55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לאלי

עולם הפנאי

זיכרון גורלי

זה היה מזמן, אך חי בזיכרוני כאילו זה היה אתמול.

בדרך לעבודה נפגעתי בתאונת דרכים כהולכת רגל ולפרק זמן איבדתי את הזיכרון לטווח קצר.

הייתה זו תקופה בה לא נרשם מידע על כל רגע ורגע שעבר עליי בזמן שהתרחש, על כל חוויה שחוויתי. גם הדברים הכי חשובים נשכחו מיד. שום תחושה והרגשה שהתלוותה לחוויה (כאב, שמחה, צער, הנאה וכו') – אחזה בי.

המידע ריחף בחלל האוויר כבועת סבון ופקע לאחר זמן קצר כאילו לא התרחש מעולם.

זה נראה כמקום לא רע להיות בו. אולי מושלם.

האומנם?

 לא, ממש לא. בדיעבד, היה זה גן עדן של שוטים, אלא שאני לא ידעתי. לא זכרתי שאיני זוכרת.

ייחודנו מתבטא ביכולת המתוחכמת שלנו לנוע מחשבתית על ציר הזמן. בין אירועים שקרו בעבר לאופן בו אנו מדמיינים ומתכננים את העתיד, לעיתים על סמך אותם אירועים מהעבר. יכולת שהופכת אותנו לאנושיים.

היכולת הזו לקפוץ אחורה אל העבר האישי שלנו, וגם קדימה בזמן ולדמיין תסריטים שעשויים להתרחש בעתיד מתרחשת בזמן ההווה, כך שלמעשה היא החוליה החשובה המקשרת בין העבר לעתיד. בה אנו נוסעים בזמן חיינו.

ואני באותה עת נסעתי על ניוטרל. צפתי על פני החיים לא טבלתי בהם.

לא זכרתי כמעט דבר ממה שהתרחש באותם רגעי הווה בחיי. זכרתי אירועים  עובדתיים מהעבר, אך לא נוצר עבר חדש.  איבדתי את היכולת לחלום. 

עתיד ? לא קפצתי אליו בזמן. לא תכננתי מה אעשה, לא דמיינתי איך יראו חיי, לא היו לי חלומות, לא היו לי אשליות, לא היו לי פנטזיות. היכולת הזו שהיא אינסופית נעלמה לי.

לא התקיים בי המתח שבין הדמיון למציאות.

חיי התנהלו בתוך קוביה מאוד מצומצמת בעלת גבולות ברורים.

זוכרים את הסרט 'ממנטו'. לא הגעתי למצב הקיצוני של גיבור הסרט, אך כשצפיתי בו ידעתי מה עובר עליו כי הייתי שם.

למזלי, לאט לאט הזיכרון חזר אליי ונטבע בתוכי בחלוף הזמן, ואיתו האפשרות לנוע שוב על ציר הזמן.

היום כשאני חושבת על אותה תקופה אני שואלת את עצמי -  

איזה טעם יש לחיים שאין בהם זיכרונות,  ובעיקר שאי אפשר לחלום, לחיות באשליות, לדמיין ולפנטז על העתיד?

בלעדי העתיד שם טמונים זרעי התקווה גם אם אין הבטחה, אנו בבחינת חיים – מתים.

עם זאת, אם הזיכרון לא היה חוזר אליי, לא הייתי יודעת על כך, ואולי בזאת נעוצה נחמה פורתא.

 

 

*מי שאחראי במעגל הזיכרון לקליטת המידע בכל רגע נתון הינו ההיפוקמפוס .פגיעה בו גורמת לבעיות בזיכרון הדקלרטיבי.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לאלי בילוי תרבות אלא אם צויין אחרת