33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שרוטה עם תקווה

קצב.

מנסה לכתוב ולא מצליח לי, לא יודעת אם זה בגלל המוזיקה או בגלל שלא כתבתי חודש פלוס או בגלל שקר לי או בגלל שאלף ואחד דברים מפריעים לי.

החל מהבלגן הנוראי בבית, מישהו חדש שאני מדברת איתו, כלים לשטוף, גשם בחוץ, פוסט אחד שנמחק כי לא רציתי לכתוב על מה שהתחלתי לכתוב וידיד שיש מצב שפגעתי בו.

אנחנו מכירים חצי שנה, אפילו כתבתי עליו כמה פעמים, התחלנו באמת כידידים, שכבנו פעמיים, נפגשנו חמש פעמים, אינספור פעמים היה לי ממנו התקפי חרדה, זה הבנאדם שהכי כיף לי לדבר איתו בעולם הזה אבל לפעמים הוא מביא לי את הקריזה ולא שם לב ופוגע בי ואני לא בנאדם שאומר לאנשים: "פגעת בי, אני לא רוצה לדבר איתך" אני פשוט חוסמת ונעלמת.

אז לפני שבוע בערך, אחרי שהבנתי שהחשק שלי לא עומד לחזור בזמן הקרוב (חודשיים בלי סקס והספירה נמשכת) פשוט שאלתי אותו אם אפשר לשאול משהו כי הוא הבן אדם שהכי קרוב אליי, שהכי יש לי אליו משהו, שאני מחבבת ולמדתי לאהוב (וואלה כן, קורה שאני מתאהבת ולמזלי ההתאהבויות שלי סופר קצרות) כשהוא אמר לי כן אז שאלתי אותו אם הוא יכול להחזיר לי את החשק. לא ציפיתי לתשובה הכל כך מאכזבת הזאת, הוא אמר "אני בתקופה קשה עכשיו ואני לא פנוי לזה אבל בהזדמנות הראשונה, כן, אני אפילו אשמח" 

מבחינתי הוא אמר לי לא, לפחות בפעם הרביעית מאז שאני מכירה אותו, אם לא יותר, זה ממש פגע בי, כי וואלה לבקש ממני למצוץ לך באמצע יום עבודה כשאתה בא לתת לי משהו שהייתי צריכה - זה בסדר.

להיות באורגיית השפלות שאתה זה שמושפל - זה בסדר

אבל להיות איתי במצב אינטימי שאתה זה שמעניק, אתה זה שנותן, אתה לא יכול? למה?

התחלתי לבכות אבל לא אמרתי לו את זה, לא אמרתי לו את כל מה שעולה לי עכשיו ופשוט מחקתי את כל השיחה ואז כשהיה לי מה להגיד אמרתי לו את זה: "זה היה ממש מטומטם מצידי לבקש ולשמוע סוג של לא עוד פעם, כאילו, אני לא רוצה לשכב איתך, אני רק רוצה שתיגע בי, אני לא אבקש שוב פעם, מצטערת"

ואז הוא כתב לי בסגנון שבטח הוא כותב לכולן: די לדבר שטויות, את מדהימההה, אני משתוקק לגעת בך, ללטף, לזיין, לחפון, ללקק, לו היה לך מושג. 

ואני רק אמרתי טוב ולא רציתי לדבר איתו יותר, שעתיים אחר כך הוא שלח לי הודעה על משהו שטותי כי הוא הרגיש כנראה שהוא עשה טעות ודיברנו בטלפון על סתם דברים.

ואז יום למחרת הרגשתי שהכעס עולה לי ולא התייחסתי אליו בקבוצה בכלל, חוץ מאיזה משהו שהוא שלח לי לשאול את דעתי ואמרתי לו שזה ממש יפה ומרגש. ואז ביום שישי אני כבר כעסתי עליו ולא יכולתי לדבר איתו אז בחרתי בחסימה, משהו שאמא שלי אמרה לי לא לעשות יותר כי "עד שיש מישהו שאת בקשר איתו וחשוב לך, למה לכל הרוחות את בוחרת בחסימה?" ואז בקבוצה הוא אמר שאני והוא בזוגיות במשבר, אפילו זה לא הצליח להצחיק אותי כי קודם כל קמתי משינה של 12 שעות, דבר שני, אחי, אתה אומר לי לא כל פעם מחדש, אתה חושב שלא יהיו לזה השלכות? בטח שיהיו. חופשי יהיו. 

