22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


מרק אבנים

 

מרק אבנים טעים

לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה, חזרו שלושה חיילים משדה הקרב.
רעבים ועייפים, עצרו ללינת לילה באחד הכפרים בדרך לביתם. תושבי הכפר, שעברה עליהם עונת בצורת קשה מאד, החביאו מהר את כל מזונם כדי שלא יצטרכו לחלוק את המעט שיש להם עם אנשים זרים.
נקהלו תושבי הכפר סביב החיילים בכיכר המרכזית, והציעו להם להמשיך הלאה בדרכם, אולי בכפר הבא ישפר עליהם מזלם וימצאו משהו לאכול. אבל החיילים היו מותשים מהליכה רבת שעות, והחליטו להישאר בכל מקרה.

פתאום צץ לאחד מהם רעיון, והוא אמר לתושבי הכפר: "אני רואה שאתם באמת מסכנים ואין לכם מה לאכול. אני מוכן לחלק עמכם את המעט שיש לנו, ומה שיש לנו זה סוד למתכון עולמי. אני מוכן ללמד אתכם איך להכין מרק מאבנים, מה דעתכם?"
שמחו מאד כל תושבי הכפר והריעו לו "כן, כן, למד אותנו!"

ביקש מאחת הנשים להביא לו סיר הכי גדול שיש לה בבית, ומשכנתה ביקש שתביא גפרורים. מיד העמידו מדורה, מילאו את הסיר הענק במים. חיפש החייל שלוש אבנים גדולות וחלקות והכניסן לתוך הסיר. "זה מרק שלמדנו להכין בצבא." אמר להם, "והוא מאד טעים כשלעצמו. אבל אם מוסיפים לו מעט מלח, וכמה ענפי פטרוזיליה, הוא הופך ממש למעדן מלכים! טוב, נו, אבל בטח אין לכם, אז לא חשוב הפעם, אני רק מלמד אתכם איך להכין בפעם הבאה."

פתאום קפצה אחת הנשים ואמרה: "רגע, רגע, אני חושבת שיש לי צרור פטרוזיליה מיותר במקרר, אני אביא אותו." ושכנתה אמרה: "מלח? מה הבעיה, למי אין מלח בבית? זה אלמנטרי.. מיד אביא לך"
והשכנה השלישית, זו שתמיד ידה בכל ויד כל בה, לא יכלה להרשות לעצמה שלא לקחת חלק במרק הזה. נחפזה מהר אל ביתה וחזרה משם עם לפת אחת גדולה.

פתאום, מצב זכרונם של כל תושבי הכפר השתפר פלאים.. כל אחד נזכר שיש לו אולי איזה משהו קטנצ`יק לתרום, ובתוך דקות אחדות מצאו את דרכם אל הסיר גזרים וקישואים וגריסים וגם נתח בשר קטן. אפילו חבית יין קטנה הובאה על ידי מישהו, כדי שהחגיגה תהיה מושלמת.

המרק היה מעולה, וכמותו הענקית הספיקה לכולם, והיין שימח את לבב התושבים, והחגיגה נמשכה אל תוך הלילה. למחרת בבוקר התעוררו שלושת החיילים משנתם, וראו את כל הכפר עומד ומביט בהם. כל אחד מן התושבים נשא בידו ממיטב מטעמי ביתו. זה הביא להם לחם שאך נאפה, והאחר חמאה שנחבצה. אחד הביא מפרי גנו, והשני מרקחת מעשי ידי אשתו. ובפי כולם רק בקשה אחת: "אנא, תנו לנו את המתכון של מרק האבנים! מעולם לא אכלנו מרק טעים כל כך כמו זה שהאכלתם אותנו בו אמש.."

והחייל, בעל הרעיון, אמר להם: "תשמעו, האמת שאין כאן כל סוד...האבנים לא הוסיפו ולא גרעו דבר מטעמו של המרק. סתם אבנים. מה שעשה אותו לכל כך טעים היתה ההרגשה של השיתוף ושל ההתחלקות במה שיש. אתמול ראיתם כיצד אפשר לעשות דברים ביחד, ולהשלים האחד את מה שחסר אצל השני. זה סוד הטעם הטוב, התבלין האמיתי של התבשיל... "
אספו שלושת החיילים את כל המנחות שהוגשו להם, ועזבו את הכפר שמחים וטובי לב, והכי חשוב – שבעים...

(הסיפור תורגם ועובד מתוך סיפור עממי ממזרח אירופה.)

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת