00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כבר לא יודעת כלום

תיעוד המסע האישי שלי, בתקוה שישפיע על אנשים ויעזור להם, כפי שייחלתי שיעזרו לי בתקופות הקשות.

הקש ששבר את גב הגמל - חלק א'

המחשבות מתרוצצות לי בראש כבר מאז יום שלישי בערב.  אני עוברת ארבע שנים קשות, אפילו מסוייטות במקום העבודה שלי. לא פעם חשבתי לעזוב. נראה לי שהפחד השאיר אותי במקומי, אבל לא רק. העבודה שלי כוללת הרבה נסיעות, ומעט מאוד ישיבה במשרד. אדרבא, את האדמיניסטרציה אני יכולה לעשות גם מהבית. אני כל יום במקום אחר, פוגשת הרבה אנשים, בדרך כלל גם מעניינים. לכאורה, העבודה האולטימטיבית. אני נמצאת בארגון קרוב לעשור. מאז גיל 20, כשהשתחררתי מהצבא, עברתי די הרבה מקומות עבודה. זה המקום הראשון שבו אני מרגישה בבית. או לפחות כך הרגשתי עד לפני ארבע שנים. אני אוהבת את העבודה הזאת, לצד העובדה שאני מפחדת לעזוב, וכעת יותר מתמיד. 

מה קרה, אם כך, ששינה את התמונה? לפני ארבע שנים, מנכ"לית החברה (אשר מטעמי חסיון, תישאר בעילום שם. מדובר בדמות די מוכרת בתחום שלנו, ועל ידי הרשויות הרלוונטיות) התחילה לרדוף אותי. זה לא קורה כל יום. אפילו לא פעם בחודש. אבל אחת לכמה חודשים, היא נתפסת אלי, ומבחינתי, זה כמו מכה מתחת לחגורה, כי אותה מנהלת יודעת להכניס חזק, ואותי היא מצליחה לערער.

היא התחילה לרדוף אותי בתחילת שנת 2015. הפעם הראשונה, היתה במסגרת שיחה אישית תקופתית, שבה היא ציינה ש"הבנות" (אנחנו צוות על טהרת הנשים) אומרות שאת לא זמינה בנייד שעתיים-שלוש כל יום". הייתי בהלם מהאמירה הזאת. ולמה, בעצם? הרי על פניו, ידעתי שזה לא נכון, ולכן אין מה להתרגש מהעניין. הרי אין לה הוכחות, והמכשיר הנייד עצמו, הוא הכלי הכי אובייקטיבי להפריך את הטענה. למרות הכל, הייתי המומה מעצם האמירה. מה היא נסתה לעשות פה? מאיפה היא הביאה את הקביעה הזאת? עד היום, אני לא מבינה למה זה פתאום עלה. רק לאחרונה, תוך כדי קריאת חומר העוסק בהתנהגויות של מנהלים (ולאו דווקא הנחמדות שבהן), הבנתי שהמנהלת הזו שלי היא אישה מניפולטיבית. מי שקורא אותי עכשיו, בוודאי אומר לעצמו שאני הזויה, ושכבר הייתי צריכה לקלוט את זה כבר מזמן. העניין הוא, שעד לפני ארבע שנים, היה לי טוב בעבודה. הרגשתי בבית. אף אחד לא הציק לי שם. גם לא המנהלת. ופתאום, הרגשתי שהאדמה מתחילה לרעוד. בקיצור, תוך כדי קריאה, הבנתי שהמנהלת שלי תפסה טרמפ על אנשים אנונימיים, רק כדי להפעיל עלי מניפולציה ולהפחיד אותי. לצערי, היא גם הצליחה. בלי לפרט, בלי לנמק, בלי לומר לי מי היו אותן בנות שאמרו לה מה שאמרו. וכך, במשך חודשים ארוכים, הפכתי והפכתי בשאלה מה קרה ואיפה טעיתי, ולמי בארגון יש משהו נגדי. 

כעבור שמונה חודשים, עוד שיחה מוזרה, ובעיני גם מיותרת. גברת מנהלת טענה שאני לא מספיק נוכחת בעבודה, שהיא מרגישה חוסר אמינות מצידי. שלמרות שאני משרה מלאה, היא מרגישה שיש לה אותי רק 65% משרה. תחושת הבלבול ואי הנוחות שאיתה יצאתי מאותה שיחה, מלווה אותי עד היום, למרות כל הזמן שעבר. לא ברור לי מאיפה היא הביאה את המספרים האלה, כשאני עובדת משרה מלאה פלוס. במילים אחרות, מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

אהיה גלויה: אותה תקופה היתה קשה לי מאוד. סבלתי מאוד מבדידות חברתית וגם מחוסר איזון גופני. עם כל הקשיים, העייפות, התקפי הבכי וכו', עשיתי מאמצים אדירים להיות בעבודה כל יום, מתחילת היום ועד סופו ולעשות את כל המשימות, עד הסוף. ייתכן שאחוזי ההצלחה לא היו גבוהים, אבל אני יודעת שניסיתי, שגירדתי את התחתית של החבית כדי לגייס כוחות. מכל מקום, השיחה לבשה אופי של שיחת מוטיבציה, ועד היום, אני חושבת שזה היה מיותר לגמרי. אני האחרונה שצריכה שיחות מוטיבציה.  

מאז, התקיימו ביננו עוד שתי שיחות כאלה. וכל פעם, אותם הנושאים עולים. "את לא נוכחת מספיק. את נעלמת במשך היום". נושא נוסף שעולה בכל שיחה הוא העובדה שבנוסף לעבודתי כשכירה, בארגון הזה, אני גם מנהלת עסק פרטי, בבית. אותה המנהלת חושבת שאני עושה את עבודת העסק על חשבון עבודתי כשכירה.ושוב: אותן טענות עולות בכל שיחה ביננו מחדש. לא חשוב מה אגיד. גברת מנהלת חושבת שאני גונבת ממנה שעות וכסף. בחיים לא! אמרתי לה, ואומר גם כאן: יש לי ערכים, ולא אסטה מהם. אני מספיק ישרה ואחראית כדי לעסוק בעניינים שלי לאחר שעות עבודתי כשכירה, ולא על חשבון השעות שעליהן אני מקבלת משכורת. נאמנות למקום העבודה העיקרי שלי זה א"ב, מבחינתי.

ועוד לאא הזכרתי את המשבר של תחילת 2016, שאז התגלה שכל העבודה שעשיתי בשנת 2015, נמחקה מהתוכנה, בגלל טעות שנעשתה על ידי חברת התוכנה. אין חוויה "מרנינה" כמו לקבל טלפון היסטרי וזועם מהמנהלת באמצע יום חופש, על כך שיש "המון בעיות" בעבודה שלי (בכלל, שמי והמילה "בעיות" כבר ארבע שנים נאמרים באותה הנשימה. בין לילה, הפכתי לעובדת בעייתית, ובכנות, לא ברור לי איך זה קרה. אם זה לא מספיק, נאלצתי להתייצב לחקירה, על דבר שלא עשיתי. למה, אני זו שמחקתי את כל הדו"חות הסוציאליים מהתוכנה? נאלצתי לספוג צעקות, דינמיקה מרעילה, שבה נאלצתי להרגיש שמופנות אלי אצבעות מאשימות כל הזמן ואחרי כל זה, עוד לשבת 12 שעות במשרד, יום יום במשך שבועיים, כדי להשלים דו"חות של שנה שלמה. סיוט. לא פחות. כשמונה חודשים לאחר מכן, אמרתי לה, שאני מספיק מודעת לעצמי, כדי לזהות מתי אני עושה דברים שאני לא אמורה לעשות במסגרת העבודה. אני גם יודעת שכשפעם במאתיים שנה, אני עושה משהו לא בסדר, יגיע הרגע שבו אשלם על זה. אמרתי לה שבמקרה הזה, אני משלמת על משהו שאני לא יודעת מהו. לא רק העובדה הזו מכאיבה לי וטורדת את מנוחתי כל השנים, אלא גם העובדה שזה נמשך ונמשך. הטענות של המנהלת עולות בכל שיחה ושיחה. הן ספציפיות. 

תשובות מנומקות- לא קבלתי ממנה.

אני לא מאמינה שאני מעלה את המשפט הזה על הכתב, אבל לאור כל מה שכתבתי אני לא תופסת למה היא לא פיטרה אותי עד היום. ולא, לא שאלתי אותה ישירות. נתתי לפחד להשתלט עלי, ולכן זה לא קרה. לא הייתי מספיק אמיצה ואמיתית. 

זה סיפור ארוך. אני מבטיחה להמשיך אותו בימים הקרובים, כי הגעתי רק לאמצע. רק פרומו קטן למה שעוד יגיע: בימים האחרונים, אני מרגישה שכבר קבלתי את הקש ששבר אותי. ברור לי שאני נשארת, לפחות עוד מספר חודשים, ויש לי את הסיבות שלי. אבל הייתי רוצה להכין את הקרקע לעתיד, ולהחליט לאן מועדות פני. גם התרגומים שחקו אותי, ואני מרגישה שאין לי מספיק זמן וכוחות לעשות את העבודה הזאת בשעות הערב, או בסופי שבוע.

וכאן אני פונה אל חוכמת ההמונים (?), בתקוה שיהיה מי שיקרא את הרשומה הזאת. מה כדאי לי לעשות? לאן אני יכולה להמשיך?

המשך יבוא...

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Sunshine Healing אלא אם צויין אחרת