00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מלאכים שלנו

אזכרה שנה 16

עברו שש עשרה שנים, נוהגים לומר שהזמן רץ, בדרך כלל בקונוטציות חיוביות, כשרואים תינוק או ילד שגדל. מה נאמר כאן ועכשיו, איך עברו להם שש עשרה שנים.

היום זה א אדר ב'. יום השנה לפיגוע לפי התאריך העברי. 16 שנים בדיוק. ביום הזה לפני שש עשרה שנים נעצרו הזכרונות, הפסיק איסוף החוויות והזכרונות והתחילו הגעגועים. הגעגועים והמחשבות מה היה אילו? מה היה אם לא? מה היה יכול להיות אחרת? מלא שאלות שהתשובה לכולם לא קיימת.

מאז אותו יום כל אירוע, כל סיטואציה נמדדת בנוכחות החסרה ובשאלה מה ואיך היה אם היה פה עכשיו. לכל מקום שהולכים, לעולם לא נדע מה ואיך היה אם היה פה איתנו, אבל השאלות עולות, המחשבות מתעוררות. בכל מקום ומצב החוסר משפיע על הקיים. שום דבר לא יכול להיות שלם כפי שהיה יכול להיות איתו אילו היה פה.

אני מנסה לעיתים לחשוב מה היה בשנים האלה, איזה פער פתחנו מאז, כמה דברים שאנחנו מכירים ואסף לא מכיר ולא יכיר, אחרי פיגועים שקורים חדשות לבקרים אני מסתכל מה מתפרסם ואיך מתפרסם, ונזכר שאז לפני שש עשרה שנים היה לאסף טלפון נוקיה פשוט בלי שום פיצ'ר חכם, לא היה שום דבר להוציא ממנו מלבד ההודעה של המשיבון בקולו שלו, אני זוכר איך בשבעה קיבלנו תמונות שלא ידענו שקיימות, מהטיול השנתי, סרטון וידאו קצר, תמונה מהבית של חבר, מספר תמונות קטן, וכמה התרגשות הייתה לראות אותן. היום בטח היה לו מכשיר עדכני, בטח היו עליו אלפי תמונות , סלפיים, סרטונים, היה לו וואטסאפ ופייסבוק ואינסטגרם ומה עוד, אני זוכר שאז עברתי על המחברות שלו ופה ושם בשוליים היו כל מיני קשקושים וציורים , מה היינו מוצאים היום בפייסבוק? העולם נראה כאילו קפץ שנות דור והטכנולוגיה של אז כאילו מימי הביניים, ההפסד בזכרונות כולו שלנו.

השנה גם יצאו לשוק מוצרי עלית חדשים - מקופלת בלונדי ופסק זמן בלונדי – אפשר לטעום על שולחן הכיבוד מאחור, שנה שעברה הייתה אזכרת השוקולד והשנה זה רק השלמות קטנות להזכיר. השנה הנושא הוא זמן. משמעויות של זמן.

תמיד יש התלבטות האם להסתכל אחורה ולספר לך מה היה השנה או לנסות להסתכל קדימה ולראות מה מחכה לנו בעתיד בלעדיך.

השנה אני מסתכל קדימה ולאו דווקא בשמחה גדולה. כל שנה בנויה ממחזור של ימים, היום הזה, יום השנה, מתחיל את המחזור השנתי, אחר כך מגיע יום ההולדת ומייד אחריו יום הזכרון, ובינהם זרועים חגים ואירועים כאלה ואחרים.

השנה מתווסף עוד יום משמעותי וחד פעמי.

הצייר פול גוגן אמר "החיים הם בקושי יותר משבריר שנייה. כל כך מעט זמן כדי להכין את עצמך אל הנצח."

בתפילה "נתנה תוקף" שמושמעת בימים הנוראים מתוארים החיים במילים:

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,  וְסוֹפוֹ לֶעָפָר

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל

כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ

וְכַחֲלום יָעוּף.

כולנו רק ניצוץ בהיסטוריה, ויש כאלה שזמנם קצר אבל אורם גדול, איך נדע? לא נדע כי לא ניתן לו לאסף הזמן להראות את אורו, ולכן עלינו לוודא שאורו לא ידעך וימשיך ויאיר.

ובכל זאת הזמן עובר, חיפשתי קצת טקסטים על זמן וכמובן שיש את "קצר פה כל כך האביב" של דוד גרוסמן, שמבין את זה טוב כמונו.

גרוסמן כתב על בנו שנהרג במלחמת לבנון השניה

קצר וחטוף ושובר את הלב 
לחשוב שהוא תכף ידעך 
מבטו רק נפקח 
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח

קצר פה כל כך האביב.

אלא שאחרי האביב הקצר אנחנו נשארים פה והזמן ממשיך לעבור.

וכאן אני מבקש ברשותכם הקהל הקדוש שנאסף לשמוע שיר אחר על זמן, שיר ברזילאי שתרגם אהוד מנור, השיר מדבר על הזמן כתקופות של אושר ושל עצב וכאב. השיר מתאר את האושר וכמה הוא קצר ועדין אך לא את העצב, כי את העצב לא צריך להסביר ולתאר, בטח לא למי שחווה אותו.

========== כאן להשמיע שיר =====================

https://www.youtube.com/watch?v=2LLLAgJbyrw

 

העצב אין לו סוף
לאושר יש ויש
אושר הוא נוצה קלה ברוח 
שרגע מעופפת באויר
על כנף הרוח
נשאת עד שתנוח
קלים חייה וקצרים כמו שיר

כל שנה יש שני ימים שבהם חל שוויון היום והלילה, שיוויון האור והחושך, השנה מתווסף עוד יום משמעותי וחד פעמי.

השנה בעוד כמה חודשים נגיע ליום שוויון החיים , כמאמר השיר לשיוויון האושר והעצב, ומשם העצב ימשיך ויגדל כי לעצב אין לו סוף – לאושר יש ויש.

הפיגוע לפני שש עשרה שנים אירע חמישים ושלושה ימים לפני יום ההולדת השבע עשרה של אסף , אלה היו חייו של אסף מהיום שנולד, שבע עשרה שנים פחות חמישים ושלושה יום. והשנה בעוד כמה חודשים (תאריך 11 לינואר 2020 ) יהיה יום השנה השבע עשרה שבו אירע הפיגוע פחות חמישים ושלושה יום. זה יהיה היום שבו נספור את אותו הזמן בדיוק שהיינו עם אסף ואת הזמן שהיינו בלעדיו. שיוויון החיים , הזמן שאסף חי איתנו והזמן שחיינו בלעדיו משתווים.

יום שוויון החיים שבו האושר שבא אל סופו למשך רגע קצר אחד, חלקיק שניה, האושר ישתווה לעצב שבא אחריו, ומשם ואילך העצב ימשיך כי

העצב אין לו סוף
לאושר יש ויש
אושר הוא כמו אגל טל בדשא
שקוף ומתנוצץ באור חמה
זוהר בדשא
בכל צבעי הקשת
יורד כמו דמעה בנשמה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל AngelsDad אלא אם צויין אחרת