00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ניגוד קונטרסטי

You (don't) need a hero

אם החיים הם לא יותר מסיפור (והאמינו לי, הם לא יותר מזה), אזי אתם בהכרח הגיבורים הראשיים. ברכותיי כי נבחרתם - ואפילו לא צריכים הייתם לשכב עם המפיק בשביל לקבל את התפקיד. בהיותכם הגיבורים, ניטל עליכם לעבור את "מסע הגיבור", אותו חוו בסטיאן/אטריאו (הסיפור שאינו נגמר), פרודו באגינס (שר הטבעות), הילארי סוואנק (מיליון דולר בייבי) ועוד אינספור גיבורים ברוב היצירות למיניהן. העניין הוא, שלרוב הנטייה הטבעית היא (משום מה) לא להבין שמה אתם חווים סיפור הוא, וליחס חשיבות יתרה למה שאתם מכנים "חיים אמיתיים". אם אתם קוראים שורות אלה, אולי הולכת ונדלקת נורה במרתפיו החשוכים של מוחכם היגע. כנראה שלא.

את "מסע הגיבור" כולכם מתחילים במה שמכונה "העולם הרגיל". זו נקודת המוצא. בעולם הרגיל הכל, ובכן, רגיל. אתם בוודאי מכירים אותו היטב, שכן זהו העולם בו אתם חיים כרגע. זו הסביבה המוכרת. הבית שלכם, המשפחה, החברים שלכם. זהו עולם תחום בגבולות עבים ונוקשים. אתם אמביוולנטים לגבי המציאות הזאת. מצד אחד, ההכרה הטוטאלית שלה נוסכת בכם ביטחון, הידיעה והיכולת לצפות את האירועים שקורים בה שוב ושוב מרגיעה אתכם. אבל מצד שני, לעתים אתם מוצאים עצמכם מהרהרים, "מה יש מעבר לקו ההפרדה?" ובאותם רגעים, משהו ניעור: תשוקה לעבר אל הלא ידוע, שהוא אמנם מסוכן, אך סוד הקסם בסכנה הוא מצוי. ואז הרגע חולף, והשגרה חוזרת ונעטית בטבעיות, כמשיכת שמיכת צמר בליל חורף קר.

ואז, לפתע, מגיעה הקריאה להרפתקה. הגורל הוא המזמן אתכם. משהו בלתי צפוי קורה וההזדמנות מתדפקת על סף דלתיכם. בזעיר אנפין נרעד בסיסו של עמוד השדרה, הלב מאט ומגביר תפקודו. אתם יודעים, שהסיכוי שפיללתם לו בסתר בא, האפשרות למצות את עצמכם, לגלות שיש בכם ובחיים משהו מעבר לשגרתי, לבנאלי, לקונפורמי. ועדיין נותרת על כנה השאלה הראשה: התענו לה, או לאו?

לא. אתם לא תיענו לה. בדיוק כמו שלא נעניתם לה בשאר הפעמים בהן הגיחה בעבר. אתם תסרבו לה כמו שמסרבים לה כמעט תמיד כמעט כולם. כי ככה זה. ההיגיון היבש גובר על תשוקה רטובה. זו הבחירה הבטוחה, לטווח הארוך. זה ברמה המודעת. התת מודע שלכם חכם ומתוחכם יותר. הוא יודע את מלוא כובד משקלה של יציאה להרפתקה ממין זה. הוא לא מוכן להתמודד עם מיני רבדים חבויים ופחדים מודחקים. בבוקר יום המחרת הכל נראה כחלום רחוק, והביצים נטרפות, והבייקון מיטגן לו שוב במחבת. אלא אם כן אתם אוכלים כשר.

אבל הגורל עוד לא סיים אתכם. דווקא עכשיו, כשנדמה שחזרתם וטמנתם את ראשכם היטב בחול, הוא גורם לכך שתיפגשו במנטור. אולי זה לא גורל, אולי המנטור באמת מגיע כשהתלמיד מוכן? אולי אותו תת מודע שיקר לכם קודם. עמוק בפנים הוא רקם מזימה שסופה לבעוט לכם בתחת כדי שתצאו כבר מהבית. אי אפשר הרי להניע עלילה כשהחומר חוזר על עצמו וחוזר על עצמו וחוזר על עצמו וחוזר על עצמו. איפה היינו? כן, במנטור. הגנדאלף לפרודו, הקלינט איסטווד להילארי סוואנק. מר מיאגי. המנטור יודע הרבה דברים, הוא חכם. אבל מניין באה לו חכמתו? ובכן, אולי הוא למד בשקידה שנים רבות וכל זה. אבל לעניינו מה שחשוב הוא שהמנטור יצא פעם להרפתקה. ועוד יותר חשוב, הוא יודע שגם אתם מוטב לכם לעשות כן. והכי חשוב, הוא יודע איך לגרום לכם אשכרה לעשות את זה.

אל לכם לטעות, המנטור מביא אתכם אל הסף, אבל ההחלטה הסופית לחצותו היא שלכם בלבד. אתם נזקקים לכל תעצומות הנפש שלכם כדי לעשות כן, אבל בסופו של דבר המעשה נעשה, והגבול נחצה. ברכותיי, עזבתם את החמימות הרחמית של העולם הרגיל ועברתם אל העולם המיוחד, עולם ההרפתקה, עולם המערכה השנייה. בשנייה שכל כולכם שם, כל רמח איברכם כבר יודעים: מכאן אין דרך חזרה. וגם אם יש, שום דבר כבר לא יהא כשהיה.

