33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

knight of love and magic

לא יודעת מה לכתוב

 

היי כולם.

אני לא חושבת שאני צריכה לחזור ולספר שעוברת עלי תקופה לא קלה כבר המון זמן, ועל דברים שאני מתמודדת איתם, גם לטובה וגם לרעה, ונלחמת מולם.

אימי חגגה 63 החודש, ואחי בעזרת השם יתחיל ללמוד משפטים.

אני עומדת להתחיל פרויקט שבוער בי כאש, וכל זה לצד מאבקים לא קלים בכלל של כולנו כמשפחה וכל אחד כיחיד.

והחודש, אבי זיכרונו לברכה חוגג את יום הולדתו.

ואולי גם בהשפעת מותה של נחמה ריבלין האהובה זיכרונה לברכה, וכל הביחד הזה משפיע עלי.

דווקא, בכל הרגעים הללו, אני רוצה לפעמים להשיל מעלי את הדמות שנהפכתי.

את בת ה35, החזקה והחלשה, זאת שיודעת לריב ולהלחם בבירוקרטיה, ובעוונות, לייעץ ולעטוף אחרים, ופשוט להוציא מתוך כל העור המושל הזה, את הילדה הקטנה והתמימה, ומחפשת ההגנה והאהבה, ופשוט להניח את הראש על החזה של אבי ושהוא יעטוף אותי בחיבוקו החם, ויאמר לי שהכל יהיה בסדר, כמו תמיד.

 

השיר הזה כתבתי היום ומוקדש עבורו, וכן ההתחלה ובכלל מהות השיר, לקוחה מהשיר המוכר:

"הו רב חובל שלי" שביצעה מיטל טרבלסי.

 

 

הו רב חובל, אביר שלי

הדמעות בידיי נכתבות.

אבי שלי, מתן כוחי

אנא אמור לי איך לחיות...

 

 

לובשת קסדה לקרב, חרב, ומגן...

ידי קפוצות, ליבי הולם

מוכנה הן להגן.

 

אני עמדתי בסערות אין סוף

נלחמת בשברים של אוניות טרופות

להציל דבר מאוב...

 

למדתי לאסוף אלי, כל כאב ושבר מאדם

לאחות לב כואב, לאחות אותם.

למדתי להניף את חרבי אל על,

לרוץ בראש, ולתכנן

להלחם בכל קרב.

למדתי לחשוק שיניי, אל מול חלם, ואכזב

למדתי את כל זה בכוח

אם רצון או בלעדיו.

 

אני עומדת כאן על מזח, מול גלים...

מתנפצים שקטים קטנים, גבוהים וחזקים.

עיניי משקפות את צבע מלחמתי

אך כאן עומדת אנוכי,

לגמרי לבדי....

 

אכן למדתי, שיניים לחשוק,

לרוץ מהר, להלחם

ולעטוף כל טוב...

 

אבל כשאעמוד שם, לבדי אל מול הים,

אשכח כל זה ואחפש

מי ינהיגי משם....

 

בוכה אל לב שקט

שפתיים חירשות, קולם נדם.

את כאבי, את מכאובי

אצעק ללא אדם.

אחפש מגע ידיי,

שינחמוני בחיבוקן

זיכרון לחיבוק ישן אוהב

חיבוק אשר נישכח...

כשאחפש מקום את ראשי להניח, ולחזק

אעמוד מול רוח-צל, עם גרון חונק.

 

נשארתי, חיילת, בודדה,

בלי מפקד, בלי פקודה,

באמצע שדה הקרב....

את דרכי הביתה אחפש ברגליים כואבות,

אנגב דם מפני

הן מסבל וקרבות...

ואל הביתה אלך-אשוב

לא תמיד עם אותן כוחות.

 

נשארתי לבדי,

בלי מפקד

או רב חובל,

את דרכי אמצא לבד

ולכאב שמסתגל.....

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCTOR W H O אלא אם צויין אחרת