00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אני המטומטמת. שילמתי, אבל עדיין כואבת

קוד חופשי

על טעויות משלמים2

עברתי את הלילה איכשהו. הגיע הבוקר ואני לא רוצה לקום. לא רוצה לזוז.

הגיע השעה שאני כבר צריכה להיות בעבודה, אז אני מתקשרת ובפעם הראשונה שלי בחיים משקרת ואומרת שאני לא מרגישה טוב, אז לא אוכל לבוא.

אני נוסעת. עוד לא יודעת לאן, העיקר לנסוע, העיקר לא להיות לבד עם עצמי.

אני לא מסוגלת להסתכל על גברים ברחוב בלי לחשוב על זה שיש להם איבר מסוים.. אני לא מסוגלת להישיר מבט.

אני עולה על האוטובוס. יש מקומות פנויים. אבל זה ליד גברים. אני ממשיכה עד סוף האוטובוס, עד שאני מוצאת מקום ליד אישה.

 

אני מסתובבת ברחוב בלי כיוון או מטרה, עד שמגיע הזמן לחזור, כי מתחיל להחשיך. אני קולטת שאני לא יודעת איפה אני בדיוק, ואין לי מושג איפה תחנת האוטובוס הקרובה. הסוללה בפלאפון נגמרה כי כבר נהיה מאוחר.

אני חייבת לשאול מישהו ברחוב לגבי הכיוון.

אני שואלת אישה ברחוב, אבל היא מתעלמת וממשיכה ללכת. אני מחפשת אישה אחרת לשאול אותה, אבל אין ברחוב.

אני שואלת גבר מבוגר, וברגע שהוא עונה אני ממלמלת תודה והולכת משם במהירות.

אין לי תיאבון, לא אכלתי כל היום.

כל פעם שאני טיפה נהיית רעבה אני נזכרת שהוא גמר לי בפה. ונגעלת.

לא נראה לי שאי פעם יהיה לי שוב תיאבון

 

לי דיברתי עם אף אחד. כי אין לי על מה. אני לא מרגישה כלום חוץ מגועל מעצמי.

אין לי זכות לשום רגש אחר

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בעולם חדש אלא אם צויין אחרת