00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

הילה של מלכות או צופן צבאי

הילה של מלכות או אולי צופן צבאי
11/08/2009 23:26:06
היא לא ידעה דבר , הוא לא סיפר לה מאומה, שמר את זה בסוד שנים רבות כמו שנשבע להם,רק בלילות חיבק אותה חזק ובלי שתחוש בכוונותיו הכין אותה לבאות.
 
הרכב עצר בשתי חריקות גלגלים ליד שער הבית, שני גברים לבושים חליפות שחורות ירדו ממנו ופתחו את השער. נהג הרכב נשאר יושב ליד ההגה.
צלצול פעמון חזק קרע את דממת הבית הגדול בעל שתי הקומות.
האשה לבושה חלוק בית ארוך המכסה על כרסה התופחת , השתיקה את הילדים ופסקה להגיש את ארוחת הצהריים. היא פנתה לעבר דלת הבית ופתחה אותה לאט, הציצה מעבר לחריץ הדלת הפתוחה מעט, ושאלה בערבית,"שו בתרידון? "כלומר , מה אתם רוצים, הגברים ענו לה בשאלה, "ווין זיווג`וק?",כלומר , איפוא בעלך, פני האשה חוורו והיא לא וויתרה על שאלתה, "מה אתם רוצים?",אבל הגברים פרצו לבית, תרו בכל חדרי הבית, תפסו את הבעל, תלשו את גוף המזגן ואמרו, "זהו מכשיר הקשר של בעלך, הוא אותת והעביר סודות מדינה, והוא יבוא אתנו למעצר".
 
הילדים ששמעו את הוויכוחים והשאלות, רצו בבהלה ואחזו בחלוק אימם, הבן הבוגר רץ לעבר הגברים בחליפות, אחז בבגדיהם וזעק, "לע,לע" כלומר לא,לא, "אל תקחו את אבא הוא לא עשה כלום, אני רוצה את אבא שלי " התיפח, אך הגברים הדפו אותו והמשיכו לעבר המכונית.האם קפאה במקומה, ביטנה הטופחת נעה מצד אל צד כזועקת אף היא. דמעות זלגו על פניה המתאדמים, ובדרכם התאדו מחום לחייה. פתאום יצאה צעקה חזקה מגרונה וגופה שח והתפלש בעשב הירוק שבחזית הבית.
דקה של שקט היתה בטרם הילדים הבינו מה קרה.
הגברים בשחור השאירו את האשה על הדשא הרטוב ,שרק לפני שעה הושקה וטופל ביד נאמנה, ועזבו עם הבעל המתחנן לחיי אישתו.
 
הילדים הבוכיים רצו להביא כוס מים לאם השרועה לידם, שפכו את המים על פניה וליטפו ידיה.
משהאם שבה להכרתה, אספה את ילדיה וישבה לתכנן מהלכיה, היא ידעה שעם אנשים כאלה יהיה קשה להלחם, אך היא לא ויתרה.
עם רדת ליל,בשוכבה על יצועה בודדה ורועדת ,ליטפה את הכר של בעלה, נשמה את הבושם שהשאירו שערותיו ,חיבקה את הכר והתקשתה להירדם.
 
עם אור ראשון,היא שלתה את כל הזהב מידיה ומביתה, ופנתה אל איש הדת המוסלמי, שבעלה עזר לו רבות.
 
כל הדרך מביתה ועד ביתו של הקאדי, שפתיה מיללו תפילה וליבה דפק בחוזקה וכמעט נתלש מגופה, ביתו של איש הדת המוסלמי, היה לא רחוק מביתה, ומדי פעם היתה מביאה לו מתבשיליה שאותם אהב מאד.
היא נקשה נקישות קלות על דלת ביתו, והשק הקטן בידה, הדלת נפתחה ואשה קטנת קומה ועבת בשר פתחה לה את הדלת.
בקול חלש אך בוטח שאלה לאיש הדת הגדול, היא שיערה בליבה, שהוא יעזור לה במצוקתה.
האשה עבת הבשר הובילה אותה אל חדר גדול שתקרתו גבוה מאד, ובמרכזו, על כסא גבוה ורחב, מרופד בבד קטיפה אדום, יושב הקאדי המכובד.
היא ישבה על כסא נמוך בסמוך אליו.
"מה מביא אותך אלי היום סלי?", שאל בקול ידידותי.
היא פתחה וסיפרה לו את כל שקרה לבעלה, וביקשה שיעזור.
 
פני הקאדי לבשו ארשת רצינית ולא ידידותית. גופה של סלי נשען לאחור, מחכה למוצא פיו, אך איש הדת לא הביט בפניה, ואמר, "אראה מה אוכל לעשות".
היא הפצירה בו להבטיח לה לעזור, אך האיש מאן להבטיח.
היא  ונפלה למרגלותיו, נושקת לכפות רגליו הנתונות בתוך נעלי בד שחורות, מתחננת ללא הרף , אך המוסלמי לא מבטיח.
 
סלי פותחת את השק הקטן שבידה ומראה לו את כל הזהב שברשותה, מושיטה לו ומתחננת שרק יפדה את בעלה מידי המשטר הארור הזה.
המוסלמי לקח בעדינות את השק, הרים את סלי באיטיות והושיב אותה על הכסא הנמוך ממנו ואמר "אני מבטיח לעזור",אותת לאשה שפתחה לה את הדלת לגשת אליו.
האשה הקטנה עם המטפחת המפוספסת וצמידי הזהב המרשרשים בכל תנועה שהיא עושה, ליוותה אותה החוצה, ולחשה באוזנה "סלי את יודעת שהם אסרו עוד שמונה יהודים",עיני סלי נפערו לרווחה בתוך חוריהן, היא השאירה את האשה עבת הבשר ליד הדלת ורצה חזרה אל הקאדי,התפלשה לרגליו, נשקה לכפותיהן, והתחננה לנפש בעלה.
איש הדת, הביט באשה הנושקת לרגליו, ולא הבטיח דבר, רק הרים אותה בעדינות , הביט בעיניה הדומעות ואמר "סלי, הימים ימים קשים מאד, מלחמת היהודים זרעה אימה במדינה, והשליט וסגנו סאדאם , אנשים חזקים ואמתנים, אך אני מאד אשתדל לעזור לך".
 
ידיה רעדו וכל גופה ביקש לצנוח שוב לרגליו אך האשה הקטנה הביטה בעיני סלי ומשכה אותה החוצה, לטפה פניה, וניגבה ידיה בשמלתה.
 
ביטנה של סלי זעה בחוזקה כמבקשת לצאת, סלי לא נתנה דעתה לעובר אשר משתולל בגופה, מחשבותיה נעו אל תרחישים אשר יבואו עליה, והיא לבדה עם שלושת ילדיה הקטנים, מה כבר בכוחה לעשות אבל היא לא תוותר.
 
בלילה בשוכבה במיטתה, ראתה בדמיונה את בעלה שב הביתה ובידו זר ורדים אדומות כמו שהיא אהבה, רץ לעברה ומחבק אותה בחוזקה, לוחץ את ביטנה ומרגיש אף הוא את העובר הקטן נע על פני ביטנו הוא. היא מרגישה את שרירי זרועותיו החזקים איך לוחצים על גופה ושולחים חיצים של חום בכל אבריה, פיהו ושפתיו העבות נצמדות אל שפתותיה ומוצצות את המתוק שלה.עיניו הירוקות נעצמות בהנאה והיא מתמכרת לסם הזה.
היא מתנועעת בתוך הסדין העשוי מקלעת משי יקרה, ומדמינת אותו לידה חובק את כל גופה וידיו נחים על ביטנה. היא חשה כבתוך הילת מלכות.
 
קול בכי חרישי מהחדר הסמוך קוטע את קו דימיונה, היא קמה ורצה לחדר, בנה הבכור שטרם חגג ,בר מצווה, מיבב ומכסה פניו בכר הצבעוני, היא מסירה את הכר ולוטפת שערו הזהוב, נושקת לו על מיצחו ואומרת" אל תדאג ,בני, אמא תעשה הכל לשחרר את אבא",מכסה אותו וחוזרת למיטתה לחלום את העבר.
 
סלי התרוצצה בין כל מכריה המוסלמים, אך אף לא אחד מהם הבטיח דבר.
היא ישבה בביתה, שפופה מרוב ציפיה, מחזיקה בידה ממחטה ומושכת ומושכת בה, קורעת בה קרעים בידיה החשופות עד שנוצרים חתכים זעירים ומדממים בתוך אצבעותיה.
 
מתוך הרדיו נשמעים דיוני משפטם של תשעה יהודים נאשמים בבגידה בארצם.
השופט קורא לעדים בזה אחר זה,עד לתורו של בעלה, פיני, להעיד, הוא מבקש לזכותו " לא בגדתי, לא היה לי משדר, זה מנוע של מזגן" הוא אומר.
ידיה של סלי מתמלאות דם, היא מנגבת בקרעי המטפחת וממשיכה לעשות בה שפטים.
 
השופט לא  מתיר לפיני להמשיך ולדבר, מאשים אותו ושולח אותו לשבת.
 
בעוד היא מקשיבה לרדיו, היא שומעת צהלות אנשים, מריעים רוקדים ושרים, סלי לא נותנת דעתה לזה וממשיכה להקשיב.
התרועות מתגברות ונשמעות כחגיגה גדולה ומלאת קהל.
בעוד דברי שאר הנאשמים נשמעים, היא יוצאת לפתח ביתה ומציצה אל ההמון המריע, אנשים רצים ברחובה אל עבר ההתקהלות, היא עוצרת אחד מהם ושואלת , לאן מועדות פני כולם, המוסלמי הביט בה ושאל," את סלי אשתו של פיני?", "כן"ענתה, הוא הביט בה ולא אמר דבר, רק פניו התעוותו והוא נשך את שפתיו ועזב.
 
ליבה של סלי ניבא לה רעות, היא לא רצתה ללכת לכיכר המרכזית, רגליה רעדו, היא הרגישה דקירות עזות בביטנה,חשה ברטיבות חמה בין רגליה ההולכת וזורמת ללא שליטה. מחנק השתלט בגרונה ונשימותיה נעשו מהירות, ידיה אחזו בשער הברזל ותמכו בגופה המתנדנד, מסך שחור נפרש לעיניה, כשהבינה שאיש הדת לא עשה דבר.
 
 
 
הילה של מלכות או צופן צבאי - חלק ב (חלק א בע` 4 )
11/08/2009 23:24:07
הקריין ברדיו זעק בקולי קולות, "ככה יעשה לבוגדים במדינה",וקול ההמון המריע נשמע ברקע, מוות לבוגדים, מוות לבוגדים !, התמונות בטלוויזיה נעו באיטיות, תמונה אחר תמונה, בשחור לבן, שחור ולבן.
תשעה עמודים דוממים,תשעה חבלים קצרים, ותשעה שקי יוטה שראשי גברים נופלים מתוכם ומטלטלים מסקילות האבנים שנזרקות עליהן.
ההמולה והשימחה העלו ענני אבק שכיסו את שקי היוטה ושינו את ציבעם, החגיגה בשבילהם לא ניגמרה, אך בשבילה היא תמה ומסע היסורים רק מתחיל.
היא מאנה להביט במסך הקטן, ברדיו, המשפט הרי היה מוקלט על מנת לבלבל וכדי שבלילה בחשכה יוכלו לבצע את זממם בלא מפריע.
 
אז מה נשאר לה ., הוא היה אהבת חייה ומשאת נפשה מילדותה.נער יפה תואר, שיער בלונד שטני, עיניים ירוקות גדולות , עור בהיר ומגולח למשעי.
היא הייתה מחכה לו, יושבת על סף דלת ביתה ומביטה לעבר ביתו שממול, כשהיה חוזר מלימודיו, היא הייתה מלווה אותו לשער גינתו בפסיעות קטנות ומדודות.
 