כל כך היו לזה השלכות, הוא גילה שחסמתי אותו בטלגרם כי הוא כתב לי הודעה ולא עניתי לו, אז הוא בא לוואסטפ וכתב לי אבל גם שם לקח לי רבע שעה עד שראיתי כי דיברתי תוך כדי עם אבא שלי ולא שמתי לב שהוא כתב לי "יפה לך לא להתייחס."

ואז קצת לפני שראיתי את זה, הוא יצא מהקבוצה של המנהלים בלי להגיד כלום, לא שהיא כזאת פעילה כי רק פתחתי אותה... ואז הוא כתב בקבוצה שהוא יוצא קצת לנקות את הראש ואז אלינור שאלה אותי מה קרה אמרתי לה שאני לא יודעת ורק אז! נכנסתי לוואסטפ וראיתי את מה שהוא כתב לי. 

ועניתי לו קצת כזה בציניות כי לא רציתי לריב איתו, אני מניחה שאם הייתי רואה את ההודעה בטלגרם כן היה יכול להיות ריב אבל אחרי שחסמתי אותו אולי אנחנו כן בריב...

אבל היום בסביבות הצהריים, ראיתי שהוא חסם אותי בטלגרם וזה כאב, זה ממש כאב, שאלתי את אלינור מתי הוא נראה לאחרונה, היא אמרה לי שלפני עשר דקות ואז זה באמת כאב כי רק אז הבנתי, שהוא לא סתם היה עוד זיון מלפני חודשיים, שכן יש פה מעבר, שהוא כן חבר טוב ושהוא כאן בשביל להישאר, שמה שעשיתי כן פגע בו ואני צריכה לבקש סליחה, שברגע שאני כותבת את המילים האלו יש לי קפיצה קטנה בלב שאני יודעת שאני צריכה לעשות את זה ממש עכשיו, שאני צריכה לעזוב את הפוסט הזה וללכת לכתוב לו שאני מצטערת, שאני לא התכוונתי, שממש כעסתי עליו, שממש התאכזבתי ממנו ולא לחכות לאלינור שתבוא להחזיק לי את היד בשיחת טלפון אלא פשוט לכתוב לו את מה שעל ליבי. 

ולא רק זה הנוכחות שלו בקבוצה חסרה לכולם, הוא הכניס חיים לקבוצה, היה כיף בחברתו, כולנו אהבנו אותו ועכשיו כשהוא הלך.. פשוט אין לי יותר מה להיות שם, אולי זה דרמטי אבל ככה זה מרגיש לי ואני מתגעגעת לנוכחות שלו בקבוצה, אני מתגעגעת אליו.

בעצם, אולי אני לא צריכה את אלינור? אולי אני צריכה רק את עצמי ולכתוב לו את מה שאני כן מרגישה?

אולי הקפיצות הקטנות האלו בלב אומרות לי שאני צריכה לפרסם את הפוסט הזה וישר אחר כך לכתוב לו?

אבל אני כל כך פוחדת מהתגובה שלו או מהחוסר תגובה שלו שזה מונע ממני לכתוב לו, למרות שגם בפעמים שרבנו, הוא תמיד התייחס, לא תמיד הבין אבל תמיד התייחס. ואולי הפעם לא? אולי הפעם זה נגמר? אולי הפעם הוא לא יגיב ואפילו יחסום אותי?

זאת פעם ראשונה שאני מפחדת כי זאת פעם ראשונה שכן יש מישהו שחשוב לי, שאני לא רוצה שהוא יעלם, שגם שאני עושה מעשה טיפשי... הוא תמיד שם.

והוא יודע, הוא יודע, שאני אבקש סליחה בזמן שלי ובקצב שלי. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אש ירוקה אלא אם צויין אחרת