55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פה ושם ושוב פה

פרייבט

פרייבט

ואלה הם רשמיי מהחזקת מכונית פרטית ליום אחד:

כמעט תאונה, יותר מפעם אחת, וזאת למרות שמעולם (חוץ מנשיקה קטנה בתור בכניסה לחרמון לפני כעשור שאפילו לא כללה החלפת פרטים) לא עשיתי תאונה. 17 שקלים שהלכו להם על חניה (וזה עוד בזול כתושב תל אביב). חצי שעה של חיפוש חניה. פקקים ביציאה מתל אביב. פקקים בכניסה לתל אביב. צפירות מכל הכיוונים. תנועות ידיים שלא מבשרות טובות. תאונה של שתי מכוניות שנצמדו יותר מדי זו לזו בפניה ימינה ושצריך לעקוף בזהירות. עצבים רופפים. עצבים משתגעים. קור בכניסה בבוקר. חום בכניסה בצהריים. וכל זאת בנסיעה קצרה יחסית לאשדוד ובחזרה.

בקיצור, אני ממש מתקשה להבין את אלה שמחזיקים רכב בתל אביב. אני ממש מרחם על אלה שנאלצים להיכנס לעיר מהפרברים עם רכבם. הם משלמים על אחזקת הרכב, על הדלק, על הביטוח, על החניה, אבל מעל הכול הם משלמים על פגיעה ממשית, יומיומית באיכות חייהם.

רבים מתלוננים על התחבורה הציבורית, ובמידה רבה של צדק אם משווים אותה לנעשה באירופה או באמריקה, ולמרות זאת באמת שעדיף לדעתי לנסוע בתוך העיר באוטובוס. נכון שלוקח יותר זמן לאדם להגיע למחוז חפצו ושהאוטובוס מיטלטל וצפוף לעיתים, ובכל זאת נראה לי שהסרת האחריות לנהיגה שווה את זה.

כן. המציאות הזו של הליכה נעימה בבוקר לעבודה שהפכה לשגרה כבר השכיחה ממני את כאביי הנסיעות של האנשים. נו, אם יש דבר אחד טוב שמבחינים בו ביום, ראוי לציינו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פה ושם ושוב פה אלא אם צויין אחרת