הילדים, רצוי להשלים עם העובדה שפרט לילדינו ה"בונים אליבי" שיאלץ אותנו כהורים לרכוש להם את שירצו, גם החברות המשווקות עושות הכל בכדי להקל על משימת השכנוע של ילדינו לשם רכישת מהווייהם.
 
בפעם האחרונה בה נכנסתי לסופר, כבר בצד ימין עוד לפני הדלתות האלה שבהן תמרור חד סיטרי המוביל לתוכן, עמדו להן על המדפים חוברות "בוב ספוג", "פוקימון" ודומיהם ועוד בטרם נכנסנו את דלתות הסופר כבר אחזו הילדים בצמד חוברות צבעוניות ובעיקר ריקות מממש וכך פתחנו את ביקורנו בחנות.
 
הפעם צ`ופרתי והילדים החליטו ללכת יחד אל המשחקיה שבסופר, שהדבר היחיד שנותר בה עדיין, לאחר חודשיים בהן כל ילד שהוריו החליטו לאכלס את המקרר בתכולה, עלה אליה לרגל, היה שלט "משחקיה"  וקופסת טושים צבועניים, שהתאימה בדיוק לחוברות אותן בחרו ילדיי.
 
זהו לראשונה אני עומדת בפני חוויית קניות לבד, חלום לא ממומש של כל אם ואב ששרדו את החודשיים האחרונים בשלום.
 
"ביי ילדים, לא להרוס את שאריות המשחקים שעל השטיח והכי חשוב ת ה נ ו!".
 
זו הפעם הראשונה שישאר בעגלה שלי מקום גם למוצרים ההכרחיים אותם אני צריכה לקנות, בלי שבני בן השמונה ישב בתוכה ויחלוש על 70% מנפחה ובלי שמדי פעם אגלה בתוכה מוצרים שהוכנסו לי פנימה כאשר בתי הבחינה שאני במצב של הסח הדעת. זו גם כנראה תהה הפעם הראשונה שאיזה שוקו שרון התחיל  לשתות ולא סיים, לא יטפטף לי על הבשר הטחון שמתחתיו, הללויה... צריך לתעד.
 
וכך התחלתי את מסע הקניות , אך הפתעה, במקום להנות מרגעי החסד המופלאים שבשוטטות בין המדפים, מצאתי עצמי מפקירה כמדי כמה דקות את עגלתי ורצה לראות האם ל"משחקיה" ולמשחקים בה שלום.
 
שוב אני מוכיחה לעצמי, שאפילו מחופש אני לא מצליחה להנות, גם אם הוא רק "חופשה על תנאי" שכזו.
 
אך ברור שכאשר אגיע הביתה אספר לבעלי, שהיום היה כיף ובזמן שאמהות אחרות צרחו מכל עבר: "אנחנו חוזרים עכשיו הביתה אם אתה ממשיך ככה" וילדים נמרחו כאות מחאה על ריצפת הסופר, המלאכים שלי רק פינצ`רו ושיטחו כמה כדורי פלסטיק שנותרו מיותמים במשחקיה. ואני? אני פשוט נהנתי מכל רגע והיה קלי קלוטו, אני פשוט טיפוס שנהנה מהרגעים הקטנים האלה של החיים.
 
ברור שבעלי יקנה את זה ואני אפילו לא אשים לב שבזה הרגע הכנסתי עצמי לפינה כאשר יכריז: "איזה יופי, גליתי, מעכשיו את עושה קניות והילדים באמת יוכלו להתלוות אליך ולשחק להם במשחקיה".
 
טוב כל אלה היו מחשבות עתידיות, עתה נותר השלב האחרון, שלב הקופה. "ילדים, ילדים סיימתי בואו בבקשה הולכים לקופה" והם כבר מתלווים אלי, שכן סיימו למעוך כל כדור אומלל ולעוס שהיה במשחקיה והנה אנו כבר בקופה.
 
ואז, בדיוק בגובה הזה של ראשיהם, ממש במרחק 10 סנטימטרים מפיהם, עומדים להם בנחת: סוכריות צבעוניות על מקל, ופלים, מסטיקים ושלל קינוחי "עמי ותמי" והנה גם היום ממש שניה וחצי לפני שעברתי את הסרט הנע, נוסעים להם בבטחה, ופל שוקולד מצופה, סוכריה על מקל, חטיף מלוח ומבט מתחנן ומוחה של ילדים שאם תאמר להם לא, יחרב עולמם המתוק משוקולד.
 
טוב, אל תסתכלו עלי ככה, עברנו הרבה בחודשיים האחרונים.
 
הנה, כבר נגמר החופש ואני חוזרת להיות אמא אסרטיבית שהגבולות שהיא מציבה יצליחו להחזיק איתן גם את חומת ברלין.
 
אבל היום, היום אני מוותרת וכמובן שזו תהה הפעם האחרונה.
 
"בתאבון ילדים, אבל תשאירו מקום לארוחת הצהריים".
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גאמי אלא אם צויין אחרת