22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שעטת הנצח

חסידות ברסלב - מפת הדרכים - כפי שאני קורא אותה - פרק ג'.

חסידות ברסלב - מפת הדרכים - כפי שאני קורא אותה - פ...

 

כשרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל נפטר 
התגוררתי כבר בעמנואל בשומרון.

הפגישה הראשונה שלי ושל ר' אליהו מירב הי"ו
הייתה בערב ראש השנה שנת התשמ"ה
הוא הגיע כמו כל חסידי ברסלב לקיבוץ בירושלים
[אוקראינה הייתה עדיין מאחרי מסך הברזל]
ישבתי במקומי אותו רכשתי בשנים מאז הגעתי אל השול
רכשתי לא בכסף, בדמעות, ובתפילות מעומקא דליבא
אל מול המלבן הענק שהיה מעל ראשי
חלון בית הכנסת במזרח בין ר' יהודה לייב פרנק זצ"ל
לבין ר' בנימין ריס הי"ו, חלון שאליו נשפכו אורות
התשובה הראשונים שלי בזעקות שקולן מחריד
את אמות הסיפים מקצה העולם ועד סופו
מבלי שהקול ישמע...

מתכונן בסילודין לפתיחת ה"אשרי" של מנחה ער"ה
פתאום דמות גדולת ממדים נישאת מעלי
ובחיוך הוא אומר לי: סליחה - זה המקום שלי בראש השנה.
חייכתי אליו בחזרה ואמרתי לו - זה היה אולי המקום שלך.
עכשיו זה המקום שלי.
הוא נראה חוכך בדעתו אם לענות לי או לא,
אבל כמה שניות לאחר מכן
הוא הסתובב ועלה אל הגלריה.

כך הכרנו בפעם הראשונה.
 

בשנת התשמ"ז חברי ר' אברהם אברג'ל הי"ו
עבר לעיר עמנואל.

ר' אברהם אברג'ל זכה להיות החבר שזיכה אותי
להכיר ולטעום בפעם הראשונה 
את טעמו של הליקוטי הלכות של רבי נתן.

בזמן שעליתי מסיני והסתובבתי בעולם
בחיפושי אחר האור המתוק שהותרתי מאחור במדבר,
עברתי בשדרות היהדות.

הייתה בי אכזבה נוראה להבין שהיהדות מפולגת
מלאה זרמים, לא מאוחדת. 
כן, גיל 23 לערך,
הייתי דבוק אך ורק באחד והיחיד שהכרתי 
שם במדבר ורק אותו רציתי, 
בלי המע"מ הנילווה.

מנהל חברת טיולים בארץ
לנוער חלוץ מחו"ל, פגש אותי
מיד לאחר שעליתי מסיני,
והציע לי להצטרף לטיולים כחובש.
כך עשיתי.

במשך השנתיים הבאות, הפכתי כבר למדריך טיולים,
[ככה הוא הרוויח גם חובש וגם מדריך באותה משכורת]
עברתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, ברגלים, 
כל שבוע, במקום אחר.

את התהילים לא עזבתי לרגע, 
החלטתי להכיר את חוקי היהודים.
בבית של סבא שלי בטבריה מצאתי קיצור שולחן ערוך
של הרב גנצפריד מ 1923 
[לא מבין מה זה עשה אצל סבא שלי בספריה,
אבל לך תדע מה אתה יכול למצוא אצל טברייני
שנולד בשפרעם להורים שנולדו בשפרעם ובפקיעין..]

התחלתי ללמוד חוקים של יהודים,
קניתי ספר התודעה,
וכך בין הרים וגבעות, ערוצים, וגאיות,
ובשבתות בבית הורי,
לימדתי את עצמי את הצעדים הראשונים ביהדות.

היה בית כנסת של עירקים בשכונה ג' בבאר שבע
סמוך לבית הורי
שם היה חכם חזקל, זקן שזכה בילדותו [לפי דבריו]
לראות את הבן איש חי.
מפיו למדתי במשך שנה את כל ספר הבן איש חי
שנה ראשונה ושניה.

 

בכל הזמן הזה היה אברהם אברג'ל בצרפת
עסוק בכל מה שאיש מקורי כמוהו יכל לעסוק
כחילוני סקרן בעל כושר התבוננות חד כלייזר
שאהב כמו כולנו באותו זמן לטעום כל דבר.

