33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סתם מחשבות על החיים

ירידה במשקל
LilySlim Weight loss tickers

חמש עשרה שנים

או בשמה המלא: הרשומה ״לכבוד״ חמש עשרה השנים שעברו מאז שחזרתי לארץ מהרילוקיישן לארה״ב.

ברשומה שכתבתי לפני שנה, העליתי שאלה עד כמה הייתי מרגישה טוב יותר (או טוב באופן מוחלט) לגבי העזיבה שלי אם היא היתה קורית כפי שתכננתי, אי שם ב 2005 (במקום באופן יזום על ידי המנהלים שלי אי שם בסוף אוקטובר 2004). בדיעבד, התשובה לזה מורכבת.

שנת 2000, השנה לפני הרילוקיישן שלי, היתה שנה שגם היא היתה מורכבת. התחלתי לעבוד בחברה שדרכה עשיתי את הרילוקיישן (שאליו יצאתי בפברואר 2001) בסוף ספטמבר 1999, כשהתקופה הראשונה היתה של קורס מרוכז של כמה שבועות לקבוצה די גדולה של עובדים חדשים. חלק היו כמוני בוגרים של תואר ראשון במדעי המחשב או הנדסת תוכנה, היו שם לדעתי כמה עובדים שהגיעו עם ניסיון מסוים במטרה להפוך למנהלים כי החברה היתה ידועה כמקום שבו אפשר בקלות להתקדם ניהולית (ובעצם מי שלא התקדם ניהולית היה היוצא מן הכלל) - אבל לא מעט מהעובדים היו בוגרים של תוכניות הסבה לתוכנה שהיו אז מאוד נפוצות, למרות שממה שזכור לי אלו שהכרתי ככאלו למדו בקורס רציני של הטכניון של חצי שנה להסבה של בוגרי תואר במדעים או בהנדסה. העניין הוא שבאותה תקופה, בוגרי תואר במדעי המחשב נחשבו ל"יותר שווים" וקיבלו תנאים התחלתיים טובים יותר (במיוחד כשהם היו חסרי ניסיון). לא פעם מקומות עבודה שונים פסלו בכלל בוגרי הסבות - וגם בוגרי תואר במכללות, ולעיתים אפילו אוניברסיטאות שנחשבו אז "פחות שוות" מאשר הטכניון, האוניברסיטה העברית (בירושלים), ואוניברסיטת תל אביב.

כך שהתחלנו לעבוד אי שם בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר - היו לי כנראה תנאים לא רעים. אותי שיבצו בצוות מסוים שבו היתה מתכנתת שנראתה לי אז כמישהי מאוד רצינית, ברמה שהיא כתבה פרוייקט מאוד גדול והרבה מהמנהלים היו יושבים איתה כל יום כמעט כדי לדון איתה בפרוייקט הזה ואיך לקדם אותו. רק בדיעבד הבנתי שבעצם הרבה מהסימנים האלו העידו בדיוק על ההיפך: היא נתפסה כלא רצינית, העזרה של המנהלים הגיעה לה כי היא לא הצליחה להתמודד עם המשימה שהיא קיבלה ולא הצליחה לסיים אותה בזמן - ובשבועות האחרונים שבהם עבדנו יחד היא היתה תחת אזהרה שאם היא לא תיקח את העבודה יותר ברצינות היא תפוטר (שזה מה שאכן קרה בסוף). מצד שני, מהר מאוד אני נשארתי המתכנתת היחידה בצוות ברגע שהיא עזבה, ואני זו שטיפלתי בכל הבעיות שעלו אז. כך שאולי מבחינה מסוימת כן הייתי מוערכת אם בחברה הרגישו שאני מספיקה בתור המתכנתת היחידה עבור אותו הלקוח .

לגבי חוות הדעת עלי - זה כבר משהו מורכב יותר. מצד אחד, כפי שכתבתי כבר קודם, בתור מתכנתת מתחילה כנראה שהיה לי יתרון מבחינת תדמית ומבחינת שכר רק מעצם העובדה שהייתי בוגרת תואר ראשון במדעי המחשב ולא בוגרת הסבה. אני גם זוכרת שנשלחתי להחליף מישהי מאוד נחשבת מקצועית אצל אחד הלקוחות לשלושה חודשים תוך פחות משנה בתפקיד. אבל מצד שני, המשימה בחו"ל התבררה כפחות מעניינת ופחות מתגמלת מקצועית ממה שציפיתי שהיא תהיה - והיחסים שלי עם מי שהיתה המנהלת שלי שם  היו לא טובים ברמה האישית, מה שכנראה השפיע גם על חוות הדעת שהיא העבירה עלי. מצד שלישי, הפרוייקט האחרון שלי לאותה שנה, זה שסיימתי בדיוק לפני שעברתי לרילוקיישן לדעתי נחשב למאוד מצליח ומוצלח. אמנם ניהל ותיכנן אותו עובד אחר - אבל עבדנו עליו רק שנינו כך שהצלחתי להוכיח את עצמי, ואני זו שנסעה בסופו של דבר שוב ושוב ללקוח כדי ליישם אותו שם גם בתנאי לחץ ועם מנהל מקומי שהיה למנהל שלי קשה להסתדר איתו. אבל מצד רביעי, מבחינת פרוייקטים ועבודה שמתי לב לא פעם שיש עובדים אחרים (כאלו שהבנתי לאורך זמן ושנים אחרי כן שנחשבו למאוד טובים) קיבלו לטעמי משימות מורכבות ומעניינות יותר ממני ויותר אחריות, בזמן שאני הייתי תקועה עדיין במשימות די שגרתיות. יכול להיות שזה נבע מזה שהיה לאותם עובדים ניסיון קודם שלא הייתי מודעת אליו, אבל אני זוכרת שזה מאוד הפריע לי אז.

ויש את נושא הבונוס. באותה תקופה ניתנו לעובדים בכל הרמות בונוס - משהו שהתבסס על כפולות של משכורת. הובטח לנו בונוס בגובה של משכורת - אבל אם נחשבנו לעובדים טובים היינו מקבלים קצת יותר. באופן עקרוני לא היינו אמורים להשוות בינינו תנאים כאלו, אבל איכשהו יצא שאני ועובד נוסף השווינו את אחוזי הבונוס שקיבלנו, ואני קיבלתי כמה שברי אחוז יותר ממנו. ההשוואה הזו מורכבת, בין השאר כי הוא היה בוגר הסבה ולכן התנאים הראשוניים שלו היו נמוכים יותר משלי, כך שכספית הבונוס שלי היה גבוה מזה שלו גם בגלל שהמשכורת שלי היתה גבוהה יותר, ואני לא יודעת עד כמה זה היה שיקול בנתינת הבונוסים או לא מבחינת החברה (כלומר האם הם הסתכלו על הסכום הכולל, או על האחוזים לעומת המשכורת). אני כן יודעת שהוא נחשב אז למאוד מוערך והוצע לו לעבור לרילוקיישן לאותו אתר שאליו אני נשלחתי (רק שזה בוטל ברגע האחרון) - אבל מצד שני כנראה היה אחד מהעובדים הראשונים שפוטרו בקיצוצים במשבר הכלכלי שהתקרב אז בצעדי ענק.

*  *  *

כך שכשהגעתי לרילוקיישן שלי, הגעתי אחרי תקופה שברובה היתה מאוד טובה מבחינה מקצועית (במיוחד כשהפרוייקט האחרון נראה לי כהצלחה יחסית גדולה), אבל לא שנה מושלמת. ובכל זאת הייתי בטוחה שהפרוייקט הטוב יהיה משהו שהמנהלים החדשים שלי יתחשבו בו. רק שזה לא ממש קרה. משהו התפספס בדרך. יכול להיות שזו היתה בעיה שקיבלתי כשרק הגעתי והסתבכתי בפתרון שלה מול מנהל זמני שלא ממש נראה שחיבב אותי - אבל בתחילת העבודה המשותפת עם מי שהפך להיות המנהל הקבוע של הקבוצה שמקבילה למחלקה עבורי הוא כאילו קבע מראש שמבחינתו אני בכלל לא מסוגלת לתכנת. בדיעבד זה הוביל לכך שלאורך זמן רמת העבודה שקיבלתי היתה נמוכה משמעותית ממה שהייתי מסוגלת לעשות. במובן מסוים זה לא היה בהכרח רע: חלק גדול מהעבודה שלנו באותה תקופה היתה תמיכה בלקוחות, ואני זו שנחשבה למי שהלקוחות הכי אהבו לעבוד איתה מכל הצוות פשוט כי השקעתי בהם מאמצים מתוך ניסיון להוכיח את עצמי (וזה משהו שכנראה תרם לשמירה על התפקיד והרצון לשמור עלי כעובדת מול הלקוח). אבל ברוב המובנים זה לא היה ממש מוצלח: הייתי משועממת, מתוסכלת, ולא פעם קיבלתי משימות שהיו בעיני מיותרות בלשון המעטה (כולל פעם אחת שקיבלתי משימה די פקידותית של לכתוב מסמך לצוות אחר כי לא היתה עבורי עבודה תכנותית). נשארתי פשוט כי היה לי חוזה - ובנוסף בעיקר כי מלבד עבודה, החיים שלי בארה"ב היו די נעימים (ואיפשרו לי למשל לטייל בכל רחבי ארה"ב), וגם כי התפקיד שלי מול הלקוח היה כנראה יציב משמעותית מתפקידים מקבילים בארץ באותה תקופה של המשבר הכלכלי של השנים 2001 - 2004.

אי שם בסוף יולי 2004 - ביקשתי לחזור לארץ. במקור, החוזה שחתמתי לרילוקיישן היה לשנתיים (תחילת 2001 - תחילת 2003). בסוף השנה השניה והשנה השלישית ביקשתי לחדש אותו, ובכל פעם הוא חודש רק לשנה אחת - ואחרי השנה השלישית החידוש לקח די הרבה זמן למנהל שלי להחזיר לי תשובה. בסופו של דבר, העדפתי לא לבקש שוב לחדש את החוזה - באופן מודע חשבתי על זה שלאור הבעיות שעלו עם חידוש החוזה שלי שנה לפני כן, יש סיכוי לא רע שהחוזה שלי לא יחודש והעדפתי להיות זו שעוזבת לפני שיעזיבו אותה (גם מבחינת תדמית וגם מבחינת תפיסה אישית). אבל באופן קצת פחות מודע כנראה שהבנתי שעצם חידוש החוזה רק לשנה אחת כל פעם מעיד על כך שאין יותר עניין בלהשאיר אותי אצל הלקוח לאורך זמן, ולכן אולי קיוויתי שאם אני איזום את העזיבה עוד לפני שיש סימנים לכך שהעבודה שלי כבר לא נחוצה אולי יבקשו ממני להשאר ולשונרר כך מחמאה.

אבל זה לא קרה. מה שקרה שבועיים שלושה אחרי הבקשה שלי היה משבר מול הלקוח שכלל את כל העובדים של החברה שלי, אבל בסופו של דבר איכשהו אני הייתי זו שנשלחה חזרה לארץ מוקדם מהצפוי כפתרון למשבר הזה. בשבועות ובחודשים אחרי העזיבה, שמעתי באופן ישיר ולא ישיר מלא מעט עובדים על כמה הפריעה להם ההחלטה הזו וכמה הפריע להם שהיא היתה לא הוגנת כלפי  אבל כך או כך - מצאתי את עצמי חוזרת לארץ כמה שבועות אחר כך בסוף אוקטובר 2004, במקום בחורף 2005 בסוף החוזה שלי).

אבל בעצם גם בלי העזיבה המוקדמת הזו - החוויה שלי בארה"ב היתה מאכזבת, מכמה בחינות:

קודם כל מבחינה מקצועית - אם בישראל תפסתי מעצמי מתכנתת טובה, בארה"ב כפי שכתבתי נתפסתי כמאוד גרועה. וזה בעצם אמר שלא קיבלתי משימות מעניינות או כאלו שיכלו לקדם אותי מקצועית - וזה משהו שהוא מן הסתם מאוד מתסכל עבור מתכנתת, במיוחד במצב שבו חזרתי לארץ עם המלצות מאוד גרועות מצד המנהל שהזכרתי קודם. העניין הוא שבדיעבד אני ומי שהפכו למנהלים שלי בישראל גילינו שההערכה המקצועית שהם קיבלו עלי לא היתה נכונה: כשחזרתי לארץ, עבדתי בתור עובדת יחידה על פרוייקט ישן מול לקוח ותיק - ולכן לא פעם משימות שבעבר היו נחשבות למורכבות ולכן היו הולכות כנראה לעובד ותיק הגיעו אלי ופתרתי אותן בהצלחה ובלי קושי. אבל כשנודע לו שזה התפקיד שמיועד לי, מי שהיה מנהל ה"מחלקה" שלי בארה"ב הזהיר את המנהלים שלי בישראל שאני לא מתאימה לדעתו לתפקיד (כי בעיניו לא הייתי מספיק טובה מבחינה טכנית וגם לא מסוגלת לעבוד באופן עצמאי (תכונה שנדרשה לתפקיד הזה)). רק שבניגוד להערכה שלו, עבדתי בו בצורה כזו מוצלחת ש 9 - 10 חודשים אחרי שחזרתי לארץ, קיבלתי על עצמי גם תחומי אחריות שהיו אז למנהלת שלי שיצאה לחל"ת במהלך חופשת הקיץ כדי לבלות עם הבנות שלה, והן נשארו אצלי גם כשעברתי לעבוד עם מנהל אחר באופן קבוע (אותה מנהלת עברה לתפקיד אחר בסוף החל"ת שלה).

עוד היבט הוא ההיבט הפוליטי. כשהגעתי לרילוקיישן, היה שם עובד ותיק של החברה שהוא היה היחידי שהכיר את המוצר שלנו עבור הלקוח שלנו - והוא תמיד רצה להיות מנהל (רק שהמנהלים הקודמים שלו לא חשבו שהוא מסוגל לנהל). אבל המנהלים החדשים החליטו לתת לו צ'אנס, בעיקר כדי למנוע ממנו לעזוב בשלב כזה קריטי של הפרוייקט שבו הוא מומחה לעבודה מול הלקוח אבל כל שאר הצוות חדש ולא מכיר עדיין את המוצר.

הבעיה היתה שהמנהל הקודם שלו צדק, ומבחינה אישית הוא באמת התקשה להפוך למנהל (הוא ראה בתפקיד רק את המעמד והכבוד שהוא אמור היה לקבל, אבל לא היה בכלל מודע לזה שחלק מהתפקיד הוא גם לדעת לתת לאנשים מוטיבציה לעבוד ולהפעיל אותם בצורה יעילה, ושצריך גם לכבד אותם). חלק אחר של הבעיה היה שנתנו לו לנהל אותי - ואת נושא התמיכה בלקוחות, מה שהרחיק אותי מנושא התכנות, ובאופן טבעי זה הפריע לי מאוד, כי זה אמר שאני אפתור בעיות בתוכנה בזמן שאחרים בצוות (כולל מי שמונה להיות המנהל שלי) יכתבו דברים חדשים. וזה היה כמובן במקביל לזה שהמעמד שלי ירד כי נוסף לי עוד מנהל לשרשרת הניהול.  אני התלוננתי על זה, המנהלים שלי כעסו על זה שלא שיתפתי פעולה עם התוכנית שלהם (כנראה במיוחד לאור העובדה שבעיניהם לא היה לי פוטנציאל למשהו טוב יותר, והייתי אמורה לקבל את העובדה הזו בשקט ואפילו להודות להם ולשמוח על זה שבכל זאת מצאו לי ברילוקייישן תפקיד כביכול מתאים) והחליטו לגבות אותו בכל הכוח, וההתנהגות הבעייתית שלו כלפי נמשכה ואפילו החמירה.

בדיעבד בשיחת ההערכה השנתית הראשונה (והיחידה) שהוא ערך לי הוא שיתף אותי בהערכה שלו, שבה נאמרה לו הביקורת על ההתנהלות שלו (שכללה לא מעט מהדברים שאני אמרתי, רק בניסוח מוצלח יותר), ואיכשהו התפקיד שלו כמנהל התמסמס די מהר אחר כך בגלל שינויים ארגוניים שנערכו בחברה. אין לי מושג האם הוא היה ממשיך בתפקיד ניהולי אם לא היה שינוי ארגוני (ואולי השינוי הזה נתן להנהלה הזדמנות להוריד אותו ואת עצמם מהעץ הזה של לתת לו להיות מנהל). התחושה שלי היתה שבעזרת עזרה וליווי של מנהל מקצועי יותר (וכזה שניהול יותר טבעי לו) ובמצב התחלתי טוב יותר (שבו הוא לא מקבל עובדת שמרגישה שנדפקה מהתפקיד אלא מישהי בעלת מוטיבציה כי היא רואה בו הזדמנות) כנראה שהיה סיכוי גבוה יותר ללמוד ולהתקדם כמנהל - רק שהמצב שנוצר מולי מנע מהביקורת ומהמעקב אחריו לקרות באופן טבעי וזורם יותר. אבל בסופו של דבר - הדימוי שלי נפגע בגלל הניסוי הלא מוצלח הזה, מה שלא נתן לי הזדמנות לשנות ולשפר אותה.

*  *  *

כך שבעצם כל הרילוקיישן שלי היה מבוסס על הרבה מאוד בעיות. חלקן נבעו מטעויות שלי שנעשו מתוך תמימות, חוסר ניסיון, או שפשוט לא חשבתי על איך המהלכים שלי ייתפסו או ייראו. חלקן נבעו מתפיסה בעייתית או שגויה של המנהלים הזמניים ו / או הקבועים שלי, לא פעם בגלל קוצר ראיה או חוסר סבלנות שלהם (ואולי גם נוחות - למשל כי היה להם נוח להניח שאני אקבל בשקט תפקיד פחות טוב כדי לתת להם שקט תעשייתי כדי לאפשר להם לפתור בעיות אחרות).

הבעיה היתה שבהרבה מובנים היה לי אז קשה או בלתי אפשרי להבין ולהודות בשגיאות שאני עשיתי. לא פעם ראיתי בהן פשוט אי הבנה שתשכח תוך כמה שבועות, כשהן בעצם גרמו לאנשם בכלל ולמנהלים בפרט רושם מאוד גרוע עלי שנשאר לאורך הרבה יותר זמן ממה שחשבתי.

ולוותר כל הרילוקיישן היה גם לוותר על החלום של לגור בארה"ב. כתבתי בבלוג כמה פעמים על העובדה שהתגוררתי בארהב בתור ילדה ותמיד חלמתי לחזור - ולהודות בעובדה שבעצם נכשלתי במשהו שהיה כביכול אמור להיות לי קל וטבעי אחרי שכבר התגוררתי בארה"ב בעבר היה לי קשה. ואסור לשכוח שבאותה תקופה היה משבר כלכלי די רציני שבו חברות שונות (ובעיקר זו שעבדתי בה) היו מפטרות עובדים בגלים כל כמה חודשים - והמעמד שלנו כעובדים מול לקוח היה יציב מאוד. כך שמעבר לעובדה ששבירת חוזה רילוקיישן היה מסבך אותי, גם חזרה לארץ לפני סוף 2004 בסיום אחד השלבים של החוזה לא היה מבטיח לי יציבות תעסוקתית.

כך שמשהו היה בעייתי מאוד בתהליך הרילוקיישן שלי מההתחלה, וכנראה שלאורך זמן זה תרם גם לסיום הצורם שלו. וכמו בסיפור על אותו עובד שניסה להיות מנהל - אני לא הייתי היחידה שנפגעה מזה, אלא גם אחרים שעבדו איתי (כולל מנהלים וכנראה שבמיוחד אותו מנהל מחלקה לא סימפטי). בדיעבד קל להיות חכמה (במיוחד כשלמדתי את הלקחים של כל אותן טעויות שעשיתי), אבל אני תוהה עד כמה אפשר היה למנוע את המצב שנוצר (חוץ מאולי לוותר על הרילוקיישן מלכתחילה) בלי לשלם מחיר כבד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל החיים בכלל אלא אם צויין אחרת