22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

Lourdes בהרי הפירנאים – חסד באוויר

מול עיניכם פתאום, עגלת נכה ועליו גופו או פניו המעוותים של היושב בה.

מה עושים?

לאן בורחים?

משפילים מבט, מַפנים ראש, ימינה, שמאלה, למעלה, ומיד הלב מתמלא ייסורי מצפון  על הבריחה הערמומית, על עצם עמידתינו שם, איך נקלענו, איך ברחנו, איך כך בזקיפותינו, על שתי הרגליים, בגוף שלנו המושלם פתאום, אף שלא אחת הֵלנו עליו...

זו ההרגשה שתקפה עלי בלוּרד,  בכל מקום צצות שם עגלות נכים מובלות על ידי מלאכיות בלבן, אחיות, נזירות, נשים, הרבה, אין לאן לברוח, הם שם.

למה, איך הגעתי בכלל לעיר החולים, הנכים, המעוותים, החלכאים, הנדכאים האומללים שכולם מאמינים, עומדים בתור להיוושע, אם לא יסתייע הגוף, אולי תשקוט הנפש.

 לוּרד, Lourdes , היא עיר בפירנאים הצרפתים על הקמינו פרנסס (CAMINO FRANCAIS) כלומר על הדרך הצרפתית, או במלים אחרות, על דרכם של הצליינים הנוצרים שעולים לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה. יש מספר דרכים של עולי הרגל, המפורסמות שבהן הן, הדרך הספרדית והדרך הצרפתית. היעד בשני המקרים הוא העיר סנטייאגו דה קומפוסטלה בספרד, ובלשונינו, שדה הכוכב של יעקב הקדוש. זו בדרכם. הם הולכים כך מאות שנים, מליוני קתולים, בכל מזג אויר, ובערים שבדרך הם מוצאים מנוחה לרגליהם, מזור לגוף הדואב, צידה לדרך, כדי להמשיך וללכת.

לוּרד, שההסטוריה שלה נוגעת בפרהסטוריה, היתה עיר מעבר חשובה בין ספרד לצרפת בתקופה הרומית. מתחת לטירה המרכזית בעיר נמצאו עדויות רומיות לא מעטות.

פרסומה העיקרי של העיר התחיל ב 1858. שנה שבה, לפי אמונת הקתולים,  התגלתה מריה לבֶרנַדֶט סוּבירוֹ, בת איכרים ענייה, במעין הנובע במערה. לפי האמונה הקתולית, המשיכה מריה והתגלתה לילדה עוד 18 פעמים, הכומר  פירש את דברי מריה מפי ברנדט, והמערה בלורד הפכה למוקד עליה לרגל לחולים. צריך רק להתלחלח, לגעת בסלע הרטוב והנה, הנה, רפואה שלמה. אולי השלמה.

מאז בקרו בלורד כ-200 מיליון תיירים, בעיקר מחפשי מרפא, ובכל שנה עוברים בה כ-6 מיליון תיירים. היא העיר השניה המתויירת בצרפת אחרי פריז.

אם כך, אני נמנית על 200 המיליון, לורד היתה אחת הערים שעברנו דרכה ולנו בה, במסע לפירנאים.

בכניסה ללורד העתיקה, סימטריה אנושית כמו אלוהית

מידי ערב נעמדים בתור עשרות, לפעמים מאות חולים, מחפשי מזור, צליינים ותיירים סקרנים ברחבת הטירה, בשורות המסומנות בחבלים כמו בשדות תעופה, לגעת במים הקדושים, הנובעים במעיין שבמערה, להתמלא תקווה, אולי להירפא.

הרחבה, בדרך למערה הקדושה לפנות ערב, לפני התכנסות המאמינים

זה השער דואבים יעברו בו

אהבה של מלאך

היינו שם ביוני, מזג האויר היה נעים. לא הסתפקתי במבט מלמעלה מהמרפסת על התור המשתרך, נכנסתי לתור, כדי להרגיש את שסביבי מקרוב, ומי יודע, ששש... אל תספרו, אל תפיצו, אולי בסתר לבי רציתי גם לבקש על גופי, על נפשי.

לחולים הקשים יש תור נפרד, קצר יותר, כמעט ללא המתנה.

הכיוון - שמים, העיניים נישאות למעלה

הנהר הזורם בסמוך נעטף מסתורין ושוקט לפנות ערב

נצנוצי נרות ומים, כל להבה טעונה בכמיהה למזור

מתוך המערה

לא היה קר, אף שהעיר נשטפה קודם במבול ראוי. המרצפות והשבילים זהרו כמו מי הנהר הסמוכים וכמו עשרות הנרות שהדליקו המאמינים. רוח לא נשבה לכבותם, החושך ירד לאט והבליט את מאות הנצנוצים, היה חסד באוויר, קדושה כחולה שרתה על רחבת הטירה ועל האנשים המצטופפים בה. נערים ונערות, מבית ספר באירלנד, שהגיעו לטקס, סייעו להוביל את האנשים ברחבה, כל אחד במסלולו. היה סדר, היה נקיון, נייר ושאר זְבלה לא נראו על רצפת הרחבה.

קדושה כחולה

חסד, אמרתי כבר, חסד שרה שם, לרגע הלב נפתה להאמין באנושות, בישועה.

 

 

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת