00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גלגלית החיים

כשציפי שביט התחתנה עם מתי כספי!

זה מדהים!
 
ככל שאני נעשית היסטרית יותר כך בעלי נעשה שלו יותר.זה תמיד היה כך, תמיד יהיה כך וכנראה שיש בזה מן האיזון.
 
החלטתי החופש לקחת את שני ילדיי לבריכה. מסביבי הורים מחוייכים ואני מוצאת עצמי, זו הפעם האלף, "משטרת" אחרי בתי שלאחר פעם אחת בה הצליחה לתבול את ראשה במים  בלי להציף את ריאותיה, החליטה שהיא מתחילה אימונים עצמאיים לקומנדו הימי והולכת לבד לבריכה הגדולה, למרות שעדיין לא הפנימה שעל מנת להשאר מעל פני המים רצוי להזיז בתנועות כלשהן את גפיה.
 
בני לעומת זאת דוגל בשיטה אחרת, כאשר זמננו אוזל ואנו צריכים להתחיל "להתקפל" הביתה הוא משקיף בי מרחוק וכל פעם כאשר הוא רואה את בעלי או אותי מתקרבים לכיוונו, או אפילו מעיפים לעברו מבט, הוא צולל ונעלם אל מתחת לפני המים.
 
"רון, צריך ללכת" מאותה שניה הוא שומע אותי בערך כך:"רו.....ריך......כת" בין לקיחת אויר אחת לשניה ואז בהחלט יכול לבוא בטענה שהוא לא שמע שאמרתי זאת.
 
במקביל בתי פוצחת בדברת המסבירה לי מדוע כעת היא עומדת להקיף את כל הבריכה הגדולה כאשר ידיה על המעקה ואחרי זה היא תהיה תועיל בטובה לצאת מהבריכה.
 
וכך לאחר חמש דקות בהן היא מתקדמת לאורך המעקה בערך שמינית בריכה, אני אומרת לה "לוטם, זהו זה יוצאים" , כלום,  הילדה באמצע עיקוף שיקח על פי חישוב גס כשעה בערך ומשימות קומנדו מעין אלה, לא מפסיקים בעיצומן.
 
טוב אין ברירה, אני שולפת אותה מהבריכה והיא לעומת זאת מתחילה לבעוט בי כאשר היא על ידיי ולצרוח ואילולי היו מכירים אותנו שכננו, אזי היו בטוחים שכעת מתבצעת פה חטיפה לאור יום.
 
בשלב זה לוטם כבר במצב של היסטריה טוטאלית ופיה מפיק מרגליות וברכות חמות במיוחד שנתפרו במיוחד עבורי ואני בולעת אותן ואת ריח הכלור וממשיכה למשימה הבאה, למשוט את "פליפר" שלי מהמים, יופי, נשאר עוד ילד אחד וזזנו.
 
אין ברירה הגיע שלב האולטימטום: "רון, חבל שלא נוכל להגיע לכאן שוב, רק בגלל שאתה לא מקשיב לי"
 
"אמא, מה את רוצה יש לי נוזלים באוזניים" הוא עונה לי ואני חושבת לעצמי: "הוא היה רץ עם הטיעון הזה גם במדבר סערה הצחיח, בו אפילו נוזלי העין היו מתאדים.
 
טוב, הפעם מרגע ההכרזה "הולכים הביתה" עד ליציאה מהמתחם עברה שעה קלה ואני נשבעת לעצמי שלכאן אני לא חוזרת יותר ללא בן זוגי.
 
אתמול הוא - בעלי, לקח אותם לבריכה, אמרתי לכם שהוא מאוד שלו, ובכן, אתמול הוא איפשר לי לצאת לצעידת הערב בעודו מעמיס את הילדים לבריכה. אמנם הטרידה אותי השאלה כיצד יוכל להסתדר לבדו עם שני אנשי הצפרדע הללו, אך בכל זאת.
 
בעודי מתענגת על השקט והשלווה שבצעידת הערב, החלטתי במהלך המסלול לסטות מעט ולנפנף להם לשלום בבריכה.
 
נכנסתי אל המקום ואז הבנתי את ההבדל בין בעלי לביני הוא פשוט ישב לו וקרא עיתון, בכלל עשה רושם שהוא מכייף לו עכשיו באיזה "קלאב טרופיקנה" ומפנטז על כמה עלמות חן בבליקיני מנפנפות לצידיו בענפי דקל ו"אחריו המבול" וכאשר שיחק עם רון, הוא היה שם רק עם רון, לוטם? "היא מסתדרת" הוא אמר לי והוסיף: "עזבי אותה היא לא עוזבת את המעקה".
 
לא אכנס כאן לויכוח באשר ללקיחת ריזיקה על מנת לתת לילד להתענג על עצמאותו, שכן לויכוח מסוג זה בדרך כלל לא תהה הכרעה.
 
נפרדתי מהם והמשכתי את הצעידה בעודי עוזבת את שלושתם בבריכה, הרי גם אני כבתי לא אחת שתפסיק משימה בעיצומה כיאה לאם של לוחמת שייטת בריכה, אך לומר לכם שנהנתי ביתרת הצעידה? ראשי נשאר בבריכה, מה קורה עם לוטם, בעלי כבר איתה? וכאשר הוא איתה הוא גם בחצי עין עם רון? וכאשר הוא בעיתון האם אוזניו איתם? וכו` וכו` וכו`.
 
אז אני שואלת אתכם? האם אני היסטרית? או שבעלי שאנן?
 
או קיי בעלי היקר נדבר בבית כאשר אני אוציא עליך את כל חרדותי לשעה האחרונה ואתה תפהק פיהוק גדול ותאמר לי: "תגידי, את יכולה להרגע כבר?"
 
ככה זה, כאשר ציפי גלגלית שביט מנסה לעורר את מתי גון כספי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גאמי אלא אם צויין אחרת