00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

אמיתי.

זה לא סוד שאחד התחביבים הגדולים שלי הוא מוסיקה. לא עשייה, אלא פשוט האזנה. יש כל-כך הרבה שירים שאני אוהב ומצליח להזדהות עם, ובעצם הייתי יכול לכתוב את זה על עוד הרבה, הרבה אחרים, ומי יודע, אולי זה עוד יגיע, אבל הפעם בחרתי בפנינה הזו של ספנדאו באלט, True, הלהיט שלהם מאפריל 1983שיר שנחשב "אחד" משירי האהבה של המוסיקה המודרנית. אגב, ספנדאו היה כלא ששמרו בו על אסירים נאצים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. סתם מציין את זה, ומוזר שלהקה עם שם כזה עושה שירים כאלה יפים.

בעוד שהאזנתי לשיר הזה ברדיו, או בדיסק, כבר לא סגור על זה, במהלך השבוע האחרון, לפתע נרקמה בראשי המחשבה על זה שבעצם אני מזדהה איתו. בשיר, מדובר פחות או יותר על סופר/כותב, שרוצה לכתוב משהו, אבל הוא לא יכול בגלל שהוא לא מצליח לכתוב אותו "אמיתי". בגלל שאם הוא יכתוב את מה שהוא רוצה, וזה יהיה אמיתי, אזי הוא יחשוף את החולשה הגדולה שלו, את החור בלב, שקשור לבחורה כלשהי שהוא אוהב - אבל לא רוצה אותו בחזרה. מצב קלאסי, ידוע, אבל תמיד אפשר להזדהות.

איכשהו אני חושב שאני, באופן אישי, יכול לקשר את התחושה הזו לדילמות שאני נתקל בהן לפעמים כשאני ניגש לכתוב דבר-מה בדבר הזה שנקרא הבלוג שלי. זה פשוט כאילו יש משהו שם, שאתה רוצה לכתוב עליו, להתעמת איתו, אבל פשוט לא. ולמה לא? בגלל שאתה יודע שברגע שתכתוב את זה ותעביר את זה מהשדות הבלתי נגמרים של הראש שלך לכתב, זה פתאום יהיה מוחשי. ואפילו אם זה יזרום דרך המקלדת - לפתע אתה ממש מבטא את זה, ללא כל קשר שאנשים אחרים קוראים את זה.

מאחר ואני דוגל בכתיבה חופשית ובלי יותר מידי צנזורה, לרוב אין לי בעיה לכתוב את כל שעולה על רוחי. אבל כל מי שיגיד שאי פעם לא כתב משהו שהוא באמת רצה לכתוב, הוא פשוט, מצטער, שקרן.

אין הכוונה, אפילו בדרך עקיפה, לכך שכתיבה על נושא כלשהו "תחשוף" את הכותב. לא על זה אני מדבר. אני מדבר על העובדה שכתיבה היא דרך "להתמודד". אני, באופן אישי, שוב, כותב פה לפעמים דברים - שנשארים רק פה. לא יוצאים מחוץ לתחומים הסייברנטים של חבילת-הכיף הזו, עם הרקע הלבן, תמונה מטושטשת ובלתי-ברורה שלי בצד, ומחברת-שורות ברקע (באמת שבחרתי את זה בשרירותיות כשהתחלתי לכתוב. זה דווקא נחמד ומתאים.)

ועם כל זאת, גם אני נתקל לפעמים ב"פאקים", כמו שטוני, הסולן של ספנדאו באלט, מדבר עליהם (אם בעקיפין או במישרין, כי בעיקרון מדובר על בחורה). נניח. אם הייתי חושב עכשיו על זה שאני דואג לאח שלי, שאלוהים יודע איפה הוא עכשיו ומה לעזאזל הוא עושה, זה פתאום היה יוצא מהמחשבות ונכנס לתודעה עמוק עמוק וזה גם היה מדיר שינה מעיניי. ואם הייתי כותב, נניח, על המחשבות שעברו לי במהלך השבוע על איך אני מדמיין את נציגי קצין העיר מגיעים ודופקים לנו על הדלת בזמן שאני בצבא - כמה שהמחשבה הזו כל-כך גרועה, פסימית וגיהנומית אף הייתי אומר, כל עוד זה נשאר לי בתוך הראש, זה עובר. ולא - בגלל שכתבתי על זה עכשיו, לא אומר שאני לא אצליח לישון הלילה, בגלל שמעבר לכתיבה, יש דרכים אחרות להתמודד עם פחדים, לחצים מתחים וכד`.

"listening to marvin all night long" טוני והשפנדאו שרים לנו, ואני מצליח שוב להזדהות עם המצב של האזנה-הדחקה. להאזין למוסיקה שאתה אוהב בכדי להדחיק דברים שמציקים לך, שמעציבים אותך. "this is the sound of my soul" - נאמר אחרי שהסולן מצהיר על כך שהוא מאזין למרווין גיי לאורך כל הלילה (אגב, זמר אר-אנד-בי ידוע כזה,שר הרבה על אהבה נכזבת, מתחבר..) - זה גורם לי להזכר ולחשוב על כל אותן פעמים שהרגשתי כל כך גרוע, אז דחפתי ת`אוזניות פנימה ואחרי כמה צלילים חייכתי כמו מפגר - ושום דבר כבר לא היה כל כך חמוץ, הכל היה מתוק, חמוץ-מתוק כזה, ואופטימי.

אחרי כמה זמן מגיע סולו סקסופון של סטיב נורמאן, הסקסופוניסט המוכשר של השפנדאו, עם אחד הסולואים הכי מרגשים וגאוניים שאי פעם נשמעו. אני חושב שזה אחד מסולואי הסקסופון הכי ידועים בתרבות הפופ המודרנית. התיפוף במכונת התופים האלקטרונית של ג`ון קיבל והפריטה הקלילה והמלטפת של הגיטריסט ומקים הלהקה, גרי קמפ, מעניקים לסולו הזה אווירה רומנטית שאין כמוה.

זו אחת הלהקות האהובות עליי בפרט, וזה אחד השירים האהובים עליי בכלל.

אז, למה אני מוצא כל כך הרבה קושי בלכתוב את השורה הבאה?

(הקליפ של השיר בYoutube)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת