22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שעטת הנצח

חסידות ברסלב - מפת הדרכים - כפי שאני קורא אותה - פרק א'.

חסידות ברסלב - מפת הדרכים - כפי שאני קורא אותה - פ...

על פתח מדורת תמוז אב,
ברגעים האחרונים של סיון,
אנסה לחלץ מילים שנמצאות בהחבא.

אשתדל לא לחזור על עצמי 
ממה שכבר כתבתי בעבר.

אבל אצטרך לשם העניין לציין
מספר עובדות נצרכות.
נתחיל , והשם יעזור.

 

באמצע שנת התשמ"ב [1982]
פינו את סיני.
הייתי אז בן 23, אחרי סוג של הכרות אישית 
עם מי שאמר והיה העולם
בדרך שלי, לבד לחלוטין, 
על פסגת אחד ההרים בסיני
בדהב.
זה מתואר בבלוג שלי בתפוז עי"ש.

 

בסוף התשמ"ג [1983]
הגעתי לירושלים, לישיבה לחוזרים בתשובה
מוסררה - לב יהודה - ברסלב.

ראש הישיבה היה ר' משה ביננשטוק נ"י.
מגידי השיעור היו אברכים 
מהשול [ביהכ"נ "אור הנעלם" ברסלב] במאה שערים.

ה"חוזרים בתשובה" בישיבה 
היו חברים שנאספו מכל קצוות הארץ.

לא צעירים רגילים שהגיעו 
לרב ראובן אלבז נ"י ב"אור החיים"
ולמדו את מה שהיה לימים 
הבסיס להקמת "גדודי ש"ס".
וגם לא צעירים שנמשכו אל ישיבת אור שמח
בעקבות חזרתו בתשובה של הרב אורי זוהר נ"י.

היו אלו צעירים יהודים שנולדו וגדלו 
יחד עם מדינת ישראל, ורובם מאס כבר אז [36 שנה]
בהרחקה משורשי הזהות היהודית, וחיפש בקדחתנות
את הדרך הטובה להתחבר חזרה אל השורש ולינוק ממנו
את תמצית האמת המשלימה 
את החיסרון אתו כולם הגיעו.

עבור כולנו - ענק הרוח הרב נחמן מברסלב זיע"א
ותלמידו הגדול רבי נתן מנמירוב זיע"א 
[שבלעדיו העולם לא היה מכיר כלל את רבי נחמן]
היוו מגדלור אדיר שממנו זרם אור שפיזר 
את החושך מעל רוב הפרטים שבנו את החיסרון 
שבנה את הצמא העצום שאיפיין את כולנו.

כמי שהגיע מהמדבר 
התכנסתי לתוך עבודת הפנימיות שלי
בחרתי לי חורבה אחת מחורבות חצר שטראוס 
בה הייתה ממוקמת הישיבה, ובניתי לי חדר לבד.

הכלים הראשונים אתם התמודדתי במלחמה
[וזו מלחמה עצומה] לשנות את אורח חיי הקודם
ולהיפטר מהרגלים שבנו את אישיותי בעת ההיא,
היו העצות של רבי נחמן כפי שהן מובאות בספרים:
ספר האלף בית [ספר המידות] שיחות הר"ן,
ליקוטי עצות, משיבת נפש,
השתפכות נפש, עצות המבוארות, אוצר היראה,
יחד עם לימוד והכרת ימי מוהרנ"ת 
[ספר שכתב רבי נתן כ"יומן" על חייו]
וחיי מוהר"ן [ספר שכתב רבי נתן על חיי רבי נחמן]
שבחי הר"ן, והספר "כוכבי אור".
וכמובן ספרי הדגל ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, 
וסיפורי מעשיות.

מתוכם דליתי את המידע הראשון שעזר לי לבנות
מהלך של סדר יום אותו הבנתי מהכתובים שעל פיו
צריך יהודי לעבוד את בוראו.

