55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פה ושם ושוב פה

מות הסולידריות

מות הסולידריות

יומיים לפני יום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל ברור שהסולידריות במדינת ישראל מתה. הארץ מחולקת לשבטים יותר מאי פעם.

מערד ועד קו יבנה-רחובות משתוללת מלחמה, אך במרכז הארץ החיים נמשכים ללא הפרעה, כאילו מדובר בפלנטה אחרת: במות יום העצמאות והאורוויזיון נבנות. אנשים (לדוגמא אני) יושבים בבוקר ושותים הפוך והולכים בערב אביבי, שעדיין יש בו מעט רוח קרירה נעימה, למסעדה ויאטנמית. התיירים מטיילים ברחובות העיר, והורים צעירים מסיעים בעגלות את תינוקותיהם בשדירות הרחבות אחר הצהריים.

במקרה הטוב מצקצקים משהו על אובדן ההרתעה או מילת השתתפות בצער משפחות ההרוגים. במקרה הרע עוד שמחים לאיד ואומרים שזו תוצאה של בחירת ערי הדרום בשלטון נתניהו.

פיצול המסך בין הדרום למרכז ובאופן גס בין הימין לשמאל מעולם לא היה כה חזק. חוסר האכפתיות נובע מכך שהערכים, הזהות והשאיפות של שני השבטים הללו לא רק מנותקים, אלא ממש הפוכים.

לא רק בימי שגרת חירום מופיעה החלוקה לשבטים במלוא הדרה. גם בימי הזיכרון היא מתחילה לבלוט. כך הפך לו יום השואה לנחלתם של שאריות השבט הלבן האשכנזי במרכז הארץ ואילו יום הזיכרון הולך ומתבסס כזר לשבט זה, אשר בניו מתגייסים ליחידות ההיי טק ומותירים את סכנות היחידות הקרביות לאחרים.

במקביל הולך ותופח לו השבט החרדי אשר אינו מתערב בנעשה ברמת המדינה, אך נהנה ממשאביה תוך שימור ערכיו הדוגלים בלימוד תורה (בלבד) ובגידול ילדים רבים, גם אם ערכים אלה אינם יכולים לקיים מדינה מודרנית. ולצידו השבט הערבי שניתוקו מהמדינה היה עוד מהקמתה, אך תהליכי ההשתלבות בשנות השמונים והתשעים פינו את מקומם להתנכרות כלפיה ואף לבדלנות.

כך חיה לה המדינה הזו 71 שנה לאחר שהוקמה: מפוצלת, מתפוררת, נלחמת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פה ושם ושוב פה אלא אם צויין אחרת