הסדינים במיטה בהקו בלובנם , אחיות בלבן הסתובבו סביבה,דקרו אותה, הזריקו חומרים, החליפו מגבות, שאלו אם כואב לה, היא לא ענתה, אמרו לה תלחצי, היא לא הקשיבה, הם לחצו ולחצו על ביטנה עד שראש העובר ביצבץ החוצה.
 
היא לא הייתה איתם, לא כאב לה, לא חשה דבר, לא שימחה, לא עצב, היא לא הייתה איתם.
 
התינוקת היגיחה לעולם בלי אבא, עם שני אחים ואחות, עם אמא כואבת, וארץ נכר.
 
שקית האינפוזיה טיפטפה לאט, טיפה אחר טיפה, וכל טיפה נימהלה בדמה הבוער של סלי.
לידה, מי הרגיש לידה ?, אומרים שלידה זה דבר טוב ומרגש, לא כך היה.
"את רוצה לראות את התינוקת ?" שאלה האחות, סלי לא ענתה, היא לא הייתה שם.
האחות לקחה את התינוקת ועזבה את סלי, ואחות אחרת טיפלה בה,  ולא שאלה אותה דבר.
 
בתום ארבעת ימי הלידה, סלי חזרה לביתה, אל הבית הריק אל הזיכרונות אל ילדיה הכמהים לחיבוקים ועם תינוקת חדשה.
סבתא שרה, אמה של סלי באה לעזור, יום יום פקדה את ביתה, טיפלה בילדים, בישלה , כיבסה ומעט הפיגה את הבדידות,והעצבות.
הילדים אהבו להתקבץ ליד הסבתא צמאים לחום ולאוזן קשבת, והיא הייתה שם בשבילם.
היא עודדה את סלי לחזור ולתפקד, לטפל בתינוקת שהייתה דומה מאד לאביה.
 
בתום הילולת הגרדום, שקטה הארץ, וצמאי הדם חזרו למאורותיהם.
סלי מיעטה לצאת לרחוב, לילדים הוצמדו מלווים לבית הספר ונראה שהייתה רגיעה כלשהי.
 
יום אחד כשסלי ישבה בחדר האורחים הגדול שלה, נשמעה נקישה בדלת, היא התחלחלה, נקישה מוזרה, מתמהמהת קמעה ושוב נקישה, סלי ניגשה לדלת הביטה בעינית וראתה שני גברים בשחור ממתינים. כבס עלה בגרונה, ידיה רעדו, וראשה סב לצדדים. היא הביטה שוב וראתה חבילה בידיהם, היא פתחה אט אט את הדלת, ונעצה מבט שואל בגברים, "הבאנו לך מכתב מפיני בעלך !" אמרו, והושיטי לה אותו, הביטו בה במבט רחום והלכו.
 
סלי לקחה את המכתב ורצה אל חדרה, סגרה הדלת ופתחה בגעגועים את המכתב.
היא ישבה וקראה וקראה שוב ושוב את הכתוב כשדימעותיה מרטיבות את הנייר הדהוי שבידה, היא שלפה את כל הדפים מהמעטפה, ומשהו נפל על הרצפה והתגלגל, היא התכופפה, חיפשה תחת המיטה, שלחה ידה והרימה ......טבעת הנישואין שלו, הוא שלח לה את הטבעת שהיא קנתה לו, היא נשקה לטבעת ודחפה אותה בתוך חזייתה ליד ליבה, אולי הוא אי שם חש אותה.
העבירה ידה על שדיה כמו שהוא היה עושה, המשיכה הלאה לעבר ביטנה,ירדה וירדה בתשוקה עזה כאילו ידו הייתה פה,נשימותיה נעשו מהירות , לחות עלתה בגופה, ואנקה יצאה מגרונה.הוא היה שם לרגע , והשחור חזר לעטוף אותה את כולה.
 
סלי המשיכה בחייה הרגילים למען ילדיה, כשהעצבות לא משה, לרגע, מנפשה.
 
כשנתיים לאחר מכן, בעוד היא יושבת במטבח ומקשיבה לרדיו, הקריין מזכיר את מלחמת היהודים, ואומר שהם עוד יתנקמו בהם.
הפחד השתלט בבית והאוויר נעשה קר וחד, פתאום נשמעה ברחוב המולת אנשים מתרוצצים והפעם אין צהלה ולא שימחה רק רחש התקהלות של אספסוף.
סלי רצה החוצה עם סינור המטבח שעל גופה וקערת המחית בידה, "מה קורה פה ?" שאלה את הרצים, "אשה נדרסה ברחוב, אני חושב שהיא מתה, אמר אחד מהם.
סלי זרקה את הקערה ורצה בכל כוחה עד, כמעט סוף הרחוב, הדפה את האנשים המכתרים את האשה, פתחה את מעגל העומדים, ובמרכז, הייתה אשה קשישה כבת שיבעים, שוכבת על פניה, דם רב ניגר מראשה, ואיש אינו עוזר.
 
היא התקרבה אל האשה בפסיעות קטנות, הושיטה את ידה לעבר כתפה, וברעד הפכה את פלג גופה העליון.
פני האשה כאילו הביטו בסלי ואמרו "הם, הם שדרסו !".
" אוי, אמא !" זעקה סלי בקול שבור.
 
 
רחלי
 
 
חלק א  בעמוד  13
 
 
חלק ג  בקרוב
 
2008
 
הילה של מלכות או צופן צבאי-פרק ג'
 
 
 
סלי חיבקה את טבעת בעלה והצמידה אותה חזק אל ליבה. היא כל כך רצתה שהגלגל ייסוב לאחור ובעלה יחזור לחיקה.
 
היא שכבה על מיטתה מכורבלת כעובר ברחם אימו מנסה לחנוק את דימעותיה ואת מחשבותיה אך ללא הועיל. היא בכתה חרישית לבל תעיר את התינוקת החדשה, דימעותיה הרטיבו את הכרית ומחשבותיה נעו לְעֵבֶר הֶעָבָר.
 
 
 
הרגע שוב חזר אליה, רגע הניתוק מפיני , היא הייתה בטוחה שזו טעות וגם הייתה בטוחה שהיא תוכל לעזור לו, כן גם כאשר באו אליה שני סוהרים, מחמוד ואחמד באו לאמר לה שאכן תוכל לעזור לו.
 
סלי את רוצה לעזור לפיני
בוודאי בטח בטח איך אבל איך ?
תלבשי שמלה יפה ותתאפרי ותבואי איתנו.
 
 
סלי הייתה בטוחה שהנה באה הישועה, היא נזכרה איך רצה אל חדר השינה ומיהרה ללבוש את השמלה שפיני אהב, שמלה פרחונית , פרחים אדומים על רקע ירוק . המשיכה אל עבר הטוואלט שלה איפרה את פניה העגולות ועיני האיילה הפקוחות לרווחה, את אפה הקטן היא פידרה עם הפודרה הבהירה שלה המתאימה לפני החרסינה שלה.
 
כן היא הייתה מוכנה במיטב תכשיטיה , בגדיה ויופיה המיוחד.
 
אני מוכנה
בואי איתנו תעלי לרכב
בשמחה
את יודעת שאת יכולה לעזור לו ואפילו נפגיש אותך איתו היום
מה באמת אוי אללה עזר לי.
לא אללה אנחנו נעזור לך
 
 
סלי דחפה כמה שטרות לכיסם של השניים וישבה בדומיה ברכב.
 
הם התניעו את הרכב ונסעו. מחמוד ישב לצידה וכל הזמן הביט בה. הוא קרץ לאחמד וחייך.
 
 
 
הרכב עצר ליד בניין בית הסוהר השמור של המשטר הדיקטטורי. ליבה של סלי החל לדפוק בכל אונו וכמעט פרץ מחוץ לשמלתה של סלי.
 
 
 
הרגע הזה הביא עימו פרץ של בכי חרישי כשנזכרה בו. לא יכלה לעצור את שטף הדמעות והיא נשכה את שפתה כל כך חזק עד שפצעה אותה ודם רב ניגר על כריתה.
 
היא כל כך האמינה להם כל כך רצתה לפגוש את פינו ולספר לו על העובר הקטן שבביטנה.
 
סלי משכה את השמיכה וניגבה את הדם משפתה והזכרונות לא הרפו.
 
 
 
אחמד ומחמוד משכו את סלי החוצה ודחפו אותה אל הכניסה.
 
יוּסִיף זה אנחנו תפתח את השער.
הבאת את האשה הזו
כן כן יאללה תפתח
 
 
יוסיף פתח את השער והם נכנסו פנימה. עברו מסדרון ארוך כשבצדיו עמדו סוהרים, הביטו בשלושה שעברו שם וציחקקו.
 
היא לא נעלבה היא הייתה נחושה לעזור לבעלה גם תמורת כבודה.
 
השניים הכניסו אותה לחדר אחד שפרגוד עבה חילק אותו לשניים. היא לא שמעה שום רחש מצידו השני של הפרגוד. ליבה ניבא לה רעות. בחדר לא היו כסאות ולא היה דבר.
 
אָשְרָף אתה בא כבר יאללה בוא !
היא כבר פה ?
אָיְיוָוה, יאללה תָּעָל ! ( כלומר כן בוא)
 
 
אשרף בא מאחורי גבה דחף אותה והשכיב אותה על הרצפה.
 
מחמוד תפש את שתי ידיה ולחץ אותם בברכיו.
 
מה קרה לכם הבטחתם לי להפגיש אותי עם בעלי ?
יאללה  יה מרה מה את מבינה (מרה זאת גברת)
 
 
הם התחילו להפשיט אותה משימלתה היפה מתחתוניה וחזייתה. השאירו את סלי ערומה על הרצפה.
 
יאללה פיני אתה שומע את אישתך - אמר אחמד
אתה מודה שהיית מרגל לטובת ישראל - אמר מחמוד
פיני יא פיני אישתך ערומה על הרצפה והבטן שלה נפוחה- ענה אשרף
 
 
סלי רעדה בכל גופה במיטתה והתפללה שאף ילד לא יבוא לחדרה ויראה אותה מתייפחת ומדממת. והזיכרונות המשיכו לחפור במוחה.
 
היא לא יכלה לסלק את הזכרונות האלה, הם ליוו אותה יום יום בחייה.
 
 
 
מהחדר השני נשמעה הצלפת שוט ועוד הצלפה , היו שם כמה הצלפות שנשמעו כמו חיתוך האוויר בחָלַף של שוחט.
 
סלי צעקה בהיסטריה ומחמוד סתם לה את הפה בידו. אשרף החל מוריד מכנסיו ואחר את תחתוניו.
 
פיני אתה מודה או שאני מזיין את אשתך ?
 
 
סלי ניערה את ראשה ושיחררה את היד הסותמת את פיה וצעקה
 
פיני אל תודה אני בסדר הם משקרים לך
מה אמרת יא מרה עכשיו תראי אותנו
 
 
אשרף נמרח על בטנה התפוחה של סלי וחדר לתוכה. סלי נאלמה.
 
משסיים עלה עליה מחמוד ולאחר מכן אחמד.
 
אתה שומע אותנו פיני, אתה מודה או לא ?
 
 
השתררה דממה בחדר השני רק משק רוח מאוורר התקרה נשמע, מדי פעם נשמעה חבטה על הקיר מעבר לפרגוד ואנחת כאב עצור נשמעה.
 
סלי הבינה שהם מענים את פיני , הם תלו אותו על מאוורר התקרה בשערותיו.
 
פיני אל תודה אני בסדר – אמרה בלחש ובאפיסת כוחות.
סלי , אני לא יכול יותר לשמוע מה הם עושים לך
פיני אל תודה אתה לא מרגל
 
 
הסוהרים התחילו סיבוב שני על סלי, מתופפים על בטנה וצוחקים.
 
סלי איבדה כמעט את הכרתה. כשפיני לא שמע יותר את קולה הוא אמר.
 
אני מודה שריגלתי לטובת האויב והמזגן בביתי היה המשדר ששידרתי ממנו.
 
 
סלי חיבקה את הכרית ובכיה נשמע בחדר.
 
 
 
 
 
רחלי ג.
 
כל הזכויות שמורות לרחלי ג.  ©
 
 
 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת