11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הדברים שאני חייבת להוציא

אנחנו בקטע של אלימות. אנחנו קצת מגזימים

בקטנה כזה.. מגזימים.

היא הגיעה אלי אחר ימים רבים של דממה מקפיאה, מוכנה להפתעות, בכוננות תמידית. מה השקט לוחש? 

וקודם לנוח לנשום עמוק. ואני שוכבת לידה, מנסה להזרים לה ביטחון ולשאוב אהבה. שכבי בשקט, אני פה, תמיד פה, גם במחיר כבד.. והיא מתחילה במילים כלליות, שלא להפחיד, לא להחשף כל כך מהר. פשוט קצת מגזימים, זאת כל הבעיה. הבנת? לא. האמת שלא. תסבירי לי

מה שלומך? 

ומחדירה לה מבטים בעיניים. אני פה. דברי. אני מקשיבה ואני מקבלת הכל. בכל צורה שתגידי. 

והיא מתחילה לפרט ולהגיד ולספר. ואני סופגת, מתעלמת מהשאלות של המח שלי.. זה פוגע בי? לא משנה.. זה היא עכשיו על הבמה. תמיד מקדשים את מי שהכי בשביל האחר.. אף פעם לא גילו לי מה הגבול בין הנתינה לבין הקורבניות.

וכמו בסיוט. היא חושפת לי נשיכה אחרי נשיכה. ואני מעבירה בראש תמונות זוועות. הוא נושך,היא צורחת, הוא נהנה. היא מבקשת עוד וזועקת ובוכה.. והוא עוד נהנה??? 

ומבחינתה זה טוב. זה     זה טוב.   את יודעת? היא מספרת, סיפרתי לו שזה ממש כאב לי ופעם אחכ הוא בכוונה עשה את זה שוב..

אני אומרת לכם.. לא אכפת לי שזה טוב לה, כשאני אראה אותו אני אשנא אותו. על כל סימן. כל סימן. על כל רגע של הנאה. 

זה נורמלי בשבילה. מבחינתה היא נרגעה.. היא התמכרה. זאת המילה. היא לא חיה בלי זה, זה מדליק אותה. היא לא כבויה לדעתה בשונה מהעולם. אם זה העולם אז..

אין מילים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מישהי כזאת סתם אלא אם צויין אחרת