22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם

מה מוביל אותנו למקום זה ולא לאחר, שאלתי את עצמי כשיצאנו מאום אל פחם, חברים שמספרים על מקום,  ספר, רשימה בעתון, פרסום, דיל מטורף, או סתם מקרה. אצלי זו איזו פנטזיה שמתקבעת לי בראש, בעקבות גרוי מעורר סקרנות. ואם הסקרנות אינה נרגעת, אלא חוזרת ומטרידה, איכשהו אגיע לשם.

 

לפני שנים מספר, בתקופה שבה עדיין הוספתי חפצים ואמנות ובקרתי במכירות פומביות, התאהבתי בתמונה של חתול מקומר גב בגשם של פריד אבו שקרה. היה משהו מעורר געגוע בבדידותו, בעמידתו ברקע האבסטרקטי,  אולי עורר חמלה באפרוריותו, אולי צבעי הרקע הכמעט אחידים, הכחול, התכלת, הירוק, צבעי המתאר השחורים, חלוקת צבעי הרקע, עשו את שלהם. החתול עמד שם, כמו נושא על גבו את כובד השמים, את עול הקיום, זועף אולי, ואף על פי כן מקבל את הדין, נושא בעול. בא לי לבכות, ללטף אותו, כשאני רואה אותו שם. היום הציור תולה בביתי. עיני מלטפות אותו יום יום.

חתול, פריד אבו שקרה

נדמה לי שהראשון שפתח את דלתם של הציירים ממשפחת אבו שקרה לציבור הישראלי\יהודי היה עסאם אבו שקרה בציורי הצבר המפורסמים שלו ובמותו באיבו, בגיל 29 מסרטן.

 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%90%D7%A1%D7%9D_%D7%90%D7%91%D7%95_%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%94

 

במקביל ואחר כך, נודע גם שמם של ואליד אבו שקרה, פריד אבו שקרה וסעיד אבו שקרה, כולם בני משפחה אחת, כולם ציירים, מרצים ואוצרים מעוררי ענין, כולם מאום אל פחם, אז, לשם, לאום אל פחם, עיר בת יותר מ- 54,000 איש, החלטנו לנסוע.

מה, מו, אום אל פחם, מי בקר באום אל פחם, מי מתכנן לעשות זאת. אמנם מ-1984  אום אל פחם היא עיר בישראל, אבל מי בקר שם באחרונה. ואכן, חוץ לארץ בארץ. לא ישראל, יותר כמו עיר ירדנית או מצרית, אולי. אום אל פחם, פירושו "אם הפחם" או "מקור הפחם".

התחנה הראשונה במעלה הגבעה

כל תושביה של אום אל פחם מוסלמים ולתנועה המוסלמית יש סֵיי  פלוס בעירייה. דוגמא, מהשנה האחרונה, העירייה בטלה הופעה של תמאר נפאר, כי "מבחינה דתית ומוסרית תכניו לא מתיישבים עם המקובל". אבל כמה ימים אחר כך בית המשפט המחוזי בטל את הביטול. גם הבמאית של "לא כאן, לא שם" חטפה כמעט חרם, אבל היוצרים בשלהם, שוברים מסגרות למרות האיסורים.

אף שבבתי הספר לומדים גם עברית, לא מעט מתושביה, שאליהם פנינו, לא דברו עברית. מעט הערבית שבפינו הועילה, אם  כי, מיד עם הכניסה לעיר, במעלה הגבעה לגלריה לאמנות, קרוב למסגד שנקרה בדרך, עצרו שתי מכוניות. "אתם צריכים עזרה?" שאלו וכיוונו אותנו בעברית. קבלת פנים מלבבת.

לא רק הצעות העזרה הפתיעו, הטופוגרפיה של העיר, הגבעות התלולות והנישאות, שלא לדבר על משב הרוח היו תענוג לעיניים ולעור. אום אל פחם יושבת על רכס אמיר, שלוחה של הכרמל והיא חולשת על ואדי עארה, כירושלמים, מיד הרגשנו בבית.

מורדות הר אמיר

קטע רחוב, מודרנה וטיפוח

 

לצד הזנחה ולכלוך(מבט מלמעלה)

זאת אומרת בבית ולא בבית. ערמות האשפה הזכירו לנו את ערמות האשפה בעיר הקודש, אבל אין, אום פחם נצחה בגדול, אולי רק מאה שערים יכולה להתחרות בה בערימות הזבל. ואני חשבתי, שירושלים היא העיר המלוכלכת ביותר בישראל.

סמטה, הכבלים ערומים ובחוץ, אפשר למצוא כאלו בהודו בשפע, ואף בירושלים, ביפו ועוד

יופי טובל בזבל

ואריה ששאג באחת הסמטאות ולא יראנו...

תאנה שלא די לה, פורצת גבול ומסגרת, אום אל פחם

גם הצפיפות הכתה בנו מיד עם הכניסה לעיר. 105 היה  דרוג הצפיפות של אום אל פחם בסוף 2017. ואם כבר בדרוגים עסקינן, אז אום אל פחם דרגתה 2 מתוך 10 במדד חברתי כלכלי. ממוצע השכר של תושביה, שוב לסוף 2017, היה כ-5300 ש"ח, בהשוואה לממוצע של 8900 ₪ במשק באותה שנה. עניים.

אז קדימה לגלריה. את הגלריה לאמנות באום אל פחם הקימו פריד וסעיד אבו שקרה.

 https://he.wikipedia.org/wiki/הגלריה_לאמנות_אום_אל-פחם

הכניסה למעלית הגלריה מרשימה

מרפסת גג הגלריה צופה על העיר מלמעלה. לעומת זאת, למי שעומד למטה,  שיירת הגמלים מושכת את עינו מעלה

האמנות במוזיאון עוררה ענין, עבודותיו של דובי הראל - בתערוכה בשם "מסדרים את הכסאות על סיפון הטיטניק" שהוצגה בסוף אוגוסט -  בלטו, דברו בשפה שאקטואלית תמיד, שפת הניגוד והפרדוקס, ושפעו ביקורת והומור. לא הייתי מסרבת שאחת מעבודותיו תופיע על כריכת ספר שלי.

 

אחת העבודות של דובי הראל, מתוך התערוכה, "מסדרים את הכסאות על סיפון הטיטניק". "המשפט הזה," אומר הראל, "חביב עלי במיוחד לתיאור המצב הפוליטי בארצינו"

"גוש אדמה בצבע קפה" - מאדמות אל ג'ון, מגידו. עבודה של מיכה אולמן, פרי שיתוף פעולה עם סעיד אבו שקרה, מאוצרי הגלריה

מיד שמנו לב, ולזכות המוזיאון ייאמר, שמוצגות בו עבודות של אמנים ערבים ויהודים כאחד. אבל בזמן הביקור לא היה ברור לנו, שתי המבקרות היחידות באותה שעה, אם הגלריה היתה בשיפוצים או שמא כך היא נראית כל השנה. אמנם עבדו שם שיפוצניקים למיניהם, וסעיד אבו שקרה הזכיר את תקציבה הקטן של הגלריה, ואף על פי כן היו לא מעט צרימות שבלטו לעין, אולי בגלל מעוט המבקרים, אף שבקרנו בשעות הביקור המקובלות, היו שם דלתות פתוחות למחסנים, למשרדים. עבודות ניצבו בשורה, כאילו שהיתה זאת תערוכה בהקמה, אבל כיוון שהאזור לא היה מגודר, לא היינו בטוחות שכך הוא. בתערוכת הקבע, כשניסינו ללחוץ על מפסק, התאכזבנו לגלות, שהמפסק לא פעל, מרחו עליו צבע, כשצבעו את הקירות. בקיצור, כל מיני רשלנויות קטנות. חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, שפוגע בכבוד העבודות  המוצגות, חסרה שם יד מכוונת שיודעת לדייק ולאחד.

טוב, ואחרי המזון לנשמה, שלשמו הגענו , צריך היה לספק גם את הגוף. בגלריה המליצו לנו על "אל בחר", ("הים"), שם אמרנו נתענג על אוכל ערבי אוטנטי. הגבהנו עוף. כגובה הציפיה כך היה עומק הנפילה.

המסעדה גדולה, מרווחת ומוארת. מסודרת טיפ טופ, ודגים שוחים שם בשני אקווריומים גדולים. גם השביל והרחבה שלפני המסעדה מטופחים ונקיים, השירות אדיב והכמויות לאאחד מספיקות לגדוד, אבל הטעם, אוי הטעם. כל הסלטים שהוגשו בשפע היו בעלי טעם זהה, חמוץ מדי, מטובל מדי, מלוח מדי, כך שכל המרכיבים נדמו למרכיב אחד חמוץ מדי, מטובל מדי, מלוח מדי וגדול מדי, שטעמו כמו סלט סטנדרטי שהוכן במפעל גרוע. שום שריד לאוכל ערבי אוטנטי, הכנאפה גם היא לא היה צבעה וטעמה ככנאפה ואפילו הקפה, אוי לאזניים שכך שומעות, וללשון שכך טועמת, הפיל אותנו, לא קפה ערבי, אלא אספרסו. בקיצור פספוס,

אגב, חברה מהצפון, ששמעה שבקרתי באום אל פחם, כתבה לי: "איך הגעת לשם, אני אפילו דלק מפחדת למלא שם". התרשמנו אחרת, לא חשנו עוינות.

אז סעו לאום אל פחם לראות אמנות, לדבר עם התושבים, להבין, למצוא גשרים, כדי לחבר ולהתחבר, אבל, בבקשה, מצאו מסעדה טובה יותר.

שנה של חיבורים!

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת