33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

knight of love and magic

סיפורה של נינג'ה פרק 35

החבורה ניגשה עם מארחיהם אל עבר המחנה המאולתר. נילה הורידה את בנותייה על הקרקע וניגשה לסיר המדורה הגדול מערבבת תבשיל שהעלה ניחוחות נהדרים, מראה לקארה ולשאר כמה הם רעבים. סביב היו פזורים אוהלים מאולתרים עשויים עור קשה ופרוות.

שני הגברים שבאו עם תניס, התישבו על פרוות שהיו מונחות על הקרקע ליד המדורה. תניס עצמו ניראה כמחפש בעיניו מישהו, או יותר נכון מישהי.

כשקלט אישה מסוימת מתקרבת אליו באופק לא רחוק, הוא חייך חיוך גדול וכמעט שובב והניח את שתי ידיו על פיו צועק לה.

"היי טולי. תביאי את התחת הדשן שלך ושל האישה שלך ובואו הנה. יש לנו אורחים!" הוא צעק במלוא גרונו, גורם לקארה ולשאר לזוז באי נוחות. חוץ ממינטו. ניראה ששום דבר כמעט לא מזיז לו, קארה חשבה במעט תיסכול.

אישה גבוהה בגובה של תניס, בעלת שיער אדמוני חום ניגשה אליהם כשלידה צועדות שתי נשים. האחת אישה שניראתה בגילה ואפילו מבוגרת יותר לפי תווי פנייה הקשוחות והקרות, בעלת שיער שחור חלק וגוף שהיה מחוטב כמעט בצורה מכאיבה. השניה ניראתה צעירה משתי הנשים, אך נשאה את אותו צבע השיער של האישה האדמונית והיתה בעלת אותם תווי פנים כמוהה אחת לאחת.

הבחורה הגבוהה האדמונית אשר ענתה כניראה לשם טולי התקרבה אל עבר תניס והביטה בו כשידייה על מותניה, לא ניראת מרוצה מהערה שלו.

"תנתס, אם אלו שוב נשים אשר אספת למדורה שלך, הדבר האחרון שתיראה הוא את התחת הדשן שלי חונק את פרצופך" היא אמרה מביטה בתניס במבט לא הכי מרוצה.

תניס צחק צחוק גדול, שקארה השוותה אותו לרעידת אדמה.

"אל דאגה טולי, לאסוף נשים למדורה זה השטח שלך" הוא אמר בעקיצה. הבחורה השרירית בעלת השיער השחור לא ניראתה מרוצה מהערה שלו ואף תקעה בו מבט מפחיד שכמובן תניס התעלם ממנו באלגנטיות.

"הרשי לי להציג לך את החבורה הכי משונה שאי פעם תיראי" הוא אמר וכמו היה מציג במחזה, הוא החווה בידיו אל עבר קארה והשאר.

"זהו מינטו נאמיקקה איש המדורה של האישה היפה הזאת קארה, ואלו ילדי המדורה שלהם" הוא אמר.

מינטו הרים גבה וקארה הרגישה איך לחייה בוערות שוב. גם שאר חבורת אנג הסמיקו כשהבינו שמקשרים אותם להיות הילדים של קארה ומינטו.

טולי הביטה בהם בגבה מורמת.

"מדורת נאמיקקה אתה אומר?" היא שאלה.

מינטו כיחכח בגרונו והתקרב אליה מגיש את ידו.

"מצטער לאכזב, אך השם הוא נאמיקאזה. וזאת היא קארה שותפתי, ואלו הם אנג,טופ,קטרה,צוקו,סוקה וסוקי" הוא אמר מציג כל כך אחד מהם אשר נד בראשו לשלום.

טולי הביטה בו.

הוא ניראה כבן גילה, אך בהחלט נמוך יותר. היא יכלה להבין משפת הגוף שלו וצורתו של הברנש החדש, יותר מאשר שמילותיו יכלו להסביר.

מעבר לזה שהוא אומנם ניראה עדין וקטן ממנה ומאחייה, היא ידעה שאחייה צדק, והוא בהחלט ראש המדורה של השבט המוזר הקטן שבא עימו, ואולי של עוד שבטים מאחוריו.

הוא ניראה מכובד, ודי מנומס, מנומס אפילו יותר ממה שיכלה לנחש.

היא הביטה באישה בעלת עיני האבנים היקרות. היא ניראתה כמו עלה נידף ברוח, קטנה ושברירית בבגדייה המוזרים, מביטה בגבר שלה להגנה וביטחון , עד כמה שניסתה להראות חזקה וקשוחה. על טולי לא היה אפשר לעבוד, היא חייכה לעצמה.

שאר הנערים והנערות ניראו משבטים שונים לחלוטין, וטולי ניחשה שהם לא משפחה כהוא זה. אולי חוץ מהנער והנערה בעלי העור הכהה והשיער החום עוד יותר.

היא חזרה להביט במינטו עדיין לא אוחזת בידו.

נילה ותניס ראו בזה כמחווה של איום וחוסר אמון וקארה ראתה שהם הביטו זה בזה לא בטוחים ומעט חוששים.

"מינטו אתה אומר? נעים להכירך, אך אינני אוהבת שמספרים שקרים לאחי. הוא אומנם תמים לפעמים אך לא אני" היא אמרה ומינטו הביט בה המום ידו עדיין מוגשת באוויר לשלום.

