33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סתם מחשבות על החיים

ירידה במשקל
LilySlim Weight loss tickers

האם חופשות יזומות מהעבודה הן דבר מועיל?

את נושא ״החופשה היזומה״ הכרתי לראשונה במקום העבודה הקודם שלי. שם החליטו אי שם בסוף 2007 להכריח אותנו לצאת לחופש ולסגור את כל המשרדים של החברה בשבוע האחרון של חודש אוגוסט. הבחירה נעשתה באופן מכוון, כי רוב העובדים היו הורים, וסוף אוגוסט הוא התקופה שבה אין לילדים מסגרות ולכן ההורים מנצלים בתקופה הזו ימי חופש בלאו הכי. אבל עבור מי שהוא לא הורה (או הורה לילדים מספיק מבוגרים כדי לא להצטרך מסגרת, או שיש להם מסגרת קיימת כמו סבים וסבתות) - התקופה הזו היא הכי גרועה לחופשה יזומה. זו התקופה הכי חמה בשנה, שבה מחירי הטיסות והטיולים היא הכי יקרה, ואתרי התיירות לרוב הכי צפופים.

למזלי לא נשארתי שם מעבר לקיץ שנת 2007, אבל לאורך השנים ובעיקר בשנים האחרונות - יש למקום העבודה הנוכחי שלי נטיה לסגור את המשרדים באופן יזום בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות, לא פעם גם בערבי החג - והשנה גם עשו לנו ״גשר״ בין יום כיפור לסוכות מה שגרר סגירת משרדים לשבועיים רצופים.

חשוב לציין שבשני המקרים מדובר על חברות בינלאומיות בעלות סניפים במקומות אחרים בעולם כך שיש מי שנותן מענה ללקוחות בתקופה הזו. וחשוב לציין שיש יתרון כספי די גדול בסגירת משרדים כזו עבורן - לא רק שהן חוסכות בהוצאות תפעול, אלא גם ניצול ימי חופש על ידי העובדים עוזרת לחסוך כסף מבחינת הנהלת החשבונות של החברה. אבל בעיני רבים המנהג הזה עדיין נראה מוזר ומיותר (ואולי אפילו כהתעמרות בעובדים בכך שכופים עליהם לקחת חופש במועד שלא נוח להם). אבל בשנים האחרונות התחלתי לחשוב שמדובר דווקא על משהו שמועיל גם לנו העובדים:

הסגירה של המשרדים דווקא בחול המועד אמנם עדיין עוזרת בעיקר להורים לילדים צעירים, אבל מכיוון שמדובר עדיין על ימי עבודה קצרים יותר - כל העובדים ״מבזבזים״ פחות חופש על הסגירה לעומת תקופה של לא חגים. בנוסף לא פעם חברים ובני משפחה זמינים יותר בתקופת החגים כך שקל יותר לבלות איתם (יחסית לתקופת הקיץ).

לא מעט מנהלות כוח אדם מדברות על כך שחשוב לאפשר לאנשים לקחת חופש. דווקא ההורים לוקחים חופשים - ואלו שאין להם ילדים נוטים לא פעם לשכוח לקחת חופש באופן סדיר, ולכן דווקא עבורם לאותן מנהלות חשוב ליזום את החופשות המרוכזות דווקא עבורם כדי לגרום להם לקחת חופש.

לא פעם זה גם מאפשר לאנשים לקחת חופשה ארוכה יחסית של כמה שבועות רציפים (כדי למשל לטוס למקום רחוק) בלי להפסיד הרבה ימי עבודה, מה שמקל על המנהלים שלהם לאשר את החופשה.

אבל בסופו של דבר, שמתי לב לזה שיש גם יתרון מאוד גדול בחופשה שבה ״לא עושים כלום״. באופן שוטף השגרה שלי מאוד עמוסה: אני יוצאת מוקדם מהבית, חוזרת מאוחר - ולרוב אין לי זמן אחרי העבודה להרבה מעבר להכנת ארוחת ערב (וניקוי אחרי שאכלתי אותה) ולקצת צפיה בטלוויזיה. לפעמים היכולת פשוט לשכב במיטה ולקרוא ספר בשלווה בלי להיות מתה מעייפות ובלי מגבלת זמן היא פינוק, או היכולת להתאמן בחדר הכושר בלי מגבלת זמן כדי לא לפספס את האוטובוס לעבודה (כזה שבו לא אתקע ביותר מידי פקקים). זה נשמע כמו שטות, אבל לרוב אין לי זמן לפטפט בשלווה עם הנשים הנחמדות שמתלבשות לידי בחדר ההלבשה של חדר הכושר, או להנות משירותים שקיימים בו כמו למשל הג׳קוזי - עד שמגיעה לי פעמיים בשנה חופשה מרוכזת שכזו. ולא פעם אני אכן חוזרת רעננה יותר לעבודה אחרי חופשה שכזו (למרות שאני תמיד איכשהו מגיעה לחופשה הבאה מותשת שוב עם הלשון בחוץ ומתה לחופש).

לרוב כשאני יוצאת לחופשה רשמית, אני לא יוצאת לנופש. נשמע לי מיותר להשקיע הרבה כסף וזמן כדי לשבת כל היום בבריכה או בחדר מלון כשאני יכולה להתבטל בבית בחינם. במובן מסוים החופשות היזוות האלו הן עבורי תחליף לנופש הזה, אבל גם אותן אני מנצלת לא פעם למשהו מעבר לסתם להתבטל. למשל בתקופת חגי תשרי לפני שנה ניצלתי כמה שעות כל יום כדי לארגן צילומים שהצטברו לי במשך כמה שנים ולהעלות אותן לבלוג הצילום שלי. לא פעם בחופשת פסח יוצא לי לטייל - עם חברים, משפחה, או אפילו לבד. ואני כמובן מנסה עד כמה שניתן להפגש יותר עם חברים ומשפחה. בנובמבר ובדצמבר שעברו הייתי גם צריכה לנצל עוד עודפי ימי חופש, וברוב הימים היה לי משהו לעשות - מפגש עם חברים, סידור כזה או אחר מהסוג שבו הטכנאים יכולים להגיע רק באמצע היום ורק באמצע השבוע, או לעזור לאמא שלי כשהיא עושה בייביסיטר לנכדים.

אבל איכשהו השנה התחושה שלי היא שלא ממש עשיתי משהו בשבועיים האלו (שבין ערב יום כיפור לסוף סוכות). זה לא בהכרח נכון בכמה מובנים:

בספירה מהירה, היו בשבועיים האלו רק ארבעה ימים ״מלאים״ שהיו עבורי זמינים ל״בילויים״ למיניהם: יום חמישי אחרי יום כיפור, ושלושת ימי חול המועד. כל שאר הימים היו ערבי חג (שלושה), ימי חג (שלושה), ימי שישי (שלושה), ושבתות (שלוש). ערבי החג וימי שישי שימשו אותי בעיקר לסידורים ולנסיעות למיניהן, החגים והשבתות משמשים לרוב לבילויים משפחתיים (רק שאצלנו מסיבות שונות לא היו כאלו) - כך שבקושי היה לי זמן ״לעשות משהו״.

ובימים שלא היו חג או שבת - היה שרב, מה שהקשה לטייל או להסתובב בחוץ, לא רק לי אלא גם על אחרים.

היו כמה דברים שכן הספקתי, כמו למשל לסדר כמה מגירות וארונות (למרות שקיוויתי בהתחלה להספיק יותר) ולעשות סדר בציוד הצילום שלי. או לעשות כל מיני שיחות וסידורים שקשורים לטיול שאני מתכננת. וכמובן שלבלות עם המשפחה. אבל עדיין מרגישה שפשוט לא ניצלתי את החופשה הזו מספיק. שבועיים נשמעו כמו המון זמן כשחזרתי הביתה ברכבת ביום האחרון של העבודה לפני החופשה, אבל איכשהו הם עברו מהר מידי, ומחר בבוקר אני חוזרת לעבוד - עד הפעם הבאה שתהיה עוד בערך חמישה וחצי חודשים, בפסח.

אולי בפעם הבאה שווה לי לתכנן דברים יותר טוב מראש, ולקוות שלא יהיה שרב בכל חול המועד?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל החיים בכלל אלא אם צויין אחרת