22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ברקיע החיים

דכאון לאחר אימוץ

בייביסיטר ארוך

לפעמים זה ממש משימה קשה, לקום בבוקר, לתפקד, לזכור לבצע דברים בסיסים כמו לשים דאודורנט... המצפון המטורף כאשר אני לא מסוגלת עוד ושוב מתבוננת בחוסר חשק בפלאפון במהלך היום.

חייה על קפה.

ופתי בר.

וממרח חמאת בוטנים בכפית לקבל בוסט קטן של אנרגיה.

סופרת את הימיים לסופ"ש שאני יודעת שאז אני יכולה לישון שנת בוקר.

לפעמים אין חיבור.

כאשר קול בכי שוב מתחיל בלילה אני חשה שזה צורב עמוק בנשמה

גורם ללחץ

עצבים

אין לי בכלל שינה

כול פעם שמצליחה להרדים, בשנייה שאני מתחממת במיטה הבכי שוב מתחיל

מוציאה כול כך הרבה אנרגיה להתחמם כול פעם מחדש....

 

מתעוררת כול יום עייפה וקר לי... ממש קר לי....

עוד בוקר מתחיל מוקדם מידי אחרי לילה ללא שינה

אין לי סבלנות ואני נוזפת באכזריות "לא לגעת!"

אני מתחילה לרעוד....לבכות.... אני כבר לא יכולה עוד!

בעלי חוזר מטיול עם הכלבה "את שוב נותנת פקודות, זאת לא את... לכי לנוח, אני אחליף אותך"

מזל שהיום יום שישי!

אני חוזרת למיטה אך לא יכולה להירדם.

בוכה ורועדת מעייפות וקור למרות השכבות הנוספות...

זה לא נגמר

זה תמידי

העייפות

כול יום מתלבשת אותו דבר

ה'מדי אמא' שהלהיבו אותי בהתחלה עכשיו חשות כהזנחה, טרנינג מרוח בבננה

הגשם לא מפסיק

תקועה בבית

הבכי והדרישות והבלגן רק גדל וגדל

 

במהלך השבוע רק בסביבות 10 אני חשה את העייפות מתפוגגת ועוברת ממצב טייס אוטומטי לאמא אוהבת, מחבקת, מדגדגת.... ובהתאם מקבלת חזרה אהבה, צחוק, שמחה...

אוכלים יחד ארוחת צהרים ואז להשכיב לישון, אני מתעלמת מהכלים והבלגן ומכינה לעצמי קפה, מרימה לרגע רגלים, יש לי שעה לערך עד תחילת הבכי ואז עוד חצי שעה עד סיום השנ"ץ (לרוב בידיים)

ואז צריכה עוד כוחות לשרוד עד סוף היום

לפעמים הזמן לא זז. מתבוננת בשעון, עבר רק כמה דקות... אך אחזיק מעמד עד 5 כאשר בעלי מגיע הביתה? בעלי מתקשר, מאחר... רק צריכה לשרוד עד 7... עד השינה... למצוא אך להעביר את הזמן...

 

קראתי על זה הרבה, על דיכאון אחרי אימוץ... נושא די טאבו כי אך אפשר לא להרגיש מאושרים כאשר כול מה שחיכיתי לו שנים רבות מתגשם.

 

אחרי לידה יש הורמונים...

יש משפחה שיכולה לבוא לעזור, אחרי לידה כבר מקובל לדבר על דיכאון...

זה נורמאלי

רגיל

תקין

ואז חודשים, שלוש, ארבע אחרי לידה הכול כבר הופך לשגרה

כבר חשים התלהבות מהתפקיד החדש!

 

אבל אני לבד.

 

אז אומרים לעטוף את עצמכם בתמיכה

משפחה ואנשי מקצוע

בהתחלה בעיקר נשמרנו לעצמנו

במחשבה לבנות משפחה וקשר

בעלי היה חייב לחזור לעבודה אחרי שבועיים.

ממש הייתי לבד.

עם הזמן יותר ויותר רציתי לברוח כולנו לאי בודד

להיות רק אנחנו, המשפחה הקטנה שבנינו יחד

בלי עו"ס

בלי מבקרים מהעבודה שאין לי מה לדבר איתם

בלי חברים רחוקים שדורשים תמונות

בלי "עזרה" ממשפחה שחושבים שמקומם להסביר על הרגילי שינה בגיל הזה

 

 

ואז הזמן עובר

והמילה התומכת מהעו"ס עוזר

והתחלנו פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור ובקרוב ריפוי בעיסוק

המשפחה יותר יכולה לעזור

להביא אוכל, לשמור לרגע, לשחק....

חברה לוקחת אותי בערב למסעדה עם יין

ועכשיו אני מבינה כמה הייתי צריכה את זה.

כמה כולנו כמשפחה צריכים את זה.

 

 

עדיין לפעמים אני קצרת רוח ועצבנית.

ואז חוזר הכוח

עובר העייפות

צחוק קטן

חיבוק

והלב מתפוצץ מאהבה!

 

ככה זה אצל כולם? לכול מי שהופך פתאום להורים? החוסר ודאות... הפחד שזה לא אמיתי? החוסר ידיעה אם יש בכלל חיבור... העייפות שמביא לחוסר חשק להכול...

ימי גשם היו הכי קשים, תקועים בבית וכולנו מתחרפנים (כולל הכלבה)

ימי שמש לוקח לי זמן להתעורר למרות שאני ערה כבר כמה שעות ושותה שוב קפה שהתקרר ואז צריך עוד להתארגן, מעיל, לשים בעגלה, להכין נשנושים, בקבוק מים... ולקחת רגע נוסף בשירותים לפיפי... ככה בשקט לבד...

ואז האוויר הנקי והמרחבים הפתוחים וגני השעשועים הריקים והכול משתנה.

האושר חוזר

הכוח והשמחה

האהבה...

 

מתי זה יפסיק להיות מוזר? מתי זה יפסיק להרגיש לא אמיתי כמו סתם בייביסיטר?

מתי ארגיש כמו אמא???

 

 

מעין

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מעין686 אלא אם צויין אחרת