22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

ההם מהרמזור - סיפור קצר

05/04/2019

red-light.jpg.size.custom.crop.1086x725

שנים עברו, חברים התחלפו בחיי. גם ובגלל, שבחרתי לגור לבד.

ניסיתי לשכנע לא מעט מחברי לגור סמוך לי, יחד אבל לחוד, שנהיה שכנים. נכשלתי.

ההחלטה הזו קבעה לא מעט את אורח חיי ואת אורכן של אהבותי.

 

לא אחת כשהבדידות  זחלה לי בין הכריות, תהיתי, אם עלי להמשיך לדבוק בהחלטה. דמיינתי לי בערגה את חיי הזוגות סביבי, אבל מיד ראיתי את השממון שזוחל שם, את הקבעון, את המגרות שבתוכן מתנהלים חייהם. הקשבתי לבדיחות הקרש על חיי הנשואין, בדרך כלל מפי הבעלים, אבל חשבתי גם על הבטחון שהקִרבה והשָנים נוסכים עליהם, על העיוורון הנֹח, שמספק הקשר המסורתי, על הידידות, אפילו על האהבה הזאת של חיי היום יום, חשבתי, שמי יודע, שאולי, שהיא... בקיצור לא אחת תפסתי את עצמי מקנאה.

 

לא יתכן שאנשים רבים כל כך, ודאי חכמים וטובים ממני, אינם יודעים מה טוב. אף שאני הצצתי בנשואין ונפגעתי,  יש בהם או במגורים המשותפים משהו שלא ראיתי. אני היא העיוורת.

 

מצב רוח כזה של קנאה היה מנת חלקי, כשבדרך בית לחם, נפל מבטי על זוג מבוגר, נאה למראה, לבוש כהלכה, שצעד לפנַי אֶנגַזֶ'ה. למרות שלא ראיתי עדיין את פניהם, שמתי  לב לאיזו זקיפות קומה של השניים, לתמיכה, לגאוה על היחד, שקרנה מהם אפילו מאחור, נגעה בי.

 

נדמה היה לי, שהשניים יצאו זה עתה מבנין קופת החולים משמאלינו. איזה יופי, איזו דאגה הדדית, חשבתי, ומיד התגלגלו בראשי תמונות על איך זה יהיה כשאני אזדקק לעזרה. נראה אותַך חכמה אז. 

 

התקדמנו לעבר הרמזור שברחוב רבקה, הם לפני, אני ומחשבותי מאחור. דתיים, ציינתי לעצמי. אמנם קצב ההליכה שלי היה מהיר משלהם ורק מספר מטרים הפרידו בינינו לרמזור, אבל האטתי כדי להשתהות עוד קצת מאחוריהם, הזדמנות לגעת בעקב האכילס שלי, להתאכזר קצת לעצמי.

חצינו את חלקו הראשון של הכביש, עצרנו על אי התנועה, אור הרמזור התחלף לאדום.

 

אין לי מושג איך ולמה, אבל האשה כמו קלטה את מחשבותי, הפנתה אלי מבט לאחור. לא פענחתי את מבטה, אור הרמזור לא מִהר להתחלף, ובראשי חלפו תמונות של חיי נשואין אידיליים, הם ודאי לא הרימו קול זה על זה, כבוד הדדי זה העיקר, כמה ילדים יש להם? הילדים בירושלים? ודאי בערב שבת נפגשים כולם אצל ההורים, גם הנכדים, נו, ובחופשות? לאן הם נוסעים לחופשה? ובפסח, איזה שולחן סדר ערוך, ארוך. ובראש השנה ובחנוכה. איזו שמחה.

אמריקאים? יש הרבה מהם בבִַקַעה. ישראלים? ילידי הארץ? לא, לא לפי המראה. אבל נדמה לי ששמעתי בפיהם עברית. אנגלית ודאי לא שמעתי. כמה זמן הם נשואים? היו שם משברים או שהכל היה חלק? הם בכלל ראויים, האם הרויחו את הקנאה האווילית שלי?

שאלה גררה שאלה, גררה תהיה, גררה עוד תמונה והרמזור בשלו, סרב להתחלף, עדיין עמדתי מאחוריהם.

 

פתאום, שניה לפני שהתחלף הרמזור, תקיעה, תרועה, תקיעה, שמעתי נפיחה מתמשכת, ארוכה, משורשרת, קולנית... הרמזור הוריק.

 

לא זכור לי כרגע, מה השיג קודם את עינַי, מבטה של האשה שהוגנב לעברי, לבדוק, אם שמתי לב, אם שמעתי, או המרפק הגוער לצלעותיו של הבעל.

בבת אחת  פרחה לה הקנאה, אבל את הצחוק לא הצלחתי להחניק.

השתדלתי.

ביצוע אחר

 

כתבה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

 

דרך אגב, אם כבר צחוק, אז חברתי מירי, העבירה לי בתגובה את  הדברים הבאים, בדבר הנפיחה שאף יכולה להחזיר בתשובה:

אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.
הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו שנאמר[2] כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה.
אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[3] כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה.
אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[4] וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה.
אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[5]וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם.
אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, י'ז א'.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת