11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הדברים שאני חייבת להוציא

מתפורר

אני מרגישה שמשהו התפורר. נאבד, איבד את הטעם, הפך אפור. מר . נמהר. טועמת את האפר האפור נלעס בפה ונמאס בתחושת חנק שוחקת בגוש עצום בגרון ובבטן ובמקום שאני אפילו לא יודעת להגדיר. מדפדפת בין הודעות שדורשות ממני להגיב בצורה נחמדה ומרצה. ולא, אני לא רוצה. כואבת הבטן , נחסמתי, איבדתי את הרגש. איבדתי את עצמי.. את החיות שלי או שחשבתי ששלי. אולי היא היתה רק בהשאלה לזמן מוגבל ושתים עשרה בלילה הגיע.. מה שחששתי. שהכל שקר, הכל בכאילו. חזרתי לבגדים המדכאים, האפורים. המתפוררים. גרגר אחר גרגר בטעם של אפר. חנק. הדמעות חושבות לצאת אבל צריך עוד ניצוץ חיים קטן בשביל להוציא אותן. ואני איבדתי את זה. נחסמתי. לא רוצה לעזור. לא רוצה להקשיב, להתחשב, לשמוע. ודי. אני לא רוצה מתנות. תעזבו אותי בשקט. בבקשה. ואני לא יודעת אם אני מדברת להורים שלי או למחשבות שרצות לי בראש. לאשמה שמתפשטת לי ומחלישה.
משהו התפורר. נגמר. שמתי את עצמי מעל כולם.. כולם לא מצליחים, לא יצליחו. רק אני. אני. אני. אני. כי אני חכמה ויודעת ומתמודדת ומבינה ומאוזנת ויודעת הכל מכל כל. והנה הונחתתי לרצפה בהבנה כואבת ובהרגשה זועמת ואבודה. נאבדתי  לגמרי את הרצון, את החיים. והצגתי את עצמי לעצמי בצורה כל כך יפה ומפוארת וככה גם הראיתי לאחרים. ועכשיו אני בתחתית ההר ויודעת שאני חייבת לשים לפחות ציפורן אחת למעלה בהר כדי שהאחרים יראו שאני עוד שם, עוד ימלא את הציפיות שלהם.. שאני כל כך לא רוצה למלא. והציפורן מדממת והלב שותת. והמח למעלה מזכיר לי שהוא השולט ובסוף אני אעשה הכל. בדיוק כמו בספר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מישהי כזאת סתם אלא אם צויין אחרת