11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איגדרסיל מאכינה

שוויון

אם מישהו רוצה להבין מהו שוויון, אני מזמין אותו להגיע למשרדי ההגירה בפריז.

שם כולם שווים. אירנים, אמריקאים, יפנים, סנגלים וישראלים. דוקטורים ואנאלפבתים. כולם עומדים בתור בשקט ומנסים לא להרים יותר מדי את הקול. כולנו שווים בזרות שלנו.

כולם שווים זאת אומרת חוץ מאותו בחור שעומד מאחורי השולחן בסוף התור. הוא לא זר. ושעומדים מאחורי השולחן בסוף תור ארוך במשרד הגירה בפריז, גם אם הפרנסה לא משהו ומזג האוויר בחוץ גשום, מרגישים טוב.

למה טוב? כי גם אם התפקיד הרשמי שלך הוא אחראי דלפק קבלה במדור ויזות, תמיד אפשר להגדיל ראש. לא צריך להיות סתם אחראי דלפק, אפשר גם אחראי דלפק ומחנך. אומנם אין כאן תוספת שכר אבל מה זה עוד קצת מאמץ בשביל תחושת הסיפוק האישית והתועלת שאתה מביא לרפובליקה?

וכך זה עובד:

אם מישהו משתעל מסבירים לו ש"בצרפת שמים יד על הפה". אם בחורה יודעת רק שלוש מילים בצרפתית רצוי להכריח אותה להסביר עם "אני", "פספורט" ו"נגמר" שהויזה שלה הסתיימה והיא לא מצליחה לקבוע תור דרך המערכת הממחושבת. וגם אם היא על סף דמעות והלחוצים בתור מתנשפים והצעירים מגחכים, ממשיכים בשיעור: "אל תעזרו לה, היא צריכה ללמוד".

גם רצוי לזרז את העומדים בתור עם מחיאות כפיים ושריקות ("ויט, ויט"). כי כשהתור מתקדם ביעילות והמסמכים נשלפים במהירות אפשר להספיק פי שניים. זמן זה לא כסף כאן – זו עוד הזדמנות להכניס בברברים קצת קולטורה.

ואותו האיש בסוף התור בטח מגיע לדירה צנועה בפרברים אחרי יום עבודה ארוך. "איך היה היום?" אישתו שואלת. והוא בטח מתרווח בכורסא ולוקח עוד שאיפה מהסיגרייה: "קשה. קשה אבל מספק".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל yoelmit אלא אם צויין אחרת