פוסק למדנו מגדולי תלמידי החכמים 
באותה העת בירושלים - חכם גידעון בן משה נ"י
ואפילו הרב עובדיה נ"ע הגיע למסור שיעור בהלכה 
בישיבה.  


התפללנו בשול. במאה שערים. 

עבורי עד עצם היום הזה, כל פעם שאני נכנס 
למקום הקדוש הזה, אני מתפעם מחדש...

אני ניגש אל המקום הקבוע בו התפללתי
במזרח, סמוך לר' יהודה לייב פרנק זצ"ל משמאלי
ויבדלח"ט רבי נתן שפירא הי"ו לימיני, 
מתחת לחלון המלבני
שעלה מגובה הראש שלי למעלה למעלה 
אל התקרה שגובהה הספיק לבנות 
בינה לבין הרצפה
גלריה ענקית שאפשרה בימי הקיבוץ 
בראש השנה
[עוד לפני שנפתחה הדרך אל אומן] 
אליה התקבצו בימי ראש השנה עוד 
כאלפיים חסידים מכל רחבי העולם
נאספים בעקבות צוויו של רבי נתן 
אחרי פטירת רבי נחמן
ובאותה הנחייה של רבנו - 
תחזיקו עצמכם יחד - תמשיכו אותי אליכם.

בוודאי על ימי ראש השנה עליהם אמר רבי נחמן
שקיבל אותם במתנה מהקב"ה ולא בזכות אבות
אלא כעניינו הפרטי.

 

השול של אותם ימים היה מקום אסיפה ומוקד רוחני 
של כל חסידי ברסלב בעולם.

עוד כמה מוקדים מיוחדים של חסידי ברסלב 
היו בעולם באותה העת.

חסידי ברסלב שחיו בווילימסבורג בארה"ב [הרב רוזנפלד זצ"ל]
חסידי ברסלב מצרפת [אקסלבן], מלונדון,
חסידי ברסלב שגרו בצפת [הרב גדליה קניג זצ"ל]
וחסידי ברסלב שגרו בבני ברק 
[הרב יגלניק, הרב נתן צבי קניג זצ"ל,
יבדל"ט הרב נתן ליברמנטש 
נ"י, הרב נחמן שבתאי גלינסקי זצ"ל, ועוד]

בירושלים בשול - חיו באותה העת 3 ענקים מתלמידי רבנו

הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל, 
הרב שמואל שפירא זצ"ל,
והרב בנימין זאב חשין זצ"ל.

אמנם היו בשול, צדיקי עליון, עובדי השם עצומים מוארים,
הרב דובינסקי, ר' שמואל צ'ציק, 
הרב נחום יצחק פרנק זצ"ל, ר' יעקב מאיר שכטר נ"י,
בניו הגדולים של ר' שמואל שפירא,
משפחת אנשין המעתירה, יגלניק, קלינסקי, ועוד ועוד..

אחד אחד עובדי השם קמים בחצות, מתפללים בנץ, 
ומקיימים צווי רבנו ללמוד הלכה ופוסק ושאר חדרי התורה
עד שכל אחד מהם היה אוצר של יראת שמים גדול מאד.

אלא ששלושה אלו המוזכרים לעיל
[שגם הסתלקו כולם באותה שנה] 
היו יושבים ראשונה במרכז השולחן 
אליו נאספו באי הקיבוץ בראש השנה, 
או בסוכה הגדולה שנבנתה בחצר "בנות ירושלים" בסוכות.

במו עיני חזיתי במחזה עטור הוד קדושה 
בשמחת תורה עת כל הספסלים בשול הוזזו הצידה
והרחבה [בגודל של מגרש קט רגל] פונתה
לרגע בו הגיעו כל רבני דייני ופוסקי העדה החרדית
לרקוד אל מול האי גברא רבא רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל
שרקד מולם עם ספר תורה בידו.
מחזה מכונן שחרות על לוחות לבי, ובזיכרוני.