תניס הביט באחותו המום עוד יותר.

"על מה את מדברת טולי?! איבדת את הכנסת האורחים שלך??!" הוא אמר בטון כועס ולא חביב בכלל.

טולי הביטה בו לא מורידה עדיין את ידייה החסונות ממותנייה.

"אל תהיה טיפש תנתס. כל עיוור יכול לראות שהם אינם משפחה" היא אמרה, וקארה שמחה שסקוויק אימה ופחד לא ברח מפייה מרוב הלם. לעומתה, סוקי הניחה את שתי כפות ידייה על פייה ניראת מפוחדת לחלוטין. השאר הביטו זה בזה.

קארה הביטה בחבורה בחשש והם הביטו אחד בשני כמו מנסים לחשוב על תירוץ מהיר שיוכלו לספר.

מינטו החזיר את ידו והניח את ידיו על מותניו, זווית של חיוך קטן עולה על שפתיו.

"את תופסת מהר אני רואה. בהחלט אישה שאני לא רוצה להטל בה" הוא אמר וכול המבטים הופנו אליו בבת אחת, במיוחד מבט מפוחד מתניס שפחד שהברנש הקטן לא יאמר משהו שלא במקום ויהרג באכזריות על ידי אחותו. הוא התחיל לחבב את הנאמיקקה הזה.

טולי הביטה בו מרימה גבה חומה משועשעת.

"אך עם כמה שהדבר ניראה מוזר לך, אנחנו אכן משפחה, לא בדם" הוא אמר מביט ישירות בעינייה.

"הו?" היא שאלה. תניס ונילה הביטו ממינטו אל עבר טולי וחוזר חלילה, חרדים לראות מה יקרה.

"אני ושותפתי כאן נודדים ממקום למקום בחזרה אל ביתנו. בכל מקום אשר הלכנו, תמיד קיבלנו בברכה את כל מי אשר הצטרף אלינו. ילדנו הם האחרונים מכל שבט אשר פגשנו בדרך ואימצנו אל ליבנו ומשפחתנו. אני בטוח שתיראי את הדבר כנכון, לא?" הוא אמר בטון מעט נוזף, כמו הוא נוזף בא על חוסר הראייה הכללית שלה של משפחה.

היא הביטה בו. הברנש בהחלט ידע להשתמש במילים, והיתה בו חוכמה מעבר למה שהראה עם הפנים היפות שלו.

חצי חיוך עלה על פניה.

"אתה צודק. שמחה לראות שלקחתם עליכם את האחריות לדאוג לילדים אבודים ומסכנים. בהחלט מדורה מענינת אתם" היא אמרה מגישה למינטו את ידה ללחיצה וזה לחץ את ידה בחזרה.

קארה ראתה שתניס נושם לרווחה, והאמת שגם היא הרגישה ששוב בטוח לנשום חופשי.

"היי! מי אמר שאנחנו מסכנים!" סוקה העיר אך הן צוקו והן סוקי סתמו את פיו במהרה.

השאר הביטו בהם משועשעים.

"כן, בהחלט מדורה מענינת" העירה טולי שוב בחצי שעשוע.

"אם כך, נעים להכיר אתכם מדורת נאמיקאזה, תהיו ברוכים אצלנו הערב. אני היא טולי מנהיגת שבט קרנף האף, וזה הוא אחי תנתס מנהיג השבט" היא אמרה בטון מחייך עד שקלטה בזווית עינייה את  שתי האחיניות הקטנות שניסו להתחבא מאחורי דודם עד כמה שהדבר היה אפשרי.

"אני רואה מצאתם את הפירחחות הקטנות. לא יעזור לכן להסתתר מאחורי תניס, עד כמה שהוא גדול. אני עדיין רואה ודורשת לדעת להן ברחתן הבוקר" אמרה טולי בפנים שהתקשחו מיד.

הבנות יצאו מאחורי גבו של תניס וניגשו אליה נעמדות בעמידה מבויישת.

טולי בחנה אותם בפנים חמורות.

"אתן יודעות כמה מסוכן שם בחוץ ללא השגחה. אם כן אימרו לי, לאיפה ברחתן לכן היום?" היא אמרה בקול קשוח.

מינטו ראה שתניס משאיר את הבמה לבחורה הגבוהה. הוא הבין שהוא סומך עליה שהיא תתן את המרות על הבנות.

"אנחנו....רצינו לראות...שפני הרים גדולים..." אמרה קטיאה הקטנה והתכווצה כשטולי נזפה בה בקול גבוה וקשוח.

"אלו הן מעשיות! וגם אם הדבר היה אמיתי, אתן חושבות שזה ראוי שככה תעלמו לנו? חשבתן מה יקרה לאימכן אם יקרה לכן משהו?!" היא נזפה מצביעה על נילה שרק הביטה בה ובהן.

האחיות התכווצו עד שנאילה פתחה את פיה בשקט.

"אבל לא קרה לנו כלום.."

"יכל לקרות הדבר! אתן לא יודעות שזה איזור שבו יש להקות של אריה הרים?" היא כעסה ובצדק.

"אבל האריה הרים לא פגע בנו!" ציצה הקטנה בעוד תנתס חוסם את פיה במהירות.

טולי פתחה את עינייה.

"מה אמרת?!?!" היא שאלה בטון שעלה ועלה יותר ויותר לחרדת כולם.

"הא....הקטנה מדברת שטויות....הן לא פגשו שום אריה הרים, איך יפגשו? הן הרי היו חוזרות בתוך הבטן שלו!" תנתס ניסה לזייף צחוק, ניראה חרד לחלוטין מכעסה של אחותו למרות גודלו העצום.

טולי הביטה בתניס במבט חודר וקארה ראתה איך לאט לאט הוא מאבד מציבעו ונהיה חיוור יותר ויותר.

אנג והשאר ניראו דווקא משועשעים, אולי שמחים שהברנש שקיבל את פניהם בקשיחות יקבל קצת על הראש.

"תניס....."

"כן אחות אהובה?!"

"מה אתה מסתיר?" היא שילבה את ידייה על חזהה.

"אני??....כלום!!! למה לעשות עיניין מכל דבר....הבנות בריאות ושלמות...."

"תניס!!!!"

הגבר הגדול התכווץ ואז נאנח משחרר את פיה של אחיניתו שניסתה להשתחרר כל הזמן.

"בסדר...בסדר...הן ניתקלו באריה הרים, אבל המצב כשורה עכשיו, באמת" הוא אמר מוריד את ראשו.

טולי הביטה באחייה ואז בבנות ומשם מבטה עבר אל עבר קארה והשאר. היא הביטה בבגדיו הקרועים ומלאי הדם של מינטו.

"ואני מנחשת אתה נאמיקאזה קשור לזה שהן כאן בחתיכה אחת" היא אמרה ומינטו והן קארה התרשמו מהקליטה מהמהירה שלה.

מינטו הביט בה ורק חייך חיוך קטן והנהן בעדינות בראשו.

טולי הביטה בו כמו בוחנת אותו מחדש. ניראה שתניס הבין את מעשייה והחליט לנסות לצאת מהתסבוכת שלו.

"כן, את לא תאמיני אבל הוא אפילו אצליח להרים אותי באוויר. קטן קטן, אבל חוזק של דוב מערות" הוא אמר.

טולי לפעם הזאת לא הגיבה רק הביטה באחיה בהרמת גבה. הפעם התערבה מי שניראתה כמו תעתיק צעיר יותר שלה, הבחורה בעלת השיער האדמוני שהגיעה איתה.

"אמא, לא שאני באה לחלוק את דברייך או לא להכיר תודה למי שהציל את בנות השבט שלנו, אבל הדבר נשמע לי מופרך שגבר זה יצליח הן לההתמודד או עם תניס או עם אריה הרים" אמרה האישה הצעירה.

טולי הביטה בביתה בחיוך קל, שמחה על חושיה החדים. תניס ניראה כאילו הוא שוב עומד לעמוד בפני צרות, אך דווקא הדבר הבא בה ממישהו לא צפוי בכלל.

קארה.

קארה נידחפה קדימה, דוחפת מעט את תניס בידה גורמת לו כמעט לאבד את שיווי משקל.

"תסלחי לי מאוד....מאז שניפגשנו כל מה שאנחנו מקבלים ממכם הוא רק ביקורת והעלבות!" היא אמרה בעצבים נעמדת ככמה סנטימטרים מול טולי.

כולם החווירו בבת אחת, בין אם זה תניס, חבורת אנג, ואפילו מינטו שנהיה חרד לזה שקארה לא הולכת לאכול אותה מהאישה החזקה למולה.

טולי הביטה בה תחילה במבט מופתע שהשתנה אט אט למשועשע, כמו איננה מאמינה שיצור קטן ושברירי שכזה מסוגל להתחצף אליה.

חרדתו של מינטו התחלפה בכעס לנוכח המבט הזה. הוא לא אהב שמזלזלים בקארה. הפעם הוא החליט לוותר ולתת לקארה לנהל את ההצגה ולתמוך בה.

"מאז שהגענו לאיזור כאן, לא רק שמינטו הציל את האחיניות שלך מהאריה המגודל ההוא וניפצע, הוא היה צריך להתמודד עם היחס הקלוקל של אחיך ושלך!"

חבורת אנג החווירה יותר ויותר. הם הביטו במינטו לעזרה אך להפתעתם ראו אותו משלב ידיים, בפוזה רגועה למדי. הם הביטו זה בזה מבולבלים ולא בטוחים.

"קלוקל??!" שאלה טולי באיום. איום שיכל להפחיד כל אחד, וגם את קארה עצמה אם לא היתה אחוזת זעם טהור.

"כן, קלוקל! אתם קוראים לעצמכם ממותים? מכניסי אורחים?? ממותות ידועות במשפחתיות שלהם, בחוזקה של השבט שלהם, לא בזילזול או בעלבונות למי שבא ממדורה או שבט אחר! אני יכולה להבין שהדבר ניראה מוזר או לא מקובל , אך אין זה אומר שהוא לא אמיתי! להזכירך, גם את סיפורייה של עיילה אתם זילזלתם ולא האמנתם ובסוף אימצתם אותה כממותית. הייתי מצפה ליחס לא רק מקבל אלא מכבד עבור מי שסיכן את חיו עבור חיי בנות השבט שלך!" היא אמרה בזעם.

טולי הרגישה כאילו חטפה מעלומה.

האישה הקטנה והחצופה ממנה צדקה.

היא תמיד חלמה להיות מנהיגת דרך כמו מחנה האריה המפורסם.

היא הביטה בעינייה של האישה הצעירה רואה איך עינייה הבהירות והמשונות מביטות בה בזעם ובכעס על זה שפגעה בגבר שלה ובמדורתה.

כן, למרות שהיתה קטנה ופגיעה לחלוטין, ניראה שיש בה אומץ ואש.

טולי חייכה חיוך קטן. כל השאר הביטו בה במבט לא בטוח.

"יפה מאוד אמרת. אם כך את צודקת, התנצלותי כלפייך וכלפי מדורתך" היא אמרה וקארה בהתה בה לרגע בהלם.

מינטו רק חייך לעצמו.

"תרשי לנו לדאוג לכם למחסה איתנו הלילה ואף לבגדים חדשים עבור אישך?" היא שאלה. קארה הביטה בה ואז התנערה כמו חזרה לעצמה.

היא חייכה והינהנה בראשה לחיוב עם חיוך קל על שפתייה.

"תודה לך, אנחנו נשמח להזמנתך" היא אמרה בכובד ראש.

טולי הניחה את ידייה על מותניה ואז פנתה לביתה הצעירה.

"לכי לבדוק אם יש לנו מבגדיו של אנטאל" היא אמרה וביתה הינהנה וניכנסה לאחד האוהלים המאולתרים.

"בינתיים בואו ושבו והתכבדו במשקה חם, הערב והקור עולים מהר מאוד באיזור הזה" היא אמרה והשאר הינהנו והתיישבו על הפרוות ליד השאר.

הבחור בעל השיער הבלונדיני הגיש להם קעריות עם נזיד חם ומהביל בעוד הם מהנהנים לו לתודה.

לאחר כמה דקות חזרה הבת הצעירה עם כמה בגדים מגישה אותם למינטו.

"אני מקווה שהם לא יהיו גדולים עלייך, בשאר אתה תטבע לצערי" היא אמרה בחצי חיוך מקנטר. מינטו הודה לה בחיוך קל, והיא חזרה מתיישבת ליד אימה לוקחת לעצמה קערת נזיד.

מינטו הוריד ממנו את חולצתו הקרועה מניח אותה לידו. קארה ראתה עד כמה אריה ההרים אכן פצע אותו וליבה התכווץ.

היא הניחה את קערת הנזיד שלה וניגשה אליו עוצרת אותו מללבוש את חולצתו הנקייה.

"מינטו.." היא הביטה בו והוא החזיר לה מבט.

"לא תיארתי שהוא פצע אותך כל כך..." היא אמרה בכאב עינייה עוברות על החתכים והשריטות שהאריה גרם לו. הוא עקב אחרי מבטה, רואה את הכאב והעצב בעינייה. חום מילא את חזהו למבטה. הוא החזיר לה חיוך קטן.

"אני בסדר, באמת" הוא הביט בה והיא הביטה בו ולהפתעתו הוא ראה שעינייה בורקות.

"הוא יכל להרוג אותך. היית לא חמוש" היא אמרה בכאב, מבטה עדיין בצלקות הקרב שלו.

"זה באמת בסדר, קטרה דאגה לי. התמודדתי איתו בסדר גמור" הוא אמר לה מנסה לעודד אותה. מדוע הדבר מציק לה כל כך? הוא ידע שהיא יודעת כמה קרבות הוא עבר ונלחם, מדוע היא דואגת מאריה הרים פשוט?

טולי הביטה בהם בעיון, אוכלת מהנזיד שלה שולחת מידי פעם מבטים אל עבר נילה ואחיה שיביטו אף הם בזוג המוזר החדש.

קארה הביטה אל עבר קערת הנזיד של מינטו, עינייה מתרטבות אף יותר.

"אם....אם לא הייתי אומרת לך להלחם בו...." היא אמרה ואז נשכה את שפתייה.

אוזניה של טולי הקשיבו היטב. אז היא בעצם אמרה לגבר שלה להלחם באריה הרים? לבדו? האם האשה הזאת שפויה או שהיא ניסתה לחסלו? 

אלא אם כן...היא ידעה שיצילח להתמודד איתו. היא החליטה לחקור עוד לגבי הנאמיקקות הללו.

היא הגניבה מבט שוב לאחיה ונילה אך ניראה שאחיה היה עסוק בלטרוף את קערת הנזיד שלו מאשר להקשיב למידע החדש הזה לגבי הזרים. היא כמעט רצתה לגלגל את עינייה בתיסכול.

מינטו הביט בקארה מבין לאיטו מה באמת הציק לה. היא חשבה שבגלל שביקשה ממנו להלחם באריה בלי נשק או צ'אקרה הוא יכל למות. באשמתה.

הוא הניח את החולצה החדשה בצד ונטל את ידייה. היא הביטה בו.

"קארה...שום דבר לא קרה לי"

"אבל...." היא התחילה לדבר אך הוא הניח את אצבעותיו בעדינות על שפתייה עוצר אותה.

"ושום דבר לא היה קורה לי. את שלחת אותי להלחם בו כי ידעת שאני אהיה מסוגל להניס אותו. לא הייתי הולך להלחם אם הייתי יודע שאהרג נכון?" הוא שאל בחיוך קל ממשיך להחזיק בידייה, לא שם לב שהוא מלטף אותן בעדינות באצבעותיו.

"אל תמכור לי שטויות מינטו. אתה היית יוצא להגן עליהן גם אם היית נהרג בתהליך, הלא כן?" היא הביטה בו בחיוך חצי מקנטר.

הוא הביט בה, מרגיש המום על זה שהיא הכירה אותו כל כך טוב. הוא גיחך נבוך ושיפשף את עורפו במבוכה, ידו האחת עדיין אוחזת בידה.

טולי אכלה לאט מהנזיד שלה, מצוטטת להם בשקט מחליפה מבטים עם נילה.

"טוב...זה כבר שייך לעבר, לא? עכשיו תן לי לנקות אותך, בכל זאת בגד חדש" היא חייכה נבוכה וניגשה אל עבר טולי ונילה שמשום מה התיישבו זקוף מאוד כשניגשה, כאילו לא הקשיבו בכלל.

"יש לכן מעט סבונין, מים ואולי עור ישן שאוכל להשתמש בו?" היא שאלה בחיוך קטן ומתבייש. שתיהם הביטו בה.

"הא, כן! בוודאי, אביא לך" אמרה נילה וקמה אל עבר אחד משקי המסע שלהם, מחפשת בו משהו ואז שולפת משם קבוצת פרחים קטנים , מגישה אותם לקארה עם קערה שמילאה עבורה במים, וחתיכת עור ישן.

"תודה רבה" אמרה קארה וניגשה אל עבר מינטו בצד השני. שתי הנשים המשיכו להביט בהן, בעוד כל השאר אוכלים ומשוחחים קלות בינהם.

קארה התיישבה אל מול מינטו שחיכה לה בנימוס.

היא לקחה את הפרחים וטבלה אותם קלות במים. לאחר מכן מחצה אותם מעט בידייה ושיפשפה את ידייה כדי לגרום לקצף לעלות מפרחי הניקיון.

היא הביטה כמו מבקשת רשות, לחייה סמוקות מעט. הוא חשב שהמראה הזה יפיפה בעיניו. הוא הינהנן בחיוך קטן ומרגיע והיא הניחה את ידה על חזהו מתחילה לנקותו עם הקצף.

ברגע שהניחה את ידה על חזהו, היא הרגישה כמעט איך ליבה מפסיק לפעול.

היא לקחה נשימה עמוקה, ממשיכה בכוח להזיז את ידה שכמו קפאה מעצמה. היא העבירה את אצבעותיה מנקה את חזהו ואת ביטנו העליונה, מרגישה כל שריר ושריר.

"לעזאזל....למה הוא חייב להיות כזה מחוטב?" היא שאלה את עצמה בתוך ראשה, נושכת את שפתייה בכוח.

מגע אצבעותייה וידה על גופו היה נעים מעבר למה שציפה.

הוא זכר את המגע של הנינג'ות המרפאות בבתי החולים ובקרב כשטיפלו בו ובחבריו כשניפצעו במלחמות. הוא גם זכר את מגע ידייה של קושינה כשהיתה מנקה ממנו ליכלוך כשהיה חוזר ממשימה או סתם כשהיתה מעבירה את ידייה על גופו באהבה, אז כשעוד חשה אליו משהו.

אף לא אחד מכל הידיים הללו, לא נגע בו כל כך בעדינות, כמעט ביראה. ובכזאת אהבה. הוא הרגיש את חום ידה ואת הרוך שבה, והרגיש איך המגע מרגיע אותו. כמו מרפא אותו מכל התלאות והכאב. 

הוא הביט בה רואה איך היא לוקחת את פיסת העור , מרטיבה וסוחטת אותה.

היא העבירה את הסמרטוט על חזהו שוב מנקה ממנו את שאריות הדם והסבונין. לאחר מכן היא סחטה את הסמרטוט שוב, ממשיכה לנקותו, כל כולה מרוכזת במשימה. הוא לא יכל להוריד ממנה את עיניו. היא ניראתה כה חמודה ואם זאת כה מרוכזת, שהדבר הקסים אותו.

היא הביטה בו, כמו בוחנת את עבודתה.

"זהו, יש אישור? אני נקי מספיק?" הוא הרגיש צורך לקנטר אותה, יודע שאם היה אומר זאת לקושינה בתקופה לא טובה, היה כבר ישן על הספה, בבית של פוגאקו.

היא הביטה בו לרגע בהלם ואז העלתה על עצמה פרצוף חמוץ שרק גרם לה להראות חמודה אף יותר.

היא לקחה את הסמרטוט הרטבטב והכתה אותו קלות בכתפיו.

"אתה תהיה נקי כשאחליט שאתה נקי מספיק! אתה לא יכול ללבוש חולצה נקייה על גוף מלא בדם באקה" היא ציחקקה ממשיכה להכותו בכתפו בקלילות. הוא ניסה להגן על עצמו, לא שולט בצחוק שברח מגרונו.

"כן המפקדת! אני מצטער" הוא צחק ואז כשנירגעו שניהם הוא לבש לבסוף את החולצה החדשה שדווקא ישבה עליו באופן מושלם.

