00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

בוקר של טירול.

היום בבוקר התעוררתי מוקדם. אני נוטה לעשות את זה דווקא מתי שאני לא צריך לקום מוקדם. וכשאני כן צריך לקום מוקדם, קשה לי יותר לקום. משחק פסיכולוגי כזה, אני מניח.
 
בבוקר של השבת הזו, בכל אופן, הקצתי משנתי בשעה מוקדמת. שמונה וחצי, כמדומני. ויתרתי על הפינוק של לסובב את הראש הצידה ולגלוש שוב לארץ חסרת הדאגות, והגחתי מהמיטה, חצי-מסטול כמו שהיה מצופה ממי שקופץ מהמיטה בשמונה וחצי בשבת בבוקר.
 
אחרי הדברים של הבוקר, נשכבתי שוב בחדר עם קרואסון חם וקפה. זיפזפתי במקלט של הוט ולא מצאתי משהו מעניין לראות. בנקודה כלשהי של הזיפזופ תוך כדי לגימת קפה חפוזה, נזכרתי בדבר שבאזרחות היה משמח אותי כל בוקר מחדש. 3SAT, או ערוץ 152 בהוט למי שלא מכיר.
 
בארץ כבר נותנים לזה שם קבוע, "מזג האוויר מהאלפים". הקונספט הוא פשוט. שעה/שעתיים של מצלמות שמוצבות בכל מיני מקומות ברחבי אוסטריה, שמתעדות בלייב (בליווי שעון וטמפרטורות) את הנוף ואת ההרים.
 
מוסיקת העם האוסטרית שמתנגנת ללא הרף ברקע, בעוד המצלמה משוטטת בין ההרים הירוקים הבלתי נגמרים, עם העיירות הקטנות ובתי האבן עם הרעפים הכתומים באמצע, רק מוסיפה לחוויה האביונית כל פעם מחדש.
 
כרגיל, רותקתי למיטה והתבוננתי בנופים שהתגלו מול עיניי על מרקע הטלוויזיה בהנאה גמורה. תענוג כזה, שמלווה בתחושה נוסטלגית עמוקה, שגורמת לי להיזכר כיצד התעוררתי שם, באוסטריה, בבוקר חורפי, פתחתי את הטלוויזיה וזה מה ששודר, ופשוט ידעתי שאני שם.
 
שעה שלמה צפיתי במחזות ההרים האוסטריים, בלי להעביר ובלי לזפזפ. פשוט שכבתי, בלי שמיכה, וחיוכים מטומטים נמרחו לי על הפרצוף כל פעם שנוף מדהים חדש ריצד על המסך. כשראו איזה עמק ליד זלצבורג, לפעמים נפלט לי מהפה "הוו" של השתהות. משהו כזה בסגנון של "הוו" כשאני רואה בחורה ממש מושכת, אבל לא בדיוק.
 
עכשיו, כבר ערב, והשבוע החדש תכף משתלט עליי. יש עוד הרבה זמן עד יום רביעי/חמישי, וזה סתם מדכא. מאז שהתגייסתי, ימי שבת נהיו פחות אהודים עליי. אני אוהב את התחושה המיוחדת של השקט שיש בהם, אבל אני שונא את המוצ"שים, כמו כל חייל אני מניח. ככל שעוד ועוד שעה עוברת אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולנצל שוב את השבת בלעשות כלום.
 
ועכשיו כל מה שמתחשק לי, זה לחזור בזמן להיום בשמונה וחצי בבוקר, ולהתמכר שוב ל"מזג האוויר מהאלפים", להתמכר שוב להרים הירוקים, למוסיקה המשכרת, לרוגע הזה, חסר הדאגות, ולנוסטלגיה שערכה לא יסולא בפז.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת