00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקי ואני

פיית הסיפורים

 

לא בא לי לכתוב סיפור עצוב.אמרתי בשקט לעצמי במסגרת תירוצים למחסום הכתיבה שהגיע אלי לביקור לא רצוי ומנע מ חברי הסיפורים לבוא לבקרני. בהתחלה התייחסתי אליו בביטול מוחלט ויותר מכך לגלגתי אודותיו 'אתה מאד מקורי  אתה יודע , תירוץ כמוך לא ראיתי עדיין' אך אחריו הגיעו כול אחיו התירוצים אחד אמר שמשעמם אותו לכתוב ואחר שקל לו מדי .או קשה לו.תירוצה אחת אמרה שלא אוהבת אחרת אמרה שמעדיפה לרקוד/לצייר/לפסל /לנגן/כיד הדמיון הטובה עליכם.תירוץ גבוה במיוחד אמר שצוחקים על הספורים שלו ואחר נמוך במיוחד אמר שהוא מתקשה בשפה כי הוא לקוי למידה ועוד ועוד ועוד אז בסוף היום כשרבצתי מעולפת ליד המחשב ששידר אלי בקצב מונוטוני את השיר הישן נושן: ימין ושמאל . רק חול וחול.. .הבנתי פתאום שהתירוץ הזה הינו ממש כמו פלג מיים צוננים וזכים עבורי.הוא רענן והוא מקורי והוא בהחלט עכשווי .אבל ליתר בטחון על מנת לראות אם אני יכולה לסמוך עליו .. שאלתי אותו מה  זה סיפור עצוב בשבילך?השאלה הזו הפתיעה גם אותי באמת . מה זה סיפור עצוב בשבילי     ..? האם סיפור שגורם לי ל עצב יגרום גם לאחר להעצב. האם כולם נעצבים מאותם דברים?

ואז חשבתי שזו שאלה גדולה מדי ואני לא יכולה לקחת על  עצמי לבדוק  את הסיב ות לעצב  בכול אוכלוסית העולם, וגם לא בקב' האוכלוסייה המטורפת שחיה בארצנו הסחרחורת, אני ,רק על עצמי לספר ידעתי .אז מה גורם לי להיות עצובה? אני 'אזרום עם תירוצשק'ה ונראה אם אוכל לעזור לו, ובכן אלוף העולם בגרימת עצב וצער הוא המוות,על זה אני חושבת כ ולם יסכימו.אבל יש המון סוגים של הדבר הנוראי הזה.,

מות של אדם קרוב גורם לי לצער עמוק שמלווה את הפחד שלי שנולד עימי מהמוות. כנראה רמות ההבנה שלי לא מותאמות למשהו כה מופשט  אך יחד עם זאת כה מוחשי. אינני מסוגלת להבין איך זה שמישהו שחי איתך ודיברת איתו וצחקתם ביחד וכעסתם לפעמים זו על זה או זו על זו איך זה שלפתע פתאום אין בו רוח חיים? היא שכבה במיטה כאילו ישנה וראיתי אותה ודיברתי איתה אבל היא לא הייתה בעולם שלי.

 'אמא ,אמא,תתעוררי תפתחי את העיניים שלך,לא מתאים לך לישון ככה באמצע היום, למה את עושה לי את זה .אל תמו תי את יודעת שאני מפחדת מהמוות'

או כשהייתי אילמת מצער ליד אחותי שכבר לא נלחמה,ראיתי שהיא ויתרה. ואולי גם אני ויתרתי כי עמדתי שקטה למרות שהייתה תקועה לי בגרון צרחה נוראית ואיומה שקרעה אותי מבפנים אבל לא יצאה ואולי אם הייתה מצליחה ל צאת צביה הייתה היום מדברת בטלפון איתי והינו מתווכחות על פוליטיקה, למרות ששתינו חשבנו אתו דבר.והינו צוחקות משטויות.  ואני הייתי אומרת לה שלא מתים כול כך מהר ואין לה מה לדאוג כי אין לה כלום זה  הכול בראש שלה. אז עוד לא ידעתי כמה מהר אפשר למות.

אז זהו שסיפורים כאלו אני לא רוצה לכתוב.לאנשים יש מספיק צרות בחיים הם לא כשאני מחפשת ספר בספריה או בחנות ספרים, אני בודקת שהסוף שלו יהיה טוב

אמנם לא כול סוף טוב הוא טוב לפי המחוון שלי, א בל את זה אני כבר משאירה למסע הקריאה שיגלה לי אם זהו הסיום שחיפשתי או שהוא בגדר מתחזה עלוב נפש שיעשה הכול על מנת להפיל קוראים נאיבים כמוני במלכודת, מפני שהסיום של הספר צריך להיות לא סתם טוב אלא טוב באופן כזה שאני שוכחת את כול הצרות  שהיו בדרך המפותלת של הגיבור/ה ואני יוצאת שמחה ואופטימית כאילו אין דבר כזה עצב בעולם או יותר נכון כאילו שום עצב בעולם לא יצליח להפיל אותי לתוכו.

'את מתכונת כזה טוב כמו באגדות ובמעשיות ?' שמעתי את קול הפעמונים המרגיע והקסום.הזכור לי ממקומות רחוקים בזמן ובמקום.הוא שיחק במחבואים עם ציפורי השיר הקטנות שאהבו מאד את עצי הערבה המוקפים בסבך של שיחי פטל קוצני עד כאב  שפריו האדום העסיסי היה משכיח ומוחק כול שריטה ,כול פצע ,כול כאב.הם הגנו על נחל

חבוי שהיה מקום מסתור לכול הפלאים.שם היו הפיות .המכשפות,הגמדים .ועוד יצורים שהתבישו מאיתנו האנשים הרגילים.ובין כול הפיות היתה שם גם פיית סיפורים שהייתה מספרת לי בקולה המופלא סיפורים יפים .' נכון סיפרתי לך סיפורים יפים ,מאד יפים , אבל היה בהם  גם עצב. גיבורת הסיפור סינדרלה התיתמה מאימה .היא הייתה

 יתומה,את שומעת אותי : י ת ו מ ה! הפחד הכמוס ביותר שלך היה שאימך תמות ,

תעלם  פתאום מהעולם כמו שנעלמה אימא של חגי,חברך הקטן  לכיתה, ואת לא האמנת שדבר נורא כזה באמת קרה? עד שיום אחד הלכת ושאלת את המטפלת שלך בבית הילדים,אם אימא של חגי באמת מתה והיא צעקה עליך ואמרה לך שזו עובדה ולא עושים צחוק מדבר כזה ועוד כול מיני מילים שאת ל א זוכרת וגם אני לא ,היא לא הייתה מהחולמים ולכן לא הבינה אותך.

'את צודקת' עניתי לפיה שמזמן כבר לא שמעתי את קולה 'זה באמת סיפור עצוב,איך הוא הוסתר ממני כול כך בקלות עד שטעיתי ,וחשבתי שאם היא מצאה נסיך יפה תואר ואוהב היא מוגנת ובטוחה והיא לא תהיה עוד לעולם עצובה.

איך זה קרה שהולכתי שולל ונפלתי למלכודת הסיום הטוב כול כך בקלות.?איך זה קרה?

אולי אני בחרתי כזו בחירה לראות רק את מה שאני רוצה? מה את חושבת?'

 ולא קיבלתי תשובה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עמי128 אלא אם צויין אחרת