00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מיומנה של סטודנטית לרפואה

היכון, הכן, התמחות!

שלום לעוקבים ולקוראים המזדמנים.

אני כעת מתמחה בגיניקולוגיה ומיילדות. התחלתי את ההתמחות לפני מספר חודשים ואני נהנית מאוד, אבל עד לא מזמן המצב היה קצת אחרת.

אני רוצה לחלוק איתכם מה קורה מסוף הסטאז' (= אחרי מבחני גמר, מבצעים שנה של עבודת חובה בבי"ח לפני שמקבלים רשיון לעסוק ברפואה) ועד שמתחילים בשעה טובה התמחות שתחום שמעוניינים בו, שהוא התחום, שבשאיפה, נעסוק בו כל חיינו המקצועיים.

תחילה, מחליטים באיזה תחום רוצים לעסוק. כל אחד בוחר תחום בשלב אחר. יש מי שמילדות חולם להיות מנתח, יש מי ששואף להיות רופא ילדים, יש מי שהתאהב ברדיולוגיה במהלך הלימודים (לא נראה לי שמישהו ממש מכיר רדיולוגיה לפני הלימודים). יש מי שסיים לימודים, אולי אפילו סטאז', ועדיין לא יודע "מה יהיה כשיגדל". האחרונים בדרך כלל ינסו תחומים שונים לפני שיחליטו.
עבורי, מזמן הלימודים היה ברור שגיניקולוגיה היא התחום שלי. ניסיתי להתעניין בתחומים אחרים, ובהחלט התרשמתי, בעיקר מפנימית, אבל אף תחום לא מילא אותי כמו גיניקולוגיה. משהו בגיוון שבעבודה והנעימות שבטיפול בנשים מסתדר לי בול.

אז תחום התמחות כבר בחרתי. מה עכשיו? מחפשים מחלקה שרוצים להתמחות בה, ומקווים להתקבל. זה השלב הכי מתסכל, שני רק למועמדות ללימודי רפואה.
מועמדים יש כמו חול, מאות כל שנה. מחלקות יש פחות, ותקנים הם מצרך נדיר. עשרות מועמדים על כל תקן, כולם רופאים ראויים, רובם אחלה אנשים, והתחרות קשה.
המחלקות יודעות שהן צריכות רק לבחור מתוך המוני המועמדים, והפרצות בתהליך הקבלה להתמחות רבות ומטרידות. לרוב דרושה תקופת ניסיון, או בצורה של תורנויות חוץ, בה עובדים רק משמרות לילה מספר פעמים בחודש, מעט מכדי לפרנס משפחה, אבל לפחות משלמים משהו. אפשרות נוספת, שוודאי שמעתם עליה, היא תקופת "הסתכלות", בה נדרשים "להתנדב" במחלקה למשך שבועיים או יותר, בתקווה להרשים מספיק כדי להתקבל בהמשך. בפועל מדובר בניצול ציני של רופאים צעירים נואשים להתקבל להתמחות, ובמערכת בעייתית שסובלת לא מעט מתהליך קבלה לא שקוף, בה לרוב מוחלט מי יתקבל ומי לא באופן סובייקטיבי.

לאחר עבודה קשה במספר מקומות שונים, חודשים של עבודה ללא הגבלת שעות, הישארות "לעזור" במחלקה לאחר תורנות (שגם ככה לא עוצמים בה עין), השתתפות בעריכת מחקרים, הצגה של הרצאות במחלקה – אחרי כל זה עדיין לא מובטח כלום. זה קשה פיזית, רגשית, להידחות אחרי שנותנים את כל הלב. זה גם מכאיב, ואם זה רופא שהשקיע תקופה ארוכה במיוחד, לפעמים שנה ומעלה של המתנה, זה אפילו משפיל. ואם זה רופא שלמד בחו"ל (סטיגמות על רמה נמוכה. הרבה פעמים זה לא נכון) – אז בכלל צפויה לו תקופה קשה.

האמת היא, שיש בארץ יותר מידי רופאים לפני התמחות. פתיחת פקולטה נוספת טובה רק לדבר אחד – הגדלת מספר בוגרי הארץ. חוסר התכלית בכך הוא מפני שבוגרי חו"ל תמיד יהיו, גם מארצות שנחשבות ברמת לימודים נמוכה, והרופאים האלה ימשיכו להגיע גם אם תהיה פקולטה שישית ללימודי רפואה בארץ.
בעצם לא פתרנו כלום. המחלקות עדיין סובלות מחוסר תקנים, והשוק מוצף ברופאים מובטלים שמחכים לתקן להתמחות.

אז שם הייתי, לאחר סטאז', בתוך תהליך שמזכיר מידי תחרות כלבים, כל המועמדים רצים במעגלים להוטים להרשים בעוד שמנהלי מחלקות בוחרים להם רופאים מתוכם, אדישים לאווירת המרפקנות והלקקנות בין המועמדים. וכן, זה מגעיל כמו שזה נשמע.

אז לאחר שתי ועדות קבלה בהן השתתפתי ולא התקבלתי (אאוץ'), התקבלתי למחלקה עם אוירה מקסימה של שיתוף והדדיות (חשוב במסגרת שנמשכת 6 שנים!) ובכירים ששמחים ללמד. בי"ח קטן, אפשר להתבטא בלי להרגיש שנעלמים בין כולם, וזה עוד במרכז הארץ, כך שגם הנסיעה כל בוקר לא נוראית.
סוף סוף מצאתי בית, וסוף לחוסר הוודאות הנורא.

יש מועמדים שמחליפים תחום ומתפשרים על התמחות פחות תחרותית, יש כאלה שימשיכו לנסות אפילו מספר שנים, עד שיצליחו. כך או כך, זו תקופה קשה, עם פוטנציאל מדאיג לניצול של עובדי חינם, קהל שבוי אומלל. בכל מקצוע אחר זה לא היה עובר בשתיקה. מה עם תנאי העסקה? שכר מינימום, לפחות? אבל אנחנו רופאים, אנחנו מצופים להיות קדושים יותר מהאפיפיור, לעבוד בחינם, הרי רצינו לעזור לאנשים, לא? אנחנו לא, חלילה, עורכי דין או הייטקיסטים. הס מלהזכיר שכר בקונטקסט של רופא צעיר. תהיה אלטרואיסט ותשתוק.

יצא פוסט קצת פוליטי, אני חוששת. :-) מקווה שבקרוב מישהו יחליט שזה לא מקובל יותר ויתחילו לבצע תהליך מועמדות מסודר, אובייקטיבי ושקוף.

בהצלחה לכולכם, בכל תחום שתהיו, ותזכרו: אם משלמים לכם תמורת עבודתכם בלי שתצטרכו להילחם על כך, ראו עצמכם ברי מזל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קרן חמישה אלא אם צויין אחרת