היא חייכה אליו, לחייה עדיין סמוקות מהמאורע. היא הגישה לו את קערת הנזיד שלו, וחזרה לשבת ליד סוקה ניגשת לקערה שלה שכבר הספיקה להתקרר.

"כן, אני ואחותי גדלנו ליד שבט שתמיד מצא את כל מה שהצטרך מהים. נדדנו כל כך הרבה שהרגליים שלי יכלו לספר סיפורים , אילו יכלו לדבר בעצמן" אמר סוקה בתאטרליות מושך אליו את תשומת ליבם של כל היושבים, בעוד נילה מוזגת לו קערת נזיד שניה. 

"ומה עם השבט שלכם? מה קרה איתו?" שאלה קטיאה הקטנה עינייה הגדולות מביטות מוקסמות בסוקה.

"הא? הוו! השבט...כן!! הוא..הוא... טבע! כן טבע! כל השבט יצא בסירה אחת גדולה כדי לנסות למצוא מקום מחייה חדש אחרי ש....כל המשאבים שלנו אזלו!" הוא אמר בגימגום קל ואז שוב ניכנס לאותה פוזה תאטרלית.

"זה היה נורא....איבדנו את כולם...אם לא הייתי גורר את אחותי בכוח לחוף מבטחים הייתי הניצול היחיד..." הוא אמר מניח את ידו על מיצחו בעוד קטרה מביטה בו במבט של "אם מישהו הולך לטבוע זה אתה". קארה יכלה לדמיין ניגון עצוב של כינורות ברקע למשמע דבריו של סוקה.

"זה כל כך נורא!" אמרה קטיאה הקטנה, מרגישה איך עינייה מתמלאות בדמעות.

"היי! אבל אנחנו כאן! אז יש סוף טוב!" אמר סוקה יוצר מפוזת המשחק שלו כמעט מבהיל את הקטנה בשינוי מצב הרוח המהיר.

קארה רק גילגלה לעצמה עיניים נהנת מטעמו של הנזיד גם אם הוא היה קר. שאר הממותים המשיכו לעקוב בעינהם אחרי הזרים החדשים, בוחנים אותם בשקט משלהם.

סוקה כמובן היה מרכז השיחה, מספר על הרפתקואותיו עם קטרה בדרכים אך משנה בעורמתו את הפרטים שיתאימו לעולם הממותים (קארה הודתה בליבה לכל אל אפשרי שהיה לו מספיק שכל לזכור את הפרט הקטן הזה ולא להתבלבל).

בעוד הוא משתף בהרפתקואותיו , שאר חבורת אנג אכלו בשקט בוחנים בעצמם בדרכם שלהם את הממותים. הם לא היו רגילים לסיטואציה.

רק לא מזמן למדו להבין שהם חלק מתבנית לא קלה. חלק מתוכנית של איזה אל-יוצר שיצר אותם למשימה מסוימת, שכתב עבורם את העבר ההווה והעתיד. ושאיך שהוא קארה, האישה הצעירה שישבה ואכלה בענווה את הנזיד שלה, הנערה שהביטה בשאר הממותים וגיחכה בחיבה עם עינייה הגדולות והטורכזיות לסיפורי המעשיות של סוקה, היא זאת ששינתה את הכל עבורם.

היא זאת שאמרה שבעצם יש להם זכות בחירה לגורלם, והיא זאת שתעזור להם בכך.

כן, הם בהחלט היו במצב משונה ולא קל.

מינטו מהיותו מינטו, בחן בשקט עילאי כמעט לא מורגש את הסביבה שלו. מהיותו נינג'ה שום דבר לא נעלם מעיניו. לא המבטים החושדים והלא בוטחים שחבורת הממותים תקעו בהם.

לא הסביבה הקשה והמחיה העוד יותר קשה סביבו, וגם  לא חיות הטרף הפרה היסטוריות ששהו בשטח אם כי היו במרחק של אלפי מי"ל מהם.

הוא גם בחן את חבריו. את חבורת הנערים והנערות שהכיר לא מזמן ועתה אולצו לשחק כמשפחה אחת גדולה בעוד הוא בתפקיד אביהם המאמץ. אבל התפקיד לא הפריע לו.

הוא גילה שהוא מתחבר בקלות ובמהירות לאנשים חדשים יותר מאשר בעבר, במיוחד כאשר הם באים מעולמות חדשים. זה היה יוצא דופן בעיניו.

מינטו ידע עד כמה נערים וילדים יכולים להיות נינג'ות או אויבים מסוכנים לא פחות, והוא ידע שחבורת אנג לא פחותה ברמת הכוח שלהם מאשר הנינג'ות בעולמו.

אבל היה הבדל אחד מהותי. 

קארה.

הוא הביט באשה הצעירה שהניחה את קערת הנזיד שלה בצד מסדרת את שיערה הפזור לצד ראשה, מביטה בסוקה עם חיוך קטן בזווית פייה.

היא זאת שגרמה לו לבטוח בהם ובעצם בכל אחד שהכיר ללא עוררין, מבלי כמעט לשאול שאלות.

האם הוא בטח בה כול כך שפשוט הניח בצד את שיקול הדעת שלו וסמך על החלטותיה לגמרי?

לא....

היא הכירה אותם. היא צפתה בהם, קראה עליהם, ידעה על ההוויות הפנימיות שלהם עוד לפני שהם ידעו. והיא גם הכירה אותו.

