22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ניבה-רשימות מצרפת

והאנייה שטה...

15/04/2019

והאנייה שטה..

ימי בחירות אלו הם תמיד ימים סוערים וגועשים ועם עידן האינטרנט הנוכחות הוירטואלית היא חזקה מתמיד וכל הרשתות מוצפות במים עכורים ומעופשים. אלו כל "הלכלוכים" שיוצאים החוצה ההשמצות,הזיופים.הספורים המתנדנדים בין הפייק ניוז למציאות שלעתים קרובות גם עולה על כל תרחיש דמיוני.  ואי אפשר שלא להרגיש מותשים מגודש המלל השלילי והקנטרני,ההבטחות הבומבסטיות והבוץ שמתיחים היריבים הפוליטיים זה בזה. ורגע לפני שזה קורה(כשהבלוג יתפרסם יהיה זה כבר אחרי תוצאות הבחירות) הלכתי לראות סרט שעלה לאקרנים בפריס

"תל אביב על האש" של סאמח זועבי. לא אספר את תוכן הסרט כדי לא להרוס לכם את הצפייה בו רק שמדובר בקומדיה אנושית נהדרת עם צוות שחקנים מצוין (קייס נאשף,יניב ביטון,יוסף סוויד, לטיסיה איידו)

אילו לקונפליקט בין ישראל לפלשתינאים היה נמצא פתרון אז הצפייה בו הייתה משעשעת עד דמעות נטו. הידיעה על המציאות הסבוכה והקשה שקושרת בין שני העמים בקשר טראגי וכואב, וכפי שמראה אותה בחוכמה,בעומק ובקלילות ואף בהומור רב הבמאי ,הופכת את חווית הצפייה למעניינת ומטרידה במיוחד.

לראות את הסרט בפריס היה כמו להיות באזור נטרלי.ביום שהייתי האולם היה מלא כמעט עד אפס מקום ואנשים צחקו  בהנאה לכל אורך הסרט. פריס מוזכרת כמה פעמים כאי מבטחים אליו יכול התסריטאי(הגיבור הראשי) לבוא כדי לא לחיות תחת הכיבוש בזכות  ניסיונות השכנוע של אחת הדמויות הנשיות, שחקנית פלשתינאית המתגוררת בפריס. לסרט אמרות פוליטיות שמראות את מורכבות המצב  ויש בו חמלה ואהבה רבה לשני צידי המתרס.

 

ודווקא בימים טרופים אלו, במעבר חד,עד כמה לעתים פשוט טוב ואף נחוץ לעשות ניתוק ולהפליג פיזית הרחק. מי לא צריך מנת אסקפיזם גדושה כדי לחמוק ממציאות פוליטית שלעתים מורכבת כקריעת ים סוף. לקראת האביב הממשמש ובא ופסח, נזכרתי במסע באניית תענוגות שעשיתי לראשונה  באוקטובר האחרון.

שמחתי מאוד על ההזדמנות שנקרתה בדרכי לעשות הפלגה לשבוע שיצאה מהעיר מרסיי. רב ההפלגות יוצאות בצרפת מעיר הנמל החשובה ביותר בצרפת מרסיי ולחלופין גם מניס.

הגעתי ביום א למרסיי ביום שמשי וחם של סוף אוקטובר. על מנת להגיע לנמל היה צורך להחליף בשתי רכבות מטרו ולקחת אוטובוס. היה זה מרגש מאוד עבורי להיות בנמל העיר מרסיי. מגוון עצום של אניות לבנות,גדולות ומרשימות ביותר שראיתי עד כה רק בסרטים התגלו לנגד עיני בעוד אני פוסעת כברת דרך עד שהגעתי לאניית הענק עליה יתנוסס הכיתוב קוסטה דיאדמה.  Costa Diadema  היא הייתה כמעט בסוף שורת האוניות

בהתחלה לא ידעתי איך ארגיש שבוע שלם באנייה גם אם היא עוגנת כמעט בכל יום בעיר או באי לאורך הים התיכון.הידיעה שלחדר שלקחתי לא יהיה חלון או מרפסת (מה שמוזיל משמעותית את עלות הנסיעה) עוררה בי קצת חששות אבל הנה אני יכולה לספר בדיעבד שלהפליג באניית פאר אומר שגם חדר ללא מרפסת זה פרט שולי במיוחד. כי מי בכלל רוצה להישאר בו ואם באים בראש פתוח אפשר למצוא הנאה גדולה בלהפליג באוניה מפנקת מאוד.

האוניה המפוארת בנויה באופן כזה, שכל אחד יכול למצוא בה את מבוקשו. גיליתי למשל בית קפה באחת הקומות של האוניה שהיו בו ספות וכורסאות מקש ושמעט אנשים ישבו בו לקראת חמש אחר הצהריים ועד כמה שזה ישמע קלישאה,היה זה תענוג לצפות בשקיעה בחולצה דקיקה בימי הסתיו המתוקים רגע לפני בוא החורף,להתמלא ברוגע כשרק הים פרוש לפניך והשמש  בלון כתמתם אורירי  המשתובב מרחוק עם הגלים. בבוקר כיף היה לאכול  במזנון הפתוח ובערב לאכול במסעדה הדורה בה יש שרות של מלצרים (אפשר תמיד לבחור בין שתי  האופציות) ותפריט המורכב בעיקר מהמטבח האיטלקי  שהוא חביב עלי ביותר,בעצם על מי לא?  וכיאה לאניה השייכת לחברה איטלקית. קוסטה. בכל ערב טעמנו מאכלים מאזור אחר באיטליה והמנות היו מגוונות והוגשו לפי נושאים.

ומה שמאוד אהבתי באנייה הזאת שאפשר היה להתבודד בכל מיני פינות מסתור ולהתחבר לנוף הים המרהיב או להצטרף לאנשים שבאים מכל העולם ולפגוש אותם בהזדמנויות שונות. אם זה באולם המופעים או באחת מהמסעדות. היה אפשר לבחור בין לשמוע מוסיקה או רק את רעש הגלים. לפעמים נדמה היה אפילו שנמצאים בסוג של מגדל בבל בו נשמעות מיטב השפות האירופאיות שכן בכל נמל בו עוגנת האונייה עולים המקומיים ויורדים אחרים. יצא לי להכיר ולשוחח עם קנדים,אנגלים,צרפתים פולנים ואיטלקים שהסכימו בחביבות ש"אתאמן" בשיחה אתם באיטלקית שהתחלתי ללמוד.

כשנוסעים לשבוע באנייה יש את הפריבילגיה המאפשרת להכיר מגוון של ערים קטנות ואיים בלי לטרוח בכלל.

האנייה עוגנת בנמל,לעתים בקרבת העיר כמו בברצלונה,פלמה דה מיורקה או האיים. ורק לפעמים יש צורך בנסיעה של כמה תחנות באוטובוס היוצא כבר מהנמל.

התחנה הראשונה הייתה העיר ברצלונה עיר שכבר בקרתי בה בעבר הפעם יכולתי להתבשם ממנה רק לכמה שעות.

לפעמים דווקא כשיודעים שהזמן מדוד,מפיקים את המקסימום. ולמרות שעברו כבר יותר מ5 חודשים מההפלגה, הרגעים הקסומים מהטיול שלי נצורים היטב במגירת הזיכרונות והנה אני שולפת אותם אחד,אחד. הרובע הגותי של ברצלונה. המון האדם נכח באותו יום מאחר וזה היה יום חג לספרדים והייתה שם תהלוכה מרהיבה של בובות כמו בקרנבל של ניס.ברצלונה זאת עיר שוקקת חיים. הסמטאות  האלגנטיות  גדושות בתיירים המגיעים לעיר,נון סטופ,נעמדים מול מסעדת טאפאס זאת או אחרת ומשווים מחירים. אי אפשר היה שלא להתפתות לשבת באחת מהמסעדות בכיכר ציורית. ליהנות מהנוף של הבניינים העתיקים המכוסים בצמחייה ירוקה,לשתות סנגריה בצהרי היום ולסלוח למלצרית שהביאה לי פטאטס בראבס במקום טורטייה שזה מה שבעצם רציתי.

אחר כך זרמתי עם נחיל האנשים ובהיתי בבובות הענק הלבושות בתלבושות פולקלוריסטיות צבעוניות ואפילו הלכתי לרחוב הקניות העמוס בדרך כלל רק שהפעם החנויות היו סגורות לרגל החג.

אז זארה הספרדי היה סגור.אז מה, לא נורא ניחמתי את עצמי באמת,כשנותרו לי רק עוד 3 שעות למצות את ברצלונה עדיף שאקדיש אותן רק לטיול. מה שכיף היה זה היציאה והכניסה כל פעם לסמטה אחרת ברובע. מומלץ ללכת לאיבוד במרכז עיר יפהפייה כמו ברצלונה . וברמבלס שמעתי בליל שפות כולל עברית והלכתי בשדרות הרחבות והארוכות עד כמעט לחוף הים שכורה קצת מכד הסנגריה שגמעתי ומשם פגשתי עוד כמה תיירים שנסעו איתי באנייה וחזרתי אתם.

ביום המחרת הגענו למה שהצרפתים מכנים "Coup de Coeur" מה שתפס את ליבי וכבש אותו, באמת גילויו של האי המופלא "פלמה דה מיורקה". ציירתי לי בדמיוני אי קטן על חוף ים משופע בעצי דקל אבל לא יכולתי לשער שמדובר באי ענק,מלא באתרים תרבותיים והיסטוריים.

אז מה לומר על פלמה. שיש בה הכול.שזהו אי חלומות. עד כדי כך. הוא הציע לי שלל חוויות ורציתי להישאר שם לתמיד ומצידי היה  שהאוניה תחזור בלעדיי.

מדובר בפנינה של ממש. הרחובות,הכיכרות, המוזיאונים והבתים הצבעוניים. מזג האוויר.המקומיים היו חביבים במיוחד והסבירו לי באורך רוח אילו מקומות מיוחדים אסור לי להחמיץ. גם שם נתקלים בשפע של תיירים אבל הרבה פחות עמוס מברצלונה. שמעתי בשקיקה על המלחין שופן והסופרת ז'ורז סאנד שחיו ביחד תקופה ארוכה באחד הכפרים בשם ולדמוסה הצמוד לאי.הרבה מהתיירים נוסעים במיוחד כדי לבקר את ביתו של שופן ולהתרפק על הצלילים הרומנטיים של המלחין שחיפש שמש ואנרגיה ים תיכונית שהוו השראה ליצירתו. בכפר עצמו לא הספקתי לבקר .הייתי צריכה להספיק כל דקה שהייתה לי בפלמה דה מיורקה אבל בעקבות הביקור בה קניתי את הספר של ז'ורז סאנד שתארה את החיים הקשים בצד שופן החולני "חורף במיורקה"

ובחזרה למיורקה המרהיבה הטבולה בשמש,לא הפסקתי להתפעם מהיופי הארכיטקטוני המגוון. הקתדראלה הגותית של מיורקה מרשימה מאד בגודלה העצום וביופייה וכמובן רציתי לשבת בבתי הקפה המעוצבים וגם לעשות קצת שופינג. לכל חובבי התיקים והחגורות אז פלמה מספקת מבחר אדיר ובעיקר בוטיקים אוריגינלים  המקושטים בתיאטרליות ואי אפשר לעמוד בפיתוי שלא להיכנס ולקנות.

בלילה האורות נצנצו לאורכה של הטיילת,והאוניות העוגנות  בנמל חכו שלוות לנוסעים המתמהמהים כמוני שלא רוצים לעזוב עד הדקה האחרונה.האי בלילה לובש דמות אחרת לחלוטין ובאור הירח על רקע השמים השחורים הוא נהפך לאי מכושף מהאגדות

Adios פלמה דה מיורקה, אני מנופפת לה לשלום מסיפון האוניה וכבר כמהה לבקר בה שוב. עכשיו אנחנו מפליגים כיממה לקצה אחר באגן הים התיכון לכיוון  עירהנמל  צ'וויטווקיה הנמצאת כשעה נסיעה מרומא.

אין צורך לעשות יחסי ציבור לרומא,שהיא אחת הערים המובילות בעולם בתיירות.האונייה אפשרה לנו שהות של שבע שעות בעיר הבירה. מהר הסתערנו על אחד מהאוטובוסים שהובילו אותנו לרומא. יש לציין שיש תחרות בין חברות מתחרות של אוטובוסים הנוסעים מעיר הנמל לרומא ובחזרה ובמחירים שונים.

כמו ברצלונה גם ברומא בקרתי למשך זמן ממושך יותר בעבר ולמרות זאת רציתי לראות כמה שיותר. כיוון שהיו לפני רק כמה שעות נאלצתי להסתפק ברובע אחד או שניים אז התמקדתי בפייאצה אספנייה. ברובע המדרגות הספרדיות. למרות שהייתי ברומא רק לפני שנתיים נדמה היה לי שהאזור הזה  נהייה עוד יותר תיירותי  ממה שזכרתי. הקפה היה יקר והמלצרים היו רשמיים  ורציניים כמעט כמו בבית קפה ברובע השישי בפריס.

ובכל זאת,הצבעים של רומא הים תיכוניים וגם השפה האיטלקית המתנגנת סביב ,סחפו אותי וחברו אותיי היישר להוואי המקומי.

לאכול פיצה או פסטה לצהריים? איזו דילמה, כיוון שיודעים שבאיטליה כמו באיטליה זה יהיה הכי טעים שאפשר. בסוף הפיצה נצחה.

ובעוד אני הולכת  ברחובות היפים,נפעמת,הצצתי בשעון.הזמן טס בלי שהרגשתי ועלי לרוץ כדי למצוא את האוטובוס בכיכר שיחזיר אותי לאוניה. כבר שמעתי ספורים על אנשים שהחמיצו את האונייה בחזרה כי נתקעו בעיר.יכולתי להזדהות אתם. כבר בפלמה ביקשתי בלב להישאר ועכשיו גם ברומא בעוד אני מחפשת את מקום המפגש חלפתי על שפע רחובות וכניסות למבנים מיוחדים שקרצו לי להיכנס כשאור השמש של  השעה שש עדיין מסנוור אותי.איך אפשר לעזוב את רומא?

סוף טוב הגעתי כמה דקות לפני שהאוטובוס עזב.האוניה המתינה  לאחרוני הנוסעים.

למחרת היא עגנה  בעיר הבירה של סרדנייה קליגרי. אם ברומא נאלצנו כל אחד מהנוסעים לחשב את הבחירות שלו במדויק איפה כדאי לנו להסתובב ולבחור בקפידה הרי שבקליגרי כבר זה היה ספור אחר. בין הנמל למרכז העיר מפרידות רק עשר דקות הליכה. הקצב והרוגע שיש בעיר קטנה הנמצאת באי הורגשו מיד. אפשר היה להוריד הילוך ולהתפעל שוב מהבתים שנשטפו בורוד פוקסיה צהוב וכתום. נהניתי מהשיטוט בסמטאות העולות ויורדות שכן העיר מוקפת ברכסי הרים ואם מתאמצים לעלות עד למעלה מגלים מבצר עתיק  ומרשים.המחירים כמובן הם כבר לא של רומא  ועלות של ארוחה המורכבת משלש מנות  בהרבה מהמסעדות במרכז העיר היא בסכום מצחיק של 15 יורו

נשאר עוד יעד אחד לגלות באיטליה לפני שהאוניה תעגון בחזרה בנמל מרסיי ונדמה לי שלא שבוע כמעט חלף אלא יומיים,עד כדי כך החוויות אינטנסיביות בהפלגה כזאת . פגשתי באנייה אנשים שאמרו לי שהם עושים את ההפלגה הזאת שבועיים כדי להספיק להיות בכל היעדים האלה יום נוסף וגם כאלה שספרו לי שהם מכורים להפלגות בים בכל עונות השנה.

יום שמש נוסף נהדר חכה לנו בעיר הנמל העתיקה סבונה בצפון איטליה הקרובה  לג'נובה.

סבונה מתהדרת בצבעים עזים זרחניים ועליזה כמו קליגרי,רק במידה קטנה יותר.וגם שם היה אפשר לשטוף את העיניים בארכיטקטורה מלבבת. להיכנס לאווירה של יום שבת ,רגוע איטלקי. בצהריים הסיאסטה ואז כולם יושבים בבתי הקפה אוכלים ומקנחים בגלידה  מקומית.

ובעיר קטנה באמת שאין צורך במפה או תכנון מוקדם,הולכים ברחובות שמובילים מעצמם לכל המחוזות היפים בעיר. אהבתי את הכיכרות הקטנות ולשמוע את המים הזורמים מהמזרקות. ולמרות שהיה יום שלם להסתובב ,הזמן כשנהנים,עובר ביעף.

 

במרסיי האוניה עגנה ולרבים מהנוסעים זאת הייתה פרידה ממנה. גם לי. "אריבדרצ'י קוסטה דיאדמה.היה נפלא. להתראות בהפלגה הבאה"

 

מחוגי השעון שהזזתי אחורנית במחשבותיי חוזרים להתאפס לזמן הווה. אמצע אפריל 2019  עוד כמה ימים ליל הסדר. אחרי הבחירות

האם אלה תוצאות הבחירות,המשקעים בעקבותיהן,הבלגן או האביב בפתח? ששוב צצות באתרים פרסומות של אניות נוסעים בלב ים כחול בוהק.שביל הבריחה המבטיח לנירוונה ?  אז כן ומשום מה הן קוסמות מתמיד!

 

תמונות מלמעלה למטה

האנייה קוסטה דיאדמה

מרפסת אחד הברים באניה בשעת ערביים

הבובה מהתהלוכה בברצלונה

העיר קליגרי

רומא

פלמה דה מיורקה בלילה

סבונה

פלמה דה מיורקה ביום

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ניבה יוסף אלא אם צויין אחרת