כעת משחציתם את הסף, והאבק שקע, הגיע הזמן להתחיל באמת בהרפתקה. ראשית, עליכם ללמוד חוקיו החדשים של עולם חדש. הפיסיקה כאן שונה, הכימיה שונה, הביולוגיה שו.. הבנתם את העניין. הכל מרתק, אתם כמו ילדים שוב. אחריי שהתארגנתם על עצמכם, הקצב מתחיל להתגבר. קונפליקטים מתגלעים, חברים חדשים מופיעים, אוייבים קמים כדי להציק. הכל נראה כאילו מקרי, אבל הוא לא. האתגרים כאן הם לא כמו בעולם הקודם - סיזיפיים וחסרי תכלית. כאן הכל מוכוון כדי להכין אתכם לקראת הסכנות שטומן בחובו העתיד הלא רחוק.

כעת דברים נעשים ברורים, כמו הכיוון בו תמשיך התנועה במגלשת מים בלונה גל. השהייה בשלב הקודם הבהירה לכם בדיוק מה מיקומה של המערה החשוכה. המערה החשוכה היא אנלוגיה לפחד הגדול שלכם, הנוירוזה שלכם, הפסיכוזה שלכם, המעצור שהפריע לכם לחיות באושר ובעושר עוד בעולם הרגיל. שאלה חדשה מופרחת לאוויר: האם תיעתרו לעבור סף פתחה, ולהתמודד עם מה שעשוי להימצא בתוכה?

כן. אתם תיאותו לאתגר. הרי למדתם דבר מה בזמן האחרון. כל אותם קונפליקטים קטנים, חברים יעילים, שיחות א-לה-קונפוציוס עם המנטור שלכם. יש לכם כלים להיכנס פנימה. אז אתם נכנסים, וכמו שאפשר היה לצפות, בתוך מערה חשוכה יש.. דרקון. דרקון ששומר על האוצר הנכסף. אתם מרגישים את הדגדוג הזה בבטן? את הנשימה נעשית איטית? זה זמן הקליימקס, יקיריי. הגיע הרגע לסכן הכל בקרב טיטאני עם הדרקון. במישור ה"אמיתי" אתם מתמודדים עם כל מה שהדחקתם כל חייכם. הקרב אינו פשוט, ידידיי. הדרקון חזק, ונחוש, ונראה שהוא עומד להכריע אתכם. הכל נראה אבוד.. ואז מגיע הרגע בו אתם יודעים באיזה סוג של סרט אתם. אם זה סרט הוליוודי, רוב הסיכויים שבכל זאת, על אף הכל, תמצאו את תעצומות הנפש על מנת להכריע את הדרקון. אם זה סרט רוסי או סיני, לעומת זאת..

בכל אופן, נלך עם הסטטיסטיקה ועם הנרטיב הזורם יותר – הדרקון נוצח, הושפל, הומת בחרב. הגיע הזמן לפרס שלכם: המטמון. המטמון מגולם בהבנה, בלימוד משהו, בשינוי באישיות שלכם, שיאפשר לכם מעתה לא להיות מי שהייתם קודם: כלומר, קונפורמיסטים מזוייפים שמשתדלים עד כלות לשוות לחייהם שלמות מה. כעת אמורה להיות לכם היכולת להיות באמת שלמים עם עצמכם, ועם העולם.  

שמחים וטובי לבב, אתם יכולים להקיש בנעלי הקסם ולעזוב (לא אחרי פרידה מרגשת מכל החברים החדשים שלכם) את העולם המיוחד, ולחזור לעולם הרגיל. טוב לחזור הביתה אחרי הרפתקה מסוכנת, טוב לישון במיטה רכה ולהכין שייק חלבונים בבוקר של שמש בהירה ודשא גזום. אבל הכל באמת טוב יותר, כי אתם לא מי שהייתם קודם. אתם מבינים את העולם טוב יותר, ובעיקר – את עצמכם. יש לכם בארגז הכלים את מה שחיפשתם כל חייכם. אז לכו לנשק את אהובכם, לכו יד ביד אל השקיעה, בצעו את קריצת הבמאי. ואז רק שיר סיום חביב וכתוביות.

 

וזה כל הסיפור.

אם קראתם עד שורות אלה, אולי הרגשתם בשלב כלשהו מה שלעתים חשים כשרואים סרט טוב, מין קתרזיס קל וחמים בשיפולי בטן. ובאותו רגע קט, בד"כ חושבים, כן, עכשיו זה ברור, עכשיו אני מבין, אולי הגיעה סוף סוף העת לשנות את חיי. ואז הסרט תם, האורות נדלקים, וצריך לרוקן את השלפוחית, ולהילחם בתנועה הביתה, ולשטוף ערימת כלים שהצטברה בכיור.

מספיק.

למה אתם מחכים? לרגע שתתעוררו בבית חולים ותשמעו את צמד המילים החביב מכל "גידול ממאיר"? לרגע בו תשברו את האגן במקלחת?

הטו אוזן, ברגע זה, תקשיבו טוב טוב, אולי מישהו דופק בדלת. ההרפתקה מחכה לכם. ואם אין שם אף אחד? תבעטו לעצמכם בתחת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מספר 996 אלא אם צויין אחרת