באותם ימים, כל שאלה, שעברה את כל המשפיעים
ולא מצאה פתרון בענייני הבנת תורת רבי נחמן
הגיעה לפתחו של רבי יצחק בנדר זצ"ל
הוא היה המנהיג הבלתי מוכתר של חסידי ברסלב
ועל פיו ישק דבר, אע"פ שמעולם לא קיבל התמנות,
וכל ימיו עסק בצרכי ציבור כמי שכפוהו לכך,
ובשל ספר דברי ימיו הכתוב במסירות נפש מקטנות
בענייני רבנו הקדוש, 
עובר דרך אסיפת אודים מוצלים מאש השואה הנוראה,
עד לבניית יסודות בית הכנסת הענק במאה שערים
אותו בנה יחד עם ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל ועוד מבני דורו
שנאספו תחת הנהגתו לבסס בארץ הקודש
זרע קודש כל מה שצמח להיות נכון להיום 
חסידות ברסלב בכל העולם, בעת הזו.

ככזה , הנהיג רבי לוי יצחק זצ"ל ביד רמה את בניית מסד
הנתונים שלימים הפך להיות הלנד קרד [מפת הדרכים]
של הגרעין האפוי בלבו של רבנו הקדוש.

ככזה, הרחיק ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל מהשול 
גורמים - אותם - הבין בדעתו הקדושה - כמפריעים
לסדר היום אותו קיבל בהעתקת השמועה
פה אחר פה - מרבנו הקדוש רבי נחמן> לתלמידו המובהק
רבי נתן> לתלמידו המובהק ר' נחמן מטולטשין>
לבנו ר' אברהם חזן 
בר נחמן>
לתלמידו המובהק ר' לוי יצחק בנדר זכר צדיקים וקדושים 
לברכה.

הימים בהם הגעתי אנכי לירושלים, 
היו הימים בהם דחה רבי לוי יצחק זצ"ל 
את הרב אליעזר ברלנד ותלמידיו מישיבת "שובו בנים" מהשול, 
כמו כן את הרב אליעזר שיק שבהם ראה
גורמים מעוותים את דרך רבנו הקדוש 
בשל הנהגתם את עצמם בהתמנות כ"רבנים" 
בתוך חסידות ברסלב דבר שלא נהג
בין חסידי ברסלב מאז רבי נתן זצ"ל 
שזעק את זעקתו המוכרת מקירות לבו
"אני לא הרבי" 
וקיבע את דרך ההנהגה רק כתלמיד של הרב
המעתיק את השמועה.

באותה תקופה שהה ר' ישראל בער אודסר 
שהיה בשנות ה 80 של חייו בבית אבות גריאטרי. 

בעקבות השמועות על כך שהוא טוען 
שקיבל "פתק"  מרבי נחמן מן השמים - 
[הפתק הידוע עם המנטרה: נ נח נחמ נחמן מאומן]
הגיעו אל ר' ישראל מספר בעלי תשובה [מוכרים וידועים] 
והחליטו על דעתם להוציא את ר' ישראל מבית האבות.

את ר' ישראל פגשתי מספר פעמים בחיי,
פעם אחת המפגש היה אישי כשלעת ערב מאוחרת,
התדפקו על דלת ביתי באומן באותה העת
כמה מחסידיו [מהדור הראשון] והודיעו לי שאין להם לאן
לקחת אותו אחרי מסע ארוך מהארץ אל אומן,
היו אלו ימים בהם הכל היה קשה בהרבה 
באוקראינה בכלל ובאומן בפרט.

הואיל וביתי שכן מול הציון, [הבית עם המקווה הקטן] 
והיה מוכר כמקום הכנסת אורחים, מיד הכנסתים יחד אתו
אל הבית וחיממתי מרק עוף שהיה מוכן מהצהרים.

לאחר מכן ישבתי והאכלתי את ר' ישראל כף אחר כף
לתוך פיו את המרק שהשיב את נפשו.

ראיתי אז זקן תש כוח מחסידי ברסלב, שמעתי את דיבוריו
ראיתי את יחסם של חסידיו אליו, ואת יחסו אליהם.
היו בי הרבה רחמים על הדמות שראיתי, 
והתבוננתי בו לאורך זמן. 
אולי בהמשך אתייחס יותר בפרטים.
 
בנתיים,
באותו זמן בירושלים כל עניין הפתק הנ"ל 
התקבל כבדיחה שכל גדולי חסידי ברסלב 
באותה תקופה קיבלו בביטול גמור
ואף אחד לא התייחס אליה ברצינות.
בברסלב של אז אף אחד 
לא התרגש כלל מכל סיפור הפתק הנ"ל,
מהטעם הפשוט והמובן - שנניח - הכל אמת,
קיבל פתק, הכל טוב ויפה, אבל מה זה נוגע אלי?
במה זה אמור לספק לי תחליף לכל מאמריו, עצותיו,
תורותיו של רבנו הקדוש?

אז נהגו לכנות את רבנו הקדוש בכתבים מעת לעת
הננמ"ח - ראשי תיבות של נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה,
זה בא עכשיו עם שיר כפול משולש מרובע?
נ נח נחמ נחמן ? נו מה הבעיה ? 
נקרא לו גם כך....מה הפסדנו? עליצות שמחה ובדחנות,
זה היה הלך הרוח בעניין "הפתק" באותה העת.
ע"כ כרגע בעניין זה,
עוד נגיע אל שלל הכתות שצמחו והתפתחו
על רקע עניין "הפתק" הזה ותוכנו.

 

גם לר' משה ביננשטוק נ"י 
ובאזני שמעתי ממנו, ולא זר סיפר לי,
אמר רבי לוי יצחק - "לא לעסוק כראש ישיבה לבעלי תשובה"
אלא לעסוק במקצועו כסופר סת"ם, 
בשולי הדברים הבנתי,
שכוונת ר' לוי יצחק הייתה להציל את העוסקים במלאכה
מההתמנות וההנהגה עליה הזהיר רבנו הקדוש שמפסידות
את השפעת ההשגה. 

ר' משה ביננשטוק, לא שמע לו בעניין זה, 
[ועל זאת עלי להודות לו, כי בזכות התעקשותו
זכיתי אנכי ללגום מצוף תורת ר' לוי יצחק משך 
השנים בהם התגוררתי בירושלים,
ומתורתו שלו עצמו, בהיותי תלמיד חבר עמו]

 

המחלוקת בעניין האספות הקיבוץ של ראש השנה,
האם ימשיכו להתפלג לשני קיבוצים - במירון ובירושלים,
או כפי שר' לוי יצחק רצה שכולם יגיעו לירושלים, 
עברה לי ליד האוזן, כי עסקתי בעבודת ה' 
וממילא העברתי את ימי הקיבוץ בירושלים, 
יחד עם ר' לוי יצחק שמילא עבורי 
את כל מה שהיה דרוש לי כמנהיג מובהק 
של כל חסידות ברסלב.
מחלוקות לא עניינו אותי, הייתי אחוז אש קודש
ובפוקוס אותו טיפחתי בשנות התבודדותי במדבר
הייתי עסוק בליקוט מידע הנצרך לעבודתי בלבד.

כל יום בין מנחה לערבית 
היינו עולים עמו [עם ר' לוי יצחק] לעזרת הנשים
של השול ושם במשך כ 5 שנים זכינו ללגום ממנו 
[ביידיש כשר' משה ביננשטוק מתרגם סימולטנית לעברית]
את תורת רבנו בלולה מהתורה שבע"פ 
שיחות המועברות בהעתקת השמועה המדוייקת 
מדורות עברו, עם הניואנסים
הדקים ביותר להבנת טעמו של היין ההונגרי...


לימים אסף האי גברא רבה 
ר' אברהם נחמן שמחה וויצהנדלר זצ"ל
את שיחותיו הקדושות של ר' לוי יצחק 
ויצר מהם את סדרת הספרים 
"שיח שרפי קודש" 
ועכשיו יש גם תמלול של רבבות הקלטות בהן
הוקלט ר' לוי יצחק ע"י ר' משה ביננשטוק 
באותם ימים.

יספר מי שרוצה את מה שהוא רוצה, 
ואיך שהוא רוצה,
אלא שאת שראו עיני, ושמעו אזני, 
אנכי יודע - ועל זאת אני מספר.

ברקע החלו לפעול משפיעים 
לבעלי תשובה בדרך רבנו:

הרב ויזנפלד - [רבו של ארז דורון] 
שלימים פיתח שיטה לא לנסוע לאומן בראש השנה. 

הרב טייכנר, הרב קניג מצפת
וכמובן הרב אליעזר ברלנד, והרב שיק.


בימי הראשונים בירושלים, 
וכבר תיעדתי עובדה זו במאמרים קודמים,
כסקרן שבודק כל מה שזז, 
הגעתי לסעודה שלישית בישיבת
"שובו בנים" בעיר העתיקה כדי לשמוע את הרב ברלנד.

זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו, והאחרונה.
התנהגותו המוזרה [ניפנוף ידיים והתזת רוק בהתלהבות
שגרמה לי לא להבין מילה אחת ממה שאמר] 
דחתה אותי כבר אז באופן כזה 
שגרם לי לסלק אותו ממחשבתי כגורם משפיע 
באיזה עניין שהוא. 
פשוט לא התאים לי. וכפי שכבר ציינתי 
אישיותי הייתה מפותחת בעצמאות גדולה מגיל צעיר
וחושי הובילו אותי בדרכי [עד היום] באופן שמה שהבנתי
בדעתי שאינו נצרך לי פשוט לא היה קיים. 

במשך השנים בשל גישה ראשונית זו, 
הצלחתי בקלות להתבונן ולראות 
[בעיקר לאחר פטירת רבי לוי יצחק]
איך העגלה הזו שנקראת "שובו בנים" 
הולכת ומתרחקת
מטעמו של היין ההונגרי אותו לגמנו כולנו
מזקני הדור הקודם ובראשם ר' לוי יצחק זצ"ל.

מצחיק אותי לשמוע נכון להיום 
ש"הרב ברלנד" היה תלמידו של ר' לוי יצחק.

ואתם יודעים מה?

באותן שנים בהן זכיתי להסתופף בשול ולהתחכך
באותן להבות אש קודש מהדור הקודם, תוך ביטול גמור
וסילוק הישות על מנת לקבל באופן הזך והנקי ביותר
את קשת הגוונים של הצדיק יסוד עולם הפזורה בין
תלמידיו הנאמנים, 
ו"כל הנוגע בקטן שבאנשי בוודאי יהיה איש כשר" 
[ובלבד שיהיה מאנשיו....וצע"ג]

כל אותן שנים לא ראיתי סביבי 90% מאלו 
המשפיעים נכון להיום המתהדרים בהיותם
"תלמידיו" של ר' לוי יצחק ושומעי לקחו,
ויותר מזה, אני מעריך בהערכה גסה שאלו היום
הנמצאים במאות מוקדים בעולם, 
בהם מלמדים תורת רבי נחמן, בכלל לא היו קשורים מעודם
למי מהם אותם קדושי עליון מהדור הקודם
שנשאו על כתפם את התואר המחייב - חסידי ברסלב. 
 
באותם ימים, 
רבים מאלו שעזבו את הרב ברלנד בקול רעש גדול,
והפכו לאחר מכן למאן דאמרים, 
[עופר גיסין, עודד ניצני, ועוד..] 
ישבו תחת השפעתו עם עוד רבים וטובים 
מבעלי התשובה של אותו הדור, 
שלימים הפכו למשפיעים, ומנהיגי קהילה בעצמם,
שזה אחד מהסימפטומים הברורים להיותם קשורים בעברם
למי שלקח עצמו מחוץ למוסכמות בין חסידי ברסלב
שהגדולה בהן מבחינת תקנת החברה, שבברסלב 
אין "רבנים" במובן של 'מנהיג' 
כמובן בהשראת רבי נתן בעצמו
שכמו שצייננו לעיל טבע את המושג 
"אני לא הרבי".
 
לזכותם יאמר 
שתוך זמן קצר יחסית הבינו את טעותם, 
והשתחררו מהשפעתו הכולאת, 
אבל לדאבוני כפי המסתבר לי
ואני אומר את דעתי האישית בלבד, נזרעו בהם כמה 
מזרעי הפורענות הקשורים במגלומניה להנהיג.

וכדי להיות ברור, כשאני אומר "מגלמוניה להנהיג" 
אני מתכוון לצורך עצמו, כאשר זה מכוסה 
באיצטלת "קירוב רחוקים" שמתחילה באמת לכאורה 
"לשם שמיים", אולם סופם מעיד על תחילתם, 
שנבנית חצר עם כל גינוני אדמורו"ת, וכמובן ממון,
והיררכיה של שרי מאות ואלפים, ושרים ויועצים,
וכמובן חיילים בצבא עם דגל שיוצא למלחמה עבור 
הוד מלכותו עד כדי הקרבת עצמיותו וישותו, הוא
ובני ביתו, אשתו וילדיו למשנת "הרב" שכבש את מהותו.

זה מעולם לא היה משהו שקשור בחסידות ברסלב.

וזה נעלם מעיני העולם. ולכן אני כותב. 
כדי לגלות זאת לעולם.

למרות שכתבתי לעיל 
שעל פי ר' לוי יצחק יישק דבר בימיו,
הרי שמעולם לא הסכימה דעתו שיקראו לו 
אפילו "יו"ר ועד בית הכנסת", ובנוסף
כל אימת שהזדקקו להכרעתו, מעולם לא פסק.
אלא היה יושב עם הנוכחים ומפרק יחד אתם
את הסוגיה שבנדון, מציין יתרונות וחסרונות
ומה נראה על פי דעת התורה, 
ולאחר שהיה מסיים דבריו
באורח פלא היו כולם מסכימים על דבר אחד.
זו הייתה סגולתו.

ומאידך - יצא ללחום מלחמת חורמה כגיבור מתרונן מיין,
בכל דבר פעוט, שלכאורה הבין בו שהוא סטיה
מהדרך אותה קיבל, ולא נח ולא שקט
עד אשר עמד כל עניין על תיקונו במדוייק.

מנהיג אמת שידע והכיר את כל הנפשות הפועלות
וכאסטרטג ענק ניווט את הספינה שהלכה וגדלה
במהירות בזק לממדים שלא ציפו להם אותם
חסידי ברסלב מהדור הקודם שהתרגלו להיות
פינה נידחת של עבודת השם, מתוך צניעות, ושמירה
על פרטיות, ופתאום מצאו עצמם בחזית לאור הזרקורים
כאשר אל פתחי החסידות, נהרו, באותו פרק זמן [יחסית מצומצם] 
אלפי צעירים נלהבים, שצונמי קודש עצום שטף אותם אל ירושלים בעיקר, 
ואל חסידות ברסלב שלא נמצאו בה כלים באותו זמן
לטפל בצורה מבוקרת ומתוכננת - בגל הענק.

המשך בע"ה יבוא בפרק ב'.


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

טובה ראייתה - טבריה

שעטת הנצח
 

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מרדכי היהודי ללא ספק אלא אם צויין אחרת