 

לאחר שנה בה אני עוסק בלימוד עצמי
תוך כדי מסעות רגליים מידי שבוע בחלק אחר 
של ארץ ישראל.
חזר אברהם מצרפת, ובמהלך אינסטנט מהיר כבזק
גזז את שערו, השאיר פאות, לבש חליפה שחורה ארוכה
ונכנס לישיבת הרב קניג בצפת. שהה שם מספר חודשים,
התחתן ועבר לירושלים.

כשסיימתי את לימוד הבן איש חי, הוא הגיע אלי לביקור
בבית הורי והביא אתו ספר ליקוטי הלכות ואמר לי
בא נשב ללמוד.

אחרי כמה שורות נבערה בי אש קודש.
שאלתי אותו, מי כתב את הדברים המופלאים הללו,
התשובה הייתה רבי נתן מברסלב,
איפה לומדים את זה המשכתי לשאול..
אצלנו בישיבה - "לב יהודה" במוסררה.

אברהם הזמין אותי לנסות שבוע בישיבה.
התגוררתי בביתו בשבוע זה, אברהם כשמו כן הוא
איש מכניס אורחים מאין כמוהו.

לבאר שבע חזרתי רק לכמה שעות
כדי לאסוף את מעט החפצים שלי,
לסגור עניין עם חברת הטיולים, וכו'...

 

כאמור, אברהם עבר לעיר עמנואל כמדומני בהתשמ"ז.
בתחילת התשמ"ח הוא הגיע לירושלים וחיפש אותי.

תראה מרדכי, יש לנו ראש מועצה ברסלבר, הוא אמר,
והוא מחפש מנהל למחלקת הגינון במועצה,
סיפרתי לו עליך ועל עברך בגינון,
הוא רוצה לפגוש אותך
מה אתה אומר?

הגעתי יחד עם ב"ב 
לשבוע ביקור בביתו של אברהם אברג'ל בעמנואל.

 

עמנואל כבשה את לבי מהרגע הראשון שנחו עיני
על משעולי כרמי הזתים, ג'בל אל דיב המתנשא מעל ואדי קנה
 השקט הפראי של הרי השומרון, הבלדי.
הרגשתי עונג עילאי.

עיר של יהודים, כולם שומרי תורה ומצוות.
קהילת ברסלבר'ס גדולה 
בראשם הרב נתן ליברמנטש הי"ו.

חבורת בעלי תשובה שנאספה מכל הארץ.

חבורה מדהימה שלאחר שנים התפזרה לכל היקום
והפכו חבריה בכל מקום שהגיעו אליו לכוכבי אור.
זה גם היה שם הכולל של החבורה 
שישבה ב"משיבת נפש" בית הכנסת של החבורה 
מחוץ לישוב על גבעה בודדה 
בית כנסת שנבנה על ידי החבורה בידיים.

הפגישה עם ר' אליהו מירב הי"ו הייתה לבבית,
בלשכת ראש המועצה,
צחקנו יחד, על האופן בו נפגשנו שנינו
אותו ער"ה בשול בירושלים.

ההצעה קסמה לי מאד.
לעבוד עם צמחים זה אהבת ילדות שלי.
בגינת הבית המשותף בו גדלתי, צמחו פרחי נוי
שזרעתי, ועצים שהשקתי מגיל ילדות.
גם ההשתלמות המהירה מיד אחרי הצבא
כשהחלטנו גדי לוסקי [נכון להיום בסוסיה] ואנכי, 
כחיילים משוחררים להקים את "יופי של גינה" בבאר שבע, 
ולאחר מכן בעומר.

הצלחה מסחררת. תוך 3 חודשים שכרנו וילה בעומר
עם אחזקת מאות גינות, הן בעומר, 
והן בשכונת מצדה הבאר שבעית שהייתה באותו זמן 
שכונת וילות יוקרה עם גינות מטופחות.

 

קיבלתי הצעה לנהל קרוב ל 80 דונם גינון
של עיר בהתהוות, כאשר הפנים מועדות להקמת
גן עדן ליהודים שרוצים לחיות חייהם דבוקים
בשם יתברך ובתורתו הקדושה תוך הגשמת ישוב הארץ
ומצוות התלויות בה...
עם ברסלברס יצירתיים, אינטלקטואלים,
מחפשי אמת
שרוצים להיות אפויים בלבו של רבנו, 
"אריות המחשבה היוצרת" 
כך כינה איש רוח מפורסם [שמו שמור אצלי]
את החבורה הזו... 

שי שחר, נתן גרינברג, אברהם פרידמן, עודד ניצני,
אברהם אברג'ל, אברהם פרטוק, יוסי אורבינו, אופיר יוליוס,
ישראל שטרנברג הי"ד, דוד פרץ ז"ל,
יוסף דייך, עופר גיסין, נחשון נבון, אליהו זוהר [ליכטנשטיין]
אורי הסנדלר מצפת, 
משה ארז דורון, ישראל גריזולט ז"ל,
אמיר רגב, ישראל דגן, אמנון גרוס, יקי מורג, אורן בנרון,
ועוד כוכבי אור שהצטרפו יותר מאוחר, אהוד שדה, שחר הדר,
אייל אהרון, יורם שפיר, "קובה" שמש, ועוד ועוד...  
כל אחד כבודו במקומו מונח. 

חלקם פליטים מהירים 
שהבינו כבר אז מיהו הרב ברלנד, וחיפשו עצמאות בעבודת ה',
חלקם הגיעו מצפת לאחר מיצוי העיר העתיקה
עם חסידי ברסלב הצפתיים, חלק הגיעו כי שמעו,
חלק הגיעו בעקבות הרב ליברמנטש שבא מבני ברק
עם חבורת מקורבים
מקרב העילויים מתלמידי פונוביז - ר' נחמן שבתאי גלינסקי ז"ל,
ר' נפתלי ביננשטוק, ר' מנחם קירשבאום, ועוד..
שהפכו בהשפעתו לברסלברס.

 

החיבור בין חלק מבעלי התשובה התוססים 
שנפשם שואפת לאמת לאמיתה, 
וכבר טעמו טעם הנהגת "רב" שחשו בו 
שאינו מביאם אל תכליתם,
ומשאת נפשם להגיע אל מעלת החסיד המקבל עליו
ציות לרבו - רבנו הקדוש - באופן של חיבור ישיר ללא אמצעי, 
 לבין החסידים החרדים שבראשם "רב" שמנהיג אותם, 
לא עלה יפה.
נוצרו ויכוחים, מחלוקות, התרסה, 
וסוג של מרדנות בפטרונות החברים ה"חרדים" והנהגת רבם,
למרות שלא היו שם כל גינונים של חצר או רבנות , אבל
היה ברור לכולם שהמילה של הרב ליברמנטש היא הקובעת.
לכן בהתארגנות קצרה התגבשה חבורה שהצליחה
להשיג הסכמה לקבלת שלד בטון על גבעה מחוץ לישוב,
שם החלו לבנות בידיים את מה שהפך כעבור חודשים ספורים
לאחד המקומות הרוחניים ביותר עלי אדמות
בית הכנסת "משיבת נפש".

אז איך הגעתי לבית של רבי לוי יצחק זצ"ל
לקחת את המיטה שלו ממש מעל השולחן בביתו 
עליה כרכו את תכריכיו, אם כבר התגוררתי בעמנואל?

מאד פשוט.
בעת תחילת תפילת ערבית בבית הכנסת משיבת נפש,
הועברה פתקה בין כולם ממש בין הברכה הראשונה
של קריאת שמע לבין הברכה השניה.
בפתק היה כתוב : "רבי לוי יצחק בן אברהם נח נפטר עכשיו."
אין לתאר את שאגות קריאת השמע ההיא באותו ערב.

מיד בסיום התפילה, קפצתי לרכב, וטסתי לירושלים
[וכשאני אומר טסתי, אני מתכוון לזה]
טיפסתי את גרם המעלות בכניסה לביתו, נכנסתי בפתח
וראיתי שציוו ממש באותו רגע לשאת את המיטה החוצה,
לא היססתי, ניגשתי אל ידית המיטה הראשונה מולי,
ויצאתי אתו החוצה. [ראה פרק ב']

עד כאן פרק ג'.
יבוא גם פרק ד'.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

טובה ראייתה - טבריה

שעטת הנצח
 

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מרדכי היהודי ללא ספק אלא אם צויין אחרת