00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אישית לוחצת

מציבת אינטרנט

מותו של לאצי בסוף יולי 2006 לא הפתיע את ידידיו. מצבו הלך והתדרדר מיום ליום ואילולא רצונו העז לחיות, הסוף היה מגיע כנראה הרבה יותר מוקדם. כוח התמדתו ומאבקו העיקש לנהל חיים עצמאיים ופעילים על אף נכותו הקשה, הפליאו את מוקיריו הרבה יותר מאשר פטירתו. האיש נפגע לפני קרוב ל-30 שנים בחוט שדרתו בקפיצת-ראש לבריכה ואת 27 השנים האחרונות בילה בכסא גלגלים. על אף ששותק בארבע גפיו (quadriplegic) ולא יכול היה להזיז את אצבעותיו, למד להפעיל את המחשב, כשהוא מקיש על המקלדת בכפות ידיו בלבד. לאצי לא רק שניהל התכתבות ענפה עמי וידידיו האחרים ברחבי העולם, אלא התפרנס בכבוד מהוצאת תקליטורים בנושאים הקשורים בגיאולוגיה, מקצועו. הוא למד לתכנת ועבור הגיאו-לקסיקון שפרסם, הכין בעצמו את הצילומים, הגרפיקה, את ליווי האודיו.  

לאצי הקים גם אתר אינטרנט משלו. את הנכנס אליו מקבלת דמותו המוצקה, השזופה ושופעת האופטימיות של ידידי. המבוא הוא בארבע שפות, הונגרית, אנגלית, גרמנית וספרדית, אבל תיאור עשרים ארבע השנים בחייו הוא בהונגרית בלבד. במסמך זה הוא מספר על קשייו אחר תאונתו, על כסא-הגלגלים הגמלוני הראשון שקיבל מהמדינה ואשר אי-אפשר היה לנוע עמו במרחבים הצרים של דירתו העירונית, על ההתערערות ההדרגתית של יחסיו עם אשתו – שתחילה עמדה לצדו ותמכה בו – ועל שמחתו העצומה כאשר למד להתנייע בכוחות עצמו, לצאת מהמיטה, לעבור לכסא הגלגלים, להתגלח, להתרחץ, להתלבש והפך לעצמאי לחלוטין.

חייו השתפרו לאין-ערוך כאשר ידיד גרמני העניק לו כסא ממוכן צר-מידות יחסית. הוא התגרש מאשתו, עבר לגור בכפר וערך בביתו את כל השיפוצים הנחוצים, כדי שיוכל ליהנות מהחיים. בכיסאו הנע במהירות של 6.4 קמ"ש ערך טיולים בני 10-20 ואף 30 ק"מ. אחר שנתקע פעם ללא יכולת לחזור לביתו, היה לוקח עמו גם מטען למצבר. היה לו כמובן גם טלפון נייד, אבל אביזר נוסף שבלעדיו לא מש, הייתה המצלמה הדיגיטאלית (דגם עם לחצנים גדולים). צילומיו המרהיבים הרבים של נופים, צמחים, בעלי-חיים, מחצבים, שקיעות, סמלים דתיים, נמצאים אף הם באתר שלו וזוכים לביקורים רבים. 

התכתבנו במשך שנים רבות וכאשר הייתי בהונגריה, ביקרתי גם בביתו. דיברנו על נושאים רבים, חומריים ורוחניים כאחד. בתקופה מסוימת הייתה לשנינו אותה המצלמה וקיבלתי ממנו עצות רבות בקשר להפעלתה. לאצי שימש גם כמבקר הספרותי הפרטי שלי, הוא היה האדם הראשון שקרא את סיפוריי, עודד אותי להוציאם לאור וכשספרי התפרסם, רכש 25 עותקים וחילקם למשפחתו, לידידיו וגם לקהילה היהודית בעיר הקרובה.    

לאצי היה אדם מיוחד במינו. לא רצה שירחמו עליו, חי את חייו עד תום ונהנה מהם בדרכו שלו. הוא לא היה דתי, שנא את הכנסייה, אבל היה הומניסט נאור מלא אהבת-אדם. קרא הרבה (בגלל שלא היה מסוגל לישון ברציפות יותר משעה-שעה וחצי, היה לו זמן למכביר) ואף הקים ספרייה אלקטרונית באתרו. כאשר רצית לעיין באחד הספרים – חלקם נדירים – שבהפיכתם למסמכים דיגיטאליים השקיע עמל רב, כתבת לו, הוא שלח לך את המסמך ובתום קריאתו נתבקשת למחוק אותו ממחשבך.

בשנים האחרונות מצא גם את האהבה שכל-כך חסרה לו. פיתח יחסים מיוחדים עם אישה – הם היו חייבים להיות מיוחדים בגלל מצבו – וגם בתו הגרושה עם בנה הקטן עברה לגור לביתו. נכד זה גרם לו שמחה רבה. הוא ביקש ממני, כי אשלח לו מצגות על ארצות זרות, הציג אותן לפני הילד והתגאה מאד כאשר הזאטוט למד להפעיל את המחשב ואת המצגות בעצמו.

כאשר שוחחתי עמו בפעם האחרונה, היה מצבו כבר קשה. הייתה לו בצקת בריאות, פצעי-לחץ, קשיי-נשימה, צלצולים מתמידים באוזניים ועוד בעיות בריאותיות רבות. לא הצלחתי לעודדו. אדם חזק זה, נשבר. "אברי שלום, אני גוסס!" – אמר. כאן השתנק קולו והשיחה עמו נותקה. כעבור מספר שבועות הודיעה לי אחותו, כי נפטר.    

לפני כמה ימים עשיתי סדר במחשבי וברשימת "המועדפים" שלי נתקלתי בכתובת האתר שלו. הקלקתי עליה והנה ניבט אלי לאצי ומברך אותי על הביקור באתר שלו.

נושא המוות לא מעסיק אותי בדרך-כלל והסיבה שהזכרתיו כאן בבלוג מספר פעמים הייתה כתגובה על אירועים בסביבתי. עתה מטרידה אותי המחשבה: מה יהיה על האתר של ידידי שאין מישהו שיעדכנו ויוסיף אליו צילומים חדשים? וכיצד אפשר יהיה להשאיל ספר מספרייתו? ברור לי, כי ללא הסיסמה, איש לא יוכל לעשות פעולות באתר, אבל לאצי הרי היה איש מחשבים וותיק והנחתי, כי לפני מותו ייתן את הסיסמה לבתו. מסתבר שלא נתן, או שנתן אותה וחסר לה הכוח הנפשי (והמיומנות) לכתוב כמה מילים על מותו. אולי יהיה זה הנכד הקטן שיעשה את זה?

בהקשר לזה נשאלת גם השאלה מה הגורל הצפוי לאתרי-האינטרנט? לא רק לאתר של לאצי והאתרים שלי, כי אם לכלל האתרים? האם מן הראוי היה להוריד מהרשת את האתרים של אנשים שהסתלקו מן העולם, כדרך שמסלקים מהבית את חפציו האישיים של נפטר? האם ספקי השירותים השונים (שברוב נדיבותם מאפשרים לשכמותי לפרסם ברבים את הגיגיו), בודקים אם בוצעה בתקופה האחרונה פעילות כלשהי באתר ומבטלים אתרים שאינם פעילים, או שהם ימשיכו להתקיים עד קץ כל הדורות (אני מגזים כמובן!)? הרי זהו קיום ווירטואלי בלבד, האתר אינו תופס מקום פיזי ואינו צורך משאבים.

האתר של לאצי ווינצה הוא מציבת-זיכרון ראויה לאיש מיוחד זה ולפועלו. לא מציבה שבאים להתאבל עליה ולהזיל דמעה, אלה אנדרטה לאיש שידע להתמודד עם כל האתגרים והמכשולים שהחיים הציבו בדרכו ולהפיק את המרב מהחיים.

אתה חסר לי לאצי! 

 

אחרית דבר: האתר האישי של לאצי אינו פועל יותר (אברי, 1 ליוני, 2009)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת