00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומנה של גרופית

*מעריצה... בקטנה

(3) הוא מצמיד את גופי אליו

(3) הוא מצמיד את גופי אליו

הוא מתרוצץ ממקום למקום, הוא הוריד את הג'קט השחור ונשאר עם חולצת טריקו כחולה. הוא נראה מעולה עם התספורת החדשה שלו. רענן וצעיר. הוא שוב נעלם לי מהעיניים. אני מחזירה את מבטי לשולחן. "אנחנו הולכות לעשן" מודיעות הבנות. נשארנו שתינו, ילדות יום ההולדת. "תעשי את עצמך נהנית, כדי שהוא לא יחשוב שאנחנו פתטיות שיושבות לבד," אני פוקדת על אחותי. אנחנו שוקעות בשיחה מאולצת, תוך כדי פזילה לצדדים. הבנות לא מגיעות. כמה בנים שיכורים מתיישבים לידינו ומציקים בשאלות. אני מתחילה להתעצבן על הבנות המעשנות ולהתפלל שמישהו יעיף את הבנים האלה מהשולחן שלי.

"הנה הוא!" אני קוראת בהתלהבות, הוא מגיח מהכיוון של רחבת הריקודים. (מתי הוא הספיק לברוח לשם?) בהליכה מהירה אני ניגשת אליו ותופסת אותו. "קח," אני תוחבת לידו את הצמידים. "הבאת לי שניים מיותרים, תן אותם למישהו אחר,". הוא מצחקק במבוכה, האליל שלי, שאף פעם לא מובך מכלום. "לא... קחי אותם ותתני למישהו את," הוא אומר באבירות ומעביר אותם חזרה אליי, כאילו אני מעליבה אותו שאני מחזירה לו אותם. "לא," אני מתעקשת ומחזירה אותם בחזרה אליו "אתה תחלק," הוא משלים עם הפקודה שלי בחיוך נבוך ומשיכת כתפיים. אני משתדלת לא לטבוע בעיניים שלו. אני חוזרת לשולחן שלי, מרוצה מהשתלשלות העניינים. הוא איכשהו צץ לידי (שוב), "בואו שבו איתי בפנים," הוא מבקש בנימוס ומצביע בראשו לכיוון הספה העגולה שבה יושב מספר מצומצם של אנשים מקורבים. אני לא קולטת בהתחלה מה הוא מציע לי, וזה מתחיל להיראות לי כמו משימה בלתי אפשרית. אני מצחקקת בביישנות, בתקווה שהוא יעזוב אותי. הוא הרי מציע רק מתוך נימוס.

או שלא?
"באמת. אני אשמח אם תבואו לשבת איתי," הוא לא מרפה, הוא עומד ומסתכל עליי במבט שואל. אני מחליפה מבטים נבוכים עם אחותי התאומה, שתינו זהות בשמלות מיני כסופות וזרי יום הולדת. זה ברור שהיא יותר מבולבלת ממני.
"לך, אנחנו נצטרף אליך," אני ממלמלת ומקווה שהתירוץ העלוב הזה ישחרר אותי מהרגע המביך. הוא נשאר לעמוד לידי. "בואו," הוא מוליך אותנו לפנים החדר, לכניסה אל הטבעת הפרטית והנחשקת. הגיטריסט שלו יושב שם עם מי שאני מזהה כזמרת מהופעת החימום שלהם. אני בטח חולמת. הוא מוביל אותנו פנימה ומתיישב ראשון, אני נכנסת אחריו. הוא מציג אותנו לכמה מהאנשים. "אני יכול להציע לכן משקה? מה תרצו?," הוא שואל אותי כאילו היה אחד המלצרים. אני מחווה בידי על המשקה שלי ומראה שאני מסודרת. הוא מפסיק להפציר. הוא זז הצידה על הספה "בואו, תתקרבו עוד קצת... תצטופפו," אני לא חושבת פעמיים ונצמדת הכי קרוב אליו שאפשר. הירכיים שלנו נצמדות על מושבי העור. זה לא מזיז לו. אם לא אכפת לו, לא אכפת לי. "תצטופפו עוד" הוא פוקד. אני מצייתת. אני משאירה בצד את העובדה שהרוקסטאר האהוב עליי הציע לי כרגע לשבת איתו ומנסה לנצל את הזמן לשיחה מעמיקה, לשאול כל מה שאי פעם רציתי. להכיר אותו טוב יותר. השיחה שלנו זורמת. יש לנו אלף נושאים לדבר עליהם. אנחנו מצמידים את הראשים שלנו ומדברים זה באוזנה של זו, מנסים להתגבר מעל קולות המוזיקה הרמים. אני שמה לב שכף היד שלי נחה על הירך שלו בסמוך אליי ונעה בתנועות ליטוף קטנות. לא נראה שזה מפריע לו. אני שוכחת מהעובדה שיש לו חברה, שם, באנגליה. משכנעת את עצמי שרוק סטאר כמוהו בוודאי מנהל מערכת יחסים פתוחה. אם זה היה מפריע לו, הוא היה מסיט את היד שלי או אומר לי. אף פעם לא הייתה לו בעיה לפתוח את הפה הגדול שלו ולהתריס. הוא שוקע בשיחה עם זמרת החימום הגותית בזמן שהגיטריסט שלו קם לברך אותנו בפעם האחרונה ועוזב. את מקומו של הגיטריסט תופס עובד במה, שאף פעם לא ראיתי לפני כן. "אתן ילדות יום ההולדת???" הוא שואל בהתלהבות. "הלהקה מתה עליכן. הם לא מפסיקים לשבח אתכן ולהגיד עליכן דברים טובים. נכנסתן ללב שלהם, הם אוהבים אתכן... תקשיבו, אנחנו חייבים לעזוב להולנד בקרוב, מצטער. אתן יכולות ללוות אותנו לאוטובוס אם אתן רוצות," הוא מזרז את ידידי הסולן ואנחנו יוצאות בעקבותיו מהספה המעוגלת. אנחנו נעצרים אחד מול השני בפתח. במבט מבוייש אני מודה לו על הערב הטוב בחיי.

אחרי שלושה חיבוקים ואיחול לילה טוב אנחנו הולכים ביחד לכיוון הבר. "אנחנו צריכים לעשות את זה שוב, לשבת ביחד... אולי ביום רביעי,אחרי ההופעה?," הוא מציע. אני מהנהנת באישור ומחבקת חיבוק אחרון. הוא נעמד מולי ומסתכל עליי במבט שמחכה למשהו. למה הוא מחכה? אמרנו להתראות כבר שלוש פעמים. הוא ממלמל "להתראות" ומחייך (שוב) אבל ממשיך לעמוד מולי. אני מנסה לחשוב איך לסיים את הלילה הנהדר בחיי. אני לא מספיקה לחשוב כשהגוף שלי פועל מעצמו, ובהילוך איטי אני מרגישה את עצמי סוגרת את המטר בינינו בריצה קלילה על פלטפורמה של חמישה עשר סנטימטרים, היישר לתוך הזרוע המושטת שלו, הפנים שלנו מתקרבות ואני מנחיתה נשיקה קולנית וחזקה על הפינה השמאלית של הפה שלו. השפתיים שלי ננעצות על העור החלק שלו ודוחפות פנימה, הראש שלו נוטה לכיוון ימין מההדף. היד שלו כרוכה מסביבי והוא מצמיד את גופי אליו, עוזר לי להשלים את הנשיקה. אני מאמצת אותו אל החזה שלי. הליפסטיק האדום שלי לא השאיר סימן על הפנים שלו. בלי לומר מילה נוספת, אני עוזבת אותו ומרחפת החוצה.

מהרגע הזה ואילך, הוא מחבב אותי אפילו יותר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל midnightshowtix אלא אם צויין אחרת