11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איגדרסיל מאכינה

על אברה מנגיסטו ו'אשליית הקרתן הקוסמופוליטי'

יש משהו כמעט קומי בהשתוללות הצבעונית שהחלה מהרגע הראשון שנחשפה הידיעה הזו. לאותם המוחים הסיבה ברורה – לאברם מנגיסטו יש שם משפחה מוזר. הוא ממוצא אתיופי. הוא "שחור". ולכן הממשלה לא עושה מספיק מאמצים לשחרר אותו.

כבר לא מעט זמן אני מרגיש שיש משהו מאוד פרדוקסלי בהרבה מהמאבקים של שוחרי זכויות האדם האוניברסאליות בישראל. מאבקים שבמסגרתם לרוב נעשות השוואות - גלויות או סמויות - בין ישראל למדינות אחרות או ל"תרבות מערבית מתקדמת". אני חושב שאני מכיר את האנשים האלו מקרוב. גדלתי איתם. למדתי איתם בבית הספר והאוניברסיטה. אלו בדרך כלל אנשים אינטליגנטים מעל הממוצע. כאלו ש"קוראים ספרים". לא רק בעברית. שאולי למדו משהו במדעי הרוח. שכותבים לפעמים לעיתון או עובדים בעיתון. שיש להם חברים בניו-יורק ומעבירים חופשות ויוצאים לכנסים בחו"ל לפעמים גם כמה פעמים בשנה. שכבה של "אינטלקטואלים", לרוב צעירה יחסית, ישראלית.

בכל זה אין דבר רע כשלעצמו כמובן – להפך. אבל עדיין, נדמה לי שאם לא יזהרו הם עלולים ליפול לתוך אשליה. אשליה שהם לוקחים חלק ב"עולם הגדול"; שההבנה שלהם של התרבות המערבית, של תהליכים ואירועים פוליטיים עולמיים - היסטוריים ועכשוויים - היא באמת מלאה ולא פשוט חינוך ישראלי מחוזק. 'אשליית הקרתן הקוסמופוליטי'.

למה אשליה? כי גם אם הם עברו קורסים בהיסטוריה פוליטית (בהצטיינות!), דפדפו בפוקו (בצרפתית!), שיננו את מלקולם X וקוראים את הניו-יורק טיימס על בסיס יומי, הם עדיין ישראלים. הם עדיין למדו בעירוני Y במרכז, קראו באוניברסיטה מה שתלמיד תיכון אירופאי מעט-מעל-הממוצע כבר הספיק לשכוח ולמדו דרך צפייה בטלויזיה את מה שאמריקאי חי אותו. מנתב"ג הם חוזרים ישר לדירה השכורה בתל אביב-יפו ובסוף היום הם יוצאים לשתות בירה גולדסטאר בקפה באצ'ו בקינג ג'ורג', לא במארה. ישראל לא שייכת לאיחוד האירופי או ארה"ב - ירצו או לא, הם (וגם אני) פרובנציאליים.

חיים באשליה הם לא בהכרח חיים שלא ראוי לחיותם - אולי אפילו להיפך, אם אתה משורר או מחזאי. אבל במידה ואתה לא אחד מאלו, אתה עלול לייצר לא מעט קומדיות כשאתה משתף פעולה באותם "מאבקים חברתיים" שנמצאים באינפלציה מתמדת בשנים האחרונות.

כי כשאתה לא יודע מספיק על משהו זר, שאתה רק קורא מעט עליו ולא חי אותו, ההיבטים החיוביים שעולים ממנו עלולים לקבל מימד לא פורופציונאלי ביחס למציאות. במקרים קיצוניים הם יכולים לקבל מאפיינים כמו-אלוהיים דרך תהליך שאפשר לתאר כתיאומורפוזי. כך למשל אירופאים, העולם המערבי או חלקים ממנו מדומים לעיתים לעולם מעין מושלם - ל"אירופה", "נורווגיה", "דנמרק" – בעוד שהמציאות הישראלית נתפסת רק כבבואה של אותה אידאה טהורה שניתן רק לשאוף אליה ואולי רק לגעת בה בעולם הבא. והנה, יותר מדי מדברים על מילקי בברלין ולא על בעיית ההגירה בגרמניה. על הביטחון הסוציאלי בצרפת ולא על הגירעון המתקדם שלה ועל "סוציאל דמוקרטיה סקנדינבית" מבלי באמת להבין במה מדובר הלכה למעשה.

יתרה מכך, כאשר אתה יודע מעט על משהו זר, הנטייה האינסטנקטיבית היא לנסות ולתפוס אותו דרך המציאות שאתה מכיר – וזו הבעיה השנייה שיוצרת האשליה. אם השלב הראשון היה תיאומורפוזה של אירופה והמערב, השלב השני עובד דווקא לכיוון ההפוך: זהו האנתרופומורפיזם בתפיסת העולם של ה"אינטלקטואל" הישראלי הממוצע. כמו שאליי יוון או רומא לבשו צורה אנושית ויכלו לאהוב, לשנוא או לקנא, כך הדרך להבין אירועים היסטוריים פוליטיים או כלכליים עולמיים נעשית דרך "תרגום" של אותם אירועים למציאות הישראלית המוכרת – לרוב מבלי להתייחס לקונטקסט והנקודות הרבות שמבדילות ביניהם. זהו אותו אחד שקרא על החולאים של "הקולוניאליזם אירופאי" ומתרגם זאת מיד לביקורת על הקמת מדינת ישראל או המצב ביהודה ושומרון; או זה שבטוח שמזהה בכל פינה תחת השמש "פאשיזם איטלקי" ו"קלגסים נאציים".

התמיכה הגורפת של אותה קליקה ב"מאבק האתיופים" לפני כמה שבועות היא דוגמה נוספת. פרשת החטוף הנוכחי, לדעתי גם היא. קשה להתעלם מהדימיון שאלו מנסים להציג בין האתיופים הישראלים לשחורים האמריקאים או המהגרים האירופאים. הגדיל לעשות ערוץ עשר ולקיים סימפוזיון (בשידור חי!) בין נציגת הקהילה האתיופית ונציג המוחים בבולטימור לפני כמה שבועות. כאילו שהאתיופים היהודים עולי שנות ה-90 חולקים משהו במשותף עם אפרו-אמריקאי מניו אורלינס שאבותיו נשלחו בספינות ונמכרו כעבדים באמריקה, אפרו-הולנדי ממאסטריכט או אלג'ראי מברבס. הקשר הברור היחיד ביו אלו הוא כמובן צבע העור - ואם כך, כמה פראדוקסאלי, דווקא בשביל האינטלקטואלים המוחים הכושי נשאר כושי.

אינני יודע (וגם הם אינם יודעים) מה בדיוק עשתה מדינת ישראל בכדי להחזיר את החטוף. מה שנראה לי לפחות שצבע העור לא בהכרח שיחק כאן תפקיד - כמו שלא שיחק במקרים אחרים שבהם היו מעורבים חטופים ישראלים "שחורים" או לא-יהודים כמו עומר סואעד ועזאם עזאם – ולחשאיות היו סיבות מוצדקות אחרות.

הקלות הבלתי נסבלת שבה מעלים טענות בנוגע לגזענות כלפי "שחורים" בארץ היא לא רק קומית אלא גם טרגית. לא רק שנעשה כאן עוול אינטלקטואלי עקב אנכרוניזם משווע אלא הבעיות האמיתיות באינטגרציה של הקהילה האתיופית עלולות שלא לקבל יחס מתאים עקב כך. ניפוח ויצירת מצג שווא של גזענות איומה עלולה בקלות ליצור תחושות סלידה בציבור הרחב שרואה בטענות הדרמטיות ל"גזענות" כמוגזמות ותולות בו את האחריות למצב שאינו קיים.

פורסם כפוסט בפייסבוק ביולי 2015

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל yoelmit אלא אם צויין אחרת