00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

תסכולי התחבורה הציבורית.

מר זקן עם מבטא מעצבן, אני יודע בדיוק מה אתה תעשה. אתה תעלה לפניי ותבקש מהנהג כרטיס "הלוך וחזור". הנהג הצעיר והנחמד, שכל מה שרוצה זה להצטרף למועדון, יסביר ברוגע ושלווה שבקו הזה אין הלוך-חזור, ואתה תסרב להבין. ואז הדברים יחזרו על עצמם, וכל זאת בעוד שמאחוריך ניצב חייל עייף ושבוז, בדרכו חזרה לאחר שהגן על המדינה ופעל בעומק שטח האויב (או משהו כזה), שנאלץ לעמוד ולהמתין לויכוח המטומטם והטיפשי שלך שבמילא לא ייצא ממנו כלום ולא תקבל "הלוך-חזור" כי פשוט אין כזה דבר בקו הזה.
 
תמהוני עם כובע מצחייה ונעליים גבוהות (?!). כן כן, אתה תסתכל עליי בגלל שגם לי יש נעליים גבוהות, בזמן שנמתין יחדיו בתחנה. אני אשייט בתחנה הלוך ושוב בגלל שאין לי סבלנות ואתה תביט בי במבט מטומטם כל פעם שאני אעשה את זה. ואז, כשפיסת המתכת, מה קוראים אותה "אב-טו-בוס", תגיע לרציף, אתה תעלה בדיוק אחריי ואחרי שאציג חוגר, ואתה תשלם מהכסף-בשביל-טיפשים שלך, אתה תתיישב בדיוק מאחוריי, ותעשה קולות מוזרים מהאף, לאורך כל הנסיעה המזורגגת.
 
זוג נערות יוצאות חבר העמים. כן, אני יודע בדיוק מה אתן הולכות לעשות. להתיישב בדיוק בספסל מאחוריי, ולעשות רעש כאילו מינימום בריה הרעיל את סטלין רק עכשיו. דירבלאק, יש לכן מזל שאני לא מוריד לכן כאפה. 6 וחצי בערב, אני עייף תחת, שבוז כמו תותח בקרב וואטרלו, ואני צריך לשמוע מבעד לאייטיז שמתנגן לי באייפוד את הצחקוקים שלכן בשפות זרות שטרם נודעו לכותב זה.
 
הר-אדם, אני לא יודע לאיזה מין אתה משתייך, אבל ברגע שעלית לאוטובוס ידעתי שתשב קרוב אליי. אני תמיד יודע את זה. תמיד. מהמבט הראשוני של העולה לאוטובוס אני יודע ב-ד-י-ו-ק היכן הוא hתיישב. אני לא יכול להגיד ששביעות רצון היא זו שהגדירה את התחושה שלי כשהתיישבת בדיוק מושב לפניי. למזלי, הפוליטבורו שהתמקם מאחוריי התפרק באיזו תחנה חשוכה ליד עתלית (בטח, לקוחות), אבל עכשיו אתה פולש לי למרחב המחייה ומשחק משהו עם יהלומים בפלאפון, שמפיק צלילים רמים. למה, לעזאזל, למה, במי פגעתי?
 
באוטובוס האחרון הביתה אני כבר שפוך. נפטר מחזות המשקפופר למספר דקות כשאני מוריד את "עזרי הראייה" וטומן את הראש בתוך התיק. כאן דווקא אין הפרעות. כולם שלווים ונחמדים, עד כמה שאפשר. כמובן שבהשוואה לנסיעות אוטובוסים שביצעתי באוסטריה, אין מה לדבר, כי שם גם אומרים לך שה"נקסטה אלטה-שטלה" זה אחוזה. (אלטה-שטלה = תחנת עצירה. יעני, מונע מאנשים מעצבנים לשאול את הנהג.)
 
אז לא. אני לא בא בטענות לאגד (וגם לדן, כי התמהוני היה בקו שלהם). הם תמיד מביאים אותי ליעד שאני צריך להגיע אליו, וגם הביתה, שזה עוד יותר מבורך. אני גם חושב שצריך להוקיר ולברך על כך שיש לנו שירותי תחבורה ציבורית באלט-נוילנד.
 
לא יעזור בג"ץ. תמיד היה ותמיד יהיה. מה שאני שואל את עצמי כבר חודשים ארוכים זה למה לא נתקעתי ליד כוסית כבר הרבה זמן באיזה קו ארוך. דווקא בשבועות האחרונים יצא לי הרבה לשבת על הכיסא החיצוני בלי שאף אחד יטריד אותי, והתיק על הפנימי אבל אני מניח שמישהו שם למעלה החליט להעניש אותי.
 
אוי, נו, טוב. עוד תריסר חודשים וקצת, הקץ לאוטובוסים ועוולות התחבורה הציבורית. לנצח, אני מקווה. ואם לא, אז שיהיו רק אוטובוסים באוסטריה. טוב?
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

44 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת