00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Me, my thoughts and I

הלומד מתינוקות

ישנה דעה רווחת שתינוקות לא עושים דבר מלבד "לאכול, לישון ולחרבן" pardon my French. כמו כן נראה שהמחשבה האוטומטית שלנו היא שהתינוק אינו יודע דבר ועלינו להיות המדריכים והמורים שלהם בעולם החדש אליו הגיעו. אתן לנו, המבוגרים, קצת קרדיט ואגיד שאנחנו כן מביאים בחשבון את החינוך שהקטנטנים האלה מטילים עלינו. מלמדים אתנו אמפטיה,יציאה מאזור הנוחות, סבלנות וכו' וכו'. אבל זה המובן, הנראה, הגלוי...הרי אנחנו תלמידים נצחיים של החיים.

כשאני מסתכלת בתינוקת שלי אני כמו חוזרת לקורה שממנה באתי, למקור חיים האין-סופי של היקום, לאהבה הטהורה, העוצמתית ברמה שלא ניתן לתאר. לקטנה הזו לא אכפת איך אני נראית, מה אני לובשת, מה הדיעה הפוליטית שלי, כול מה שאכפת לה ממנו הוא אהבה כי זה כול מה שצריך. זה כול מה שחשוב באמת. זה מה שמחייה. "תאהבי אותי, כמו שאני, איך שאני, למרות הכול. תתמסרי מהבטן, ללא גבולות ובעיניים עצומות" היא כמו לוחשת לי כול הזמן. היא לא עסוקה באיך נראה משהו, לא אכפת לה מה היא לובשת, לא אכפת לה איזה רושם היא עלולה לעשות, הנשמה שלה פתוחה לקבל ולתת אהבה ותו לא. זה ה-כ-ו-ל. 

התינוקות יודעים את האמת בגלל הפשטות הטהורה שלהם. זה הכול אהבה, אין שיפוטיות, אין גשמיות (חוץ מהצרכים הבסיסיים כמובן). אנחנו אלה שצריכים ללמוד לחזור למקום האמתי הזה שממנו באנו. אם היינו לומדים זאת ורק אז היינו למבוגרים שמלמדים צעירים איך להיות אחד מאיתנו אולי העולם הזה היה המקום הכי מדהים שיכול להיות עלי האדמות. נכון, המציאות היא מורכבת, בני-אדם מורכבים, אנחנו גדלים למשהו שהיה שם קודם, כול אחד והעולם הגשמי אליו הוא נולד אבל אין זה אומר שהדבר בלתי אפשרי. כשאני מסתכלת בה,בפיצית הזו, בא לי להתכרבל כמו עובר וקצת לבכות. לא כי עצוב לי, לא לי רע לי אלא כי משהו פנימי ועמוק משתוקק להתחבר לאנרגיה מניעת-העולם הזו ורוצה להגיע אליה איך שהוא והדרך היחידה להביע את התחושה הלא-ניתנת להסבר הזו לכול (כמעט) מי שכבר יצא מחיתוליו היא לבכות.

הם גדלים, הם לומדים מאיתנו במקום שנשכיל ללמוד מהם ונשנה את המציאות שלנו למדהימה כמו שהיא יכולה להיות והם שוכחים...ידם מרפה לאט-לאט מהמקור עד שמתנקת לגמרי, כמו חבל הטבור, והם נהיים לחלק מאיתנו. הם שוכחים את האמת...'זה הכול אהבה' וכול השאר הבל הבלים. כולנו היינו תינוקות, כולנו באנו מהאנרגיה העוצמתית הזו, זה קיים בנו, לאהוב ולהיות נאהב כי זו היא המהות של הנשמה ולא המסקרה או הסיליקון או הפרארי או השלל ממלחמה עקובת דם וכול שאר הדברים שבהם אנחנו מנסים למלא את החלל הזה שנוצר בגלל הניתוק למקור, לקורה שלנו. הלוואי שיהיו לי הכוח והחכמה לזכור זאת ולגדל אישה שלעולם לא תשכח את מה שהיא יודעת עכשיו...אהבה טהורה בצורה האמתית שלה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל YBells אלא אם צויין אחרת