00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוב הזמן אני אשתו

להתחיל מהתחלה...

הבלוג שלי הוא גם קצת סיפור: יש לו התחלה, אמצע, ויום אחד יהיה לו סוף, עם כל מיני תפניות  ומעקפים בדרך, כשכרגע הוא בסוג של שבתון. לכן, באופן אישי, אני ממליצה ל"חדשים" לפנות קצת זמן, ולהתחיל לקרוא מההתחלה 

(ולמי שרוצה לקרוא רק את ה"עסיסי" - ריכזתי את הרשומות המתאימות בקוביה נפרדת, בצד ימין)

מאוהבת (3)

אמרו לי, שאני צריכה לכתוב לכם מה קרה עם ההתאהבות הקטנה מהשנה שעברה, ובאמת מזמן חשבתי שהגיע הזמן לנסח לעצמי את מה שעבר עלי, ומה שעדיין עובר.

למי שלא קרא את הפוסט ההוא, אתמצת ואומר שקרה לי מה שקורה לפעמים לאנשים, כשהם עובדים צמוד עם מישהו נחמד, חכם ונאה: הם מתאהבים, או משהו דומה לזה. אני קוראת לזה עכשיו ביתר שאת "קראש" - crush , בעיקר בגלל הדמיון למילה crash - כי מבחינתי זו היתה תאונה, שקרתה בדיוק כמו שקורות תאונות בעניינים אחרים: הצטברות של נסיבות מתאימות ואז - רגע של היסח הדעת - ובום. 

אני זוכרת שחלפה שנה, כי זמן קצר אחרי שה"ברק" הוירטואלי הכה לי בלב - יצאנו לחופשת החגים הממושכת, שהיתה, בדיוק כמו השנה, כמעט חודש שלם עם מעט מאד ימי עבודה. מצד אחד זה עזר כי ראיתי אותו מעט מאד במהלך אותו חודש, וקיוויתי אז ש'רחוק מהעין רחוק מהלב' -  אבל מצד שני זה הפריע כי היה לי המון זמן פנוי שאם לא נזהרתי מצאתי את עצמי מבלה אותו בלחשוב עליו, ולחלום בהקיץ. מאחר ושההתאהבות הזו היתה, מבחינתי, תאונה לא רצויה, שמתי לעצמי למטרה לחסל אותה בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה. למשל, כשעברתי על מסמך שהוא כתב או מצגת שהכין - טרחתי לשים לב לכל השגיאות, ולומר (לעצמי) כמה טעויות הוא עושה. סירבתי בנימוס לכל ההזמנות שלו לאכול איתו צהריים, אבל אחר כך חשבתי שזה עדיף דווקא ללכת איתו לאכול, ולשים לב לכל פטרוזיליה שנתפסת לו בשיניים, או איך הוא לועס וכמה זה לא אסתטי (כי באמת, אף אחד לא שותה היום מרק כמו רוזנת בריטית בסרט תקופתי). בכל פעם שתפסתי את עצמי חולמת עליו, עשיתי לעצמי משהו מכאיב קצת. הקפדתי לשים לב לכל פרצוף שהוא עיקם, לכל גירוד לא אלגנטי, לכל כתם על החולצה שלו. העצמתי לעצמי כל דבר שלילי שראיתי אצלו. חיפשתי אותם בכוונה, את השליליים, וכל אחד מהם נתן מכה קטנה ללב, בכיוון הנכון, מבחינתי. זה היה קשה לעשות את זה ובו בזמן לא להיות ממש מגעילה אליו - כי זה לא הגיע לו. 

ובאמת זה לא הגיע לו. הוא לא עשה לי משהו רע. להיפך. במישור הרציונלי עדיין ברור לי שהוא חמד של בחור, ומי שתזכה בו פעם תהיה באמת בת מזל, אבל התאהבות היא לא דבר רציונלי, וכמעט כל האמצעים היו כשרים, בעיני, כדי לחסל אותה. 

האם הצלחתי? קצת, עוד לא לגמרי עד הסוף, ואני לא יודעת אם אפשר "עד הסוף". יש עדיין פינה חמה בלבי לכל מי שאי פעם אהבתי, אפילו אם נפרדנו בסכסוך (גם זה קרה). הוא עדיין במחשבות שלי יותר ממה שראוי בעיני (והפוסט הזה הוא הוכחה לכך), אנחנו עדיין עובדים ביחד, והוא עדיין חכם ונאה, ונחמד - אבל העוצמות כבר נמוכות בהרבה. יותר קל לי להסתכל עליו בלי לאבד פעימות לב, אני מדברת עליו פחות באזני אחרים, והחלומות שלי עליו התמעטו מאד. יום אחד זה יעבור לי, אני חושבת, אבל זה תהליך שעדיין לא הסתיים. אדע שהוא הסתיים כשלא תהיה לי שום צביטת לב כשעלי לקבוע לנו פגישה משותפת. אולי, אם הייתי דואגת לעבור לצוות אחר או למקום עבודה אחר כבר הייתי שוכחת ממנו מזמן. זו הרי התאהבות "תאונתית", ובוודאי לא אהבת האמת הגדולה של המאה. בדיוק בגלל זה חשבתי, שלא עושים ניתוח לב פתוח כדי לטפל בפצע קטן. שמירה על פרופורציות היא חשובה, לחיים שפויים ומאוזנים, ואני אישה בתחילת העשור השישי לחייה, מנוסה וחזקה, ולא נערה מסוחררת.

אז בסוף - אין פה דרמות גדולות, ואין קסם - וגם לא כישוף שמסיר אהבות. אלה פשוט החיים שקורים מעצמם. שנה חלפה, שנה עברה, אני במקום רגוע יותר, בטוח יותר, והרבה יותר בשליטה - וככה טוב לי. 

 

שנה טובה !

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

כל הזמן יש לי זכויות

אסור לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לשדר בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר כל חלק שהוא מן החומר  בבלוג זה בלי מתן קרדיט הולם וקישור לבלוג.

אין לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בבלוג זה בלי רשותי המפורשת, מראש ובכתב (קידום בתפוז זה בסדר...).

אסור לקחת מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי

כל הזכויות, כל הזמן - שמורות לרוב הזמן ©

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רוב הזמן אני אשתו אלא אם צויין אחרת