אבל מעבר להכל, הוא ידע שהיא לא תאהב או תסמוך על בן אדם סתם, גם אם הכירה וצפתה בו כל חייה. כניראה שהוא באמת סומך על החושים שלה יותר משלו. הוא חייך לעצמו  כשהביט בגבה, רואה איך היא מפילה את ראשה לאחור צוחקת בחדווה לבדיחה מסוימת שסוקה הלהיב איתה אפילו את נילה.

הערב החל לרדת בעוד סוקה מספר הרפתקאות שכבר נשמעו לקארה מומצאות אך משום מה סחפו את הממותים, בעוד השאר משוחחים קלות ומתכוננים ללילה.

קארה ראתה בזווית עינייה איך האח והאחות המנהיגים משוחחים בינהם ואת טולי ניגשת אליה ואל מינטו שישב מאחוריה. היא הרימה אליה את ראשה מהבד שישבה עליו.

"אני מבינה שאתם במסע, אך הלילה הוא קר ואכזר ואנחנו בטוחים שלא תתנגדו לשינה במקום בטוח  בו תהיו מוגנים אתם ומדורתכם" היא אמרה בשמץ קל של גאוותנות.

הדבר הרגיז את קארה. תחושת העליונות והזילזול שנטפו מקולה של האחות המנהיגה כלפיה וכלפי מינטו והשאר כחבורה שאינה יודעת לדאוג לעצמה. אילו יכלה לספר לטולי עד כמה חזקים כל אחד מהם בניפרד ועוד יותר כקבוצה, שיערה של האשה החזקה הזאת היה סומר. אך היא ידעה שהצדק הוא עם טולי ושהם באמת נימצאים בעולם מסוכן ואכזר כמעט יותר ממה שהכירה.

"את צודקת. אנחנו באמת נשמח ללון עמכם הלילה" היא אמרה בקול מודה וטולי רק נדה בראשה מסמנת לשאר האנשים להתחיל להתכונן לשינה.

אדמון, הבחור הבלונדיני הגבוה , זה שמצא אותם יחד עם תניס לראשונה, הביא להם שמיכות פרווה עבות.

"מוזמנים להכנס לאוהל הפנוי. בדרך כלל אנחנו מניחים שם אספקה ממסע הליקוט שלנו אך אני מאמין שהוא יהיה מרווח מספיק עבור חבורה לא גדולה שכמוכם" הוא אמר גם במין שמץ קל של התנשאות.

מינטו ראה שזווית פיה של קארה עולה בצורה לא טובה. כמו מין זאב שמתחיל לחשוף לאט לאט את שיניו באיום. הוא מיהר ותפס מידיו של אדמון את השמיכות.

"תודה לכם. עשיתם די והותר עבורנו. אנחנו ניפרוש לשינה. תודה" הוא אמר בחיוך הכי חביב שלו, משאיר גם את קארה וגם את הברנש הגדול ממנו די המומים.

הוא סימן בראשו לקארה ולשאר החבורה עם חיוך קל להכנס לאוהל שהוצע להם.

קארה לא אמרה מילה וגם לא חבורת אנג בעוד הם נכנסים לאוהל שהיה גדול מספיק עבור כולם יחדיו אך די קטן ומצומצם.

הם התמקמו עם השמיכות שלהם מנסים להצטופף במקום המוגבל, מגלים שהאוהל לא פונה לגמרי, עם כמה שקי עור מלאים בקטיף ועשבים שהממותים אספו כניראה לא מזמן.

סוקה ניסה למצוא מקום נוח מנסה לריב עם משהו שניראה כדמוי ארגז עור של תפוחים גדולים.

הוא התיישב בתיסכול כמעט צועק "זה בלתי אפשרי לישון ככה!!" בעוד הוא מעביר יד בשערותיו הפזורות.

"אין לך ברירה חבר, זה מה שהוצא לנו" מילמל צוקו בעודו מקופל בתנוחת עובר, משתמש בשקית עשבים ככרית לראשו.

"אפשר לחשוב כאילו באנו לפגוע בהם או משהו עם החוסר אמון הזה" אמרה טופ ששכבה כשידייה מאחורי ראשה בוהה בעיניים ריקות אל עבר תקרת האוהל.

מינטו שם לב שקארה נשארה שותקת בוהה גם היא לתיקרת האוהל, נראת במחשבות.

"ומה זה הקור הזה??!! קטרה תביאי לי את מהשמיכה שלך!" אמר סוקה מנסה לגנוב את שמיכת הפרווה של אחותו שמשכה אותה אליה בכוח.

"תפסיק להיות תינוק סוקה. באמת! גם אנחנו קופאים מקור" היא אמרה מתכרבלת ליד אנג שניסה לעצור גיחוך.

מינטו התקרב אל קארה שאפילו לא שמה לב לנוכחותו.

הוא כיסה אותה במעט מהשמיכה שלו. היא הרימה את מבטה אליו כמו קלטה אותו בפעם הראשונה.

הוא חייך אליה.

"קר הלילה, אני לא רוצה שתקפאי" הוא אמר. היא המשיכה להביט בו לכמה שניות ואז חזרה להביט בתיקרה ידייה מתחת לראשה.

ליבו נחמץ מעט. הוא ידע שמשהו מציק לה אבל לא היה בטוח במה.

"קארה?" הוא שאל בעוד היא הרימה אליו את מבטה.

"מה העיניין?" הוא שאל ברוך.

היא הביטה בו שוב לכמה שניות ואז חזרה לבהות בתקרת האוהל.

"זה הולך להיות חורף קר" היא אמרה בקול שקט אך גבוה מספיק לאוזניו של מינטו. הוא התעלם בשקט מרטינותיו של סוקה אל עבר בת זוגתו שניסתה להיות תומכת מספיק אם כי גם היא התחילה לאבד מסבלנותה.

"מה כוונתך?" הוא שאל, מנסה לרדת לסוף דעתה בעוד סוקי איבדה את שלוות הנפש שלה מכה את סוקה באחת משקיות העשבים שהממותים אספו גורמת לחלק מתוכנה להשפך עליהם.

קארה המשיכה לבהות בתיקרה.

"הלילה הזה קר" היא אמרה ומינטו ניסה להבין את כוונותיה מתעלם בכוח מהכאוס שסרר לידו, שמח שצוקו גרם לכל אחד לחזור למקומו לפני שכל תכולת הליקוט של הממותים תהרס.

היא נאנחה ואז סוף סוף הביטה בו.

"אם הלילה הזה קר מינטו, מה יקרה בשאר הלילות?" היא אמרה והוא ראה דאגה עוברת בעינייה.

"אם אנחנו לא מצליחים להסתדר בלילה אחד שכזה, מה יקרה הלאה? בלי ציוד, בלי ביגוד, בלי מחסה, בלי אוכל. אנחנו נהרג לפני שנוכל לחזור הביתה" היא אמרה בשקט כך שרק מינטו שמע.

הוא התקרב ונשכב לידה בוהה גם הוא בתיקרת האוהל.

"אני מאמין שניסתדר" הוא אמר, שומע את המילמולים של שאר החבורה בינהם.

"אני לא כל כך בטוחה. זה עולם אכזר מינטו. אכזר יותר מהעולם שלך או של הארי. כאן החורף משול למוות אם אתה לא במחסה. באנו לעולם הזה בלי ידע, בלי כלים. אני כל כך מצטערת שהגענו הנה. אילו ידעתי..." היא לחשה והוא הציץ עליה רואה איך עינייה בורקות מעט בחשיכת האוהל. הוא שלח את ידו מתחת לפרווה שעטפה אותה ועטף את אצבעותיה בשלו.

היא הביטה בו.

"את צריכה להפסיק להאשים את עצמך בכל דבר, זה הרגל מגונה" הוא גיחך בחום. היא רק הביטה בו וחזרה להביט שוב מעלה אל החשיכה.

"אני לא יכולה שלא. אני הייתי אמורה לדאוג להם, לך. אני הייתי אמורה לקחת אתכם למקום ללא סכנה, מקום שתהיו מוגנים, וס'תכל מה עשיתי" היא אמרה. הוא הסתובב אליה נשען על מרפקו.

"איך את יכולה לומר זאת?" הוא אמר בשמץ קל של כעס גורם לה להביט בו. 

"מהרגע שהגענו לעולם שלהם, לכל עולם בעצם, הדבר הראשון שדאגת לעשות היה למצוא דרך להגן ולהשגיח על כל אחד שיקר לך" הוא אמר רואה שהוא זוכה לתשומת הלב שלה.

"אבל..."

"קארה" הוא לחש ואחז בידו הפנויה בידה כשמבטיהם הצטלבו.

"אילולי את, אף אחד מאיתנו לא היה נותר בחיים וזה כולל אותי" הוא אמר בחיוך קטן רואה שעינייה נהיו גדולות כמו צמאות למה שהוא אומר.

"את דאגת לקחת אותנו הרחק הרחק מהיצור הזהוב הנורא ההוא, ועשית עבודה טובה. אני מאמין שכמו בכל עולם, אנחנו נימצא דרך לשרוד ולחזור בשלום הביתה" הוא אמר וראה איך חיוך קל עלה על שפתייה. 

"עכשיו, בואי ננצל את זה שסוקה עוד לא התחיל לנחור וננסה לתפוס קצת שינה" הוא אמר זאת בקול גבוה במקצת גורם לה לצחקק ולסוקה להעיר כבדרך אגב "אני לא נוחר!".

הוא חזר לשכב על הגב רואה לאט לאט איך היא עוצמת את עינייה, נירגעת. הוא עצם את עיניו לאיטו, אך נתן לחושיו לעבוד עבורו, יודע שמיקרה ויהיה צורך הם יעירו אותו.

הוא הביט בה רואה שהיא תפסה שינה קלה, מרגיש מעט שמח יותר שהצליח לעודד אותה.

הוא גירש מראשו את כל המחשבות הטורדניות והמציקות על כל האמת בדברים שאמרה, ועשה את הדבר שבדרך כלל לא עשה מעולם בהיותו אחד הנינג'ות החכמות והיעילות ביותר.

הוא דחה את המחשבה על מה יהיה ומה הם יעשו, למחר, ליום אחר, ונתן לעצמו ולעיניו להעצם כשהוא רואה איך היא נושמת לאיטה, ברוגע.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCTOR W H O אלא אם